רעיית עיזים בחורש מחקר ויישום

רעיית עיזים בחורש מחקר ויישום 1

רעיית עיזים בחורש מחקר ויישום צח גלסר ליאת הדר תשע"ו 2016 2

מודפס על נייר "מונקין לינקס" בעל תקן סביבתי / נטול עץ מסת"ב 978-965-7631-06-5 Attribution Non Commercial-No Derivs CC BY-NC-ND כל הזכויות שמורות לרמת הנדיב, פברואר 2016 שימוש במלל ספר זה והפצתו מאושרים לצרכים חינוכיים, לא לצרכים מסחריים, ובציון המקור בלבד. העתקה וכל שימוש בתמונות ובהדמיות אסורים ללא אישור מראש ובכתב מרמת הנדיב. 3

רמת הנדיב רמת הנדיב ממוקמת על חוטם הכרמל, בין זכרון יעקב לבנימינה. ייעודו של המקום כגן ציבורי וכפארק לתועלת הציבור ולהנצחת זכרו של הברון בנימין )אדמונד( דה רוטשילד )"הנדיב הידוע"(, מעוגן בחוק שחוקק בכנסת בשנת 1958. המקום נמצא בבעלות פרטית של יד הנדיב )קרן רוטשילד(. בחזון רמת הנדיב מודגשת המחויבות לקיים יחסי גומלין מקיימים בין האדם לטבע. במסגרת זו, המקום מנוהל באופן מושכל המבוסס על ידע מדעי, ומושקעים בו מאמצים רבים בפיתוח של תכניות חינוכיות, בהנחלת הידע בתחומי הסביבה ובחיזוק הקשר עם הקהילה. במרכז גני הזיכרון קבורים הברון בנימין )אדמונד( דה רוטשילד ורעייתו, הברונית אדלאיד )עדה( דה רוטשילד. מסביב לגני הזיכרון משתרע פארק טבע ששטחו כ 4,500 דונם, המכוסה בצומח ים תיכוני טיפוסי ואשר כולל מגוון עשיר של מיני צמחים ובעלי חיים. בפארק הטבע כמה אתרים היסטוריים וארכיאולוגיים מתקופות פרה היסטוריות ועד העת החדשה, וכן שבילי טיול מסומנים. בין גן הזיכרון לפארק הטבע מגשר מרכז המבקרים מבנה אשר זכה לתו התקן הישראלי לבנייה ירוקה, וכן לתו התקן האמריקאי לבנייה ירוקה,.LEED בבנייתו הושם דגש על חיסכון באנרגיה, השתלבות בנוף ומזעור ההשפעה על הסביבה. אחת מפעולות הממשק הראשונות שננקטו ברמת הנדיב היא השבה לטבע ואישוש אוכלוסיות של צמחים ובעלי חיים אשר התמעטו או נכחדו מהאזור. במסגרת פעילות זו, הושבו אל הטבע בז הצוקים ואיל הכרמל, ונעשה מאמץ רציף לאושש את אוכלוסיית הנשרים ההולכת ומתמעטת. אתגר נוסף שעמו מתמודדים מנהלי פארק הטבע הוא ויסות הכיסוי של העצים והשיחים באמצעות כריתה ורעייה של בקר ועיזים. בין רמת הנדיב לזכרון יעקב הוקם אזור חיץ שהשיחים בו נכרתים ושבקר מוכנס אליו לרעייה בלחץ גבוה. פעולות אלה נועדו לפתיחת השטח ולמניעת הצטברות של עשב יבש, העלול לשמש כ"פתיל שרפה" בעונת הקיץ. פעולות הממשק המתבצעות בפארק מנוטרות ומתועדות באופן רציף, כדי שנוכל להמשיך לשמור על המערכת האקולוגית ברמת הנדיב על שלל מרכיביה הטבעיים, האנושיים והתרבותיים. מזה כ 25 שנה, נערכים ברמת הנדיב מחקרים אקולוגיים מגוונים שמטרתם להעשיר את הידע המדעי הקיים, ולהשתמש בו לצורך קבלת החלטות בנושאי ממשק וניהול של פארק הטבע, כמו גם לפיתוח של תכניות חינוכיות. בשנים הראשונות, התמקד המחקר בהיכרות מעמיקה עם השטח, בהשגת ידע בסיסי על המערכת האקולוגית והנופית ובהבנתם של תהליכים אקולוגיים ואנושיים שהתקיימו בעבר ואשר מתקיימים בה כיום. עם הזמן, ובמקביל להרחבת הידע המדעי, התגבשה התפיסה כי יש להתערב במערכת הטבעית להשגת יעדים אקולוגיים, נופיים או תיירותיים )ממשק פעיל(, ושעל הממשק להיות מלווה בניטור ובמחקר אשר יאפשרו לעקוב אחר השלכותיהן של פעולות הממשק ולעדכנן בהתאם לממצאים. גישה זו קרויה "ממשק אדפטיבי". 4

5

תודות לד"ר יאן לנדאו, דורית כבביה וחוסיין מוקלדה, שותפים לדרך לצוות הדיר על העבודה היומיומית המסורה לפרופ' אבי פרבולוצקי, על תמיכתו לאורך הדרך, ועל הערותיו המועילות להוגו יאן טראגו וצוות רמת הנדיב, על תמיכה במהלך שנות המחקר ועל העידוד להוצאת חוברת זו מוקדש לפרופ' נועם זליגמן, בהערכה רבה כתיבה ד"ר צח גלסר עריכה ליאת הדר עריכה לשונית איתי בראואר עיצוב גרפי רוני בן-ציוני צילום כריכה פרי ליטני תקציר באנגלית ברברה גינגולד 6

תוכן העניינים הקדמה רקע רעיית צאן: גשר בין היסטוריה, חקלאות וסביבה טיפוסי מרעה בישראל החורש כמזון לחיות משק העז: גזעים, ביות, ביולוגיה והזנה בסיסית עקרונות בסיסיים בהזנת עיזים מדיניות רעייה בארץ ובעולם כלכלת גידול עיזים במרעה רעיית עיזים ככלי ממשק בחורש הטבעי רמת הנדיב כמקרה בוחן תכנון רעיית עיזים בחורש ים תיכוני ניטור מלווה לתכנית הרעייה מחקר תומך ממשק להביט במטבע משני צדיו מחקר יישומי פרק 1 מה אוכלות עיזים במרעה? סקירת שיטות מחקר פרק 2 מה אפשר ללמוד מגללי העיזים? יישום שיטת NIRS ברמת הנדיב פרק 3 האם וכיצד גזע העז משפיע על בחירת מזונה במרעה? פרק 4 התמודדות עם חומרי הגנה בצמח: תכונה מולדת או נרכשת? פרק 5 מרעה, לא רק אוכל: צמחי חורש כתרופה נגד טפילי מעיים בעיזים פרק 6 שימוש וטרינארי מסורתי בצמחי הארץ לטיפול במחלות במקנה סיכום החלק המחקרי מהלכה למעשה - יישום מסקנות המחקרים מילון מונחים ספרות נספחים נספח 1 פרוטוקול לניטור של רעיית העיזים והשפעתה נספח 2 פקודת הרועים )מתן רישיונות( 1946 נספח 3 "חוק העז השחורה": חוק להגנת הצומח )נזקי עיזים( תש"י )1950( נספח 4 "חוק המרעה החדש": הצעת חוק להסדרת הרעייה במקרקעי ציבור תש"ע )2010( נספח 5 מילון למונחי גידול צאן - ועד הלשון העברית - 1942 תקציר באנגלית *מונחים המופיעים במילון המונחים מודגשים בכחול 09 11 12 15 18 21 25 26 30 32 38 41 43 48 55 59 65 71 75 77 78 82 93 98 100 103 123 134 7

הקדמה "כ ש ה י ה מ ש ה ר ב נ ו ר וע ה צאנ ו ש ל י ת ר ו ב מ ד ב ר ב ר ח מ מ נ ו ג ד י ו ר ץ א ח ר יו ע ד ש ה ג יע ל מ ק ום ע ש ב ע ם מ י ם. ע מ ד ש ם ה ג ד י ל ש ת ות וכ ש ה ג יע מ ש ה א ל יו א מ ר ל ו: "א נ י לא י וד ע ש ר ץ ה י ית מ פ נ י ה צ מ א -- ו ד אי ע י ף א ת ה". ה ר כ יב ו ע ל כ ת פ ו ו ה י ה מ ה ל ך. א מ ר ה ק ד ו ש ב ר ו ך ה וא: י ש ל ך ר ח מ ים ל נ הג צאנ ו ש ל ב ש ר ו ד ם כ ך -- ח י ך, א ת ה ת ר ע ה א ת צאנ י י ש ר א ל". )שמות רבה ב'( גידול צאן הוא ענף חקלאי בן אלפי שנים, ושורשיו נעוצים עמוק במסורת ובתרבות של אזורנו. לצד חשיבותו כמקור למזון, נשאלנו לא פעם לגבי הרלוונטיות של ענף זה ושל החקר שלו לאדם המודרני האם עדיין מסתובבים רועי צאן בארצנו? מה ההבדל בין המרעה בעבר לבין המרעה בימינו אנו? כיצד משפיעה רעיית הצאן על הסביבה? ומה אפשר בכלל לחקור בתחום המרעה? מחקרים רבים מצביעים על החשיבות הסביבתית והאקולוגית של גידול צאן בשמירה על שטחיה הפתוחים של הארץ ועל המגוון העשיר של בתי גידול ומיני צומח, לצד מניעת שרפות )2006.)Perevolotsky, בנוסף, רעיית הצאן היא חלק בלתי נפרד מנוף התרבות שעליו גדלנו, הטומן בחובו ערכי עבר ומורשת ואשר משמש עדות לאורח החיים ולממשק החקלאי שהתקיים כאן בימי קדם. בעבר נמסר רוב הידע מאב לבן, לרבות שיטות הגידול וה"פטנטים" שהפכו רועה או מגדל למוצלח לעומת אחרים. כיום, ידע מסורתי רב נשכח ונעלם. אנו מאמינים שכדי לשמר את ענף רעיית הצאן, לא רק בהיבט התרבותי אלא גם כמרכיב בהוויה החקלאית בארץ בימינו, מוטלת עלינו האחריות לתעד וללמוד את מסורות העבר לצד השימושים העכשוויים, לחקור את השפעת הרעייה על המערכת האקולוגית והנופית ולבחון את התאמתה לימינו. חלק משיטות המחקר פשוטות: אפשר ללמוד הרבה מראיונות עם רועים זקנים ומתיעוד ניסיונם בתחומים שונים )שיטות גידול, רפואה מסורתית וכד'(, או מתצפיות ישירות על בעלי החיים ומלימוד התנהגותם במרעה. שיטות אחרות הן מתוחכמות יותר וכוללות שימוש בכלים מדעיים חדשניים, המאפשרים לנו להבין את יחסי הגומלין המורכבים של בעל החיים והצומח: מהן העדפות התזונה של הצאן במרעה? כיצד הן משתנות בין עונות השנה ובין הגזעים השונים? כיצד משנה הרעייה את ההרכב והמבנה של הצומח הפזור במרחב? ברור כי בחקלאות בכלל ובגידול הצאן בפרט, לא רק השיטות השתנו עם הק דמה, אלא גם הצרכים והמטרות. בעבר הרחוק שימש גידול הצאן לייצור של מוצרי בשר, חלב, צמר, שיער ועורות, ומאוחר יותר גם לכיבוש הקרקע ולחיזוק האחיזה בארץ ישראל )סדן, 2006(. עם ההתפתחות החברתית והכלכלית של המאה ה 21 והעיור המוגבר, החקלאות המודרנית עומדת בפני האתגר המורכב של ייצור מזון לצד שמירה על בריאות המערכת האקולוגית שבתוכה היא מתקיימת. חקלאות זו מתועשת ואינטנסיבית לעומת חקלאות העבר, ועליה לספק צרכים שונים בתכלית מצורכי החקלאות המסורתית: 8

על המוצרים כיום להיות זולים, בעלי חיי מדף ארוכים ולאפשר שיווק למרחקים, והם מצריכים מיתוג ופרסום יקרים. הצורך לעמוד בתחרות בתנאי השוק המודרני מחייב התייעלות רבה, המתבטאת, למשל, בהחזקת מספר רב של בעלי חיים ובמציאת דרכים להזנה זולה ולהשגת שיעור גבוה של יצרנות. לפיכך, מגדל הצאן המודרני נדרש להשקיע השקעה כלכלית גדולה, להשתמש בגזעים מתמחים של בעלי חיים ולהישען על ידע מקצועי ברמה גבוהה; כל אלה מובילים לירידה במספר המשקים ולעלייה בגודלם USDA,( 2012(. תופעה זו אינה ייחודית לתחום הצאן, והיא קיימת בענפי חקלאות נוספים ואף בתעשיות שונות. לאחר מחקר של יותר מעשור בתחום רעיית העיזים, החלטנו להוציא לאור חוברת זו בתקווה שתפתח צוהר להיכרות עם המרעה בחורש הים תיכוני בכלל ועם רעיית העיזים בפרט, הן מההיבט החקלאי והן מההיבט הסביבתי אקולוגי. בחוברת ימצא הקורא מחקרים עכשוויים בתחום הרעייה, שבוצעו ברמת הנדיב ואשר מעשירים את הידע המדעי בתחום, כמו מחקרים על העדפות מזון של גזעים שונים, על התמודדות עם חומרי הגנה בצמח או על ריפוי עצמי דרך אכילה של צמחי חורש, לצד מחקרים על טכנולוגיות חדשניות למעקב אחר עדרים וללימוד התנהגותם במרעה. כמו כן ימצא הקורא בחוברת זו מילון של מושגים בסיסיים בתחום, ויופנה למקורות מידע רבים לצורך העמקה בנושאים שונים. חלקה הראשון של החוברת עוסק בממשק גידול של עיזים במרעה, והוא כולל היבטים מעשיים של בניית תכנית רעייה מונחית יעדים. בנוסף מוצגים בחוברת כלים ושיטות לניטור ולמעקב אחר השגת יעדי הרעייה והשפעותיה על המערכת האקולוגית ועל הנוף, במטרה לשמור על איכויות העבר תוך מתן מענה לצורכי ההווה. אנו תקווה כי בין אם אתם מגדלי צאן, חוקרים, מורים, תלמידים או מתעניינים אחרים בנושא, תהיה עבורכם החוברת מעשירה ושימושית. שלכם, צח וליאת צילום: עמית גרון 9

רקע רעיית צאן: גשר בין היסטוריה, חקלאות וסביבה גידול צאן במרעה בישראל של שנות האלפיים נחשב לענף שולי במונחים כלכליים, אולם מבחינת השטח שעליו הוא משתרע, אפשר לומר שמדובר בענף רחב היקף, שכן פעילותו מתפרשת על כ 300,000 דונם של שטחי מרעה מוסדרים לצאן. כדי להבין את התהליכים המתרחשים כיום בענף המרעה, חשוב מאוד להבין את הרקע ההיסטורי שלהם. גידול בעלי חיים במרעה כענף חקלאי החל לפני יותר מ 10,000 שנה. בעבר הייתה לענף זה גם חשיבות כלכלית רבה: אנשים גידלו עדרי צאן כדי לייצר מזון )חלב ובשר( וסיבים )צמר ושיער(, כפולחן דתי, לשם שיפור מעמדם החברתי וגם כקופת חיסכון )במגזר הבדואי השימוש בעדרים כסמל חברתי וכ"קופת חיסכון" קיים גם היום(. אופן השימוש בשטחי המרעה השתנה מאוד עם השנים. אם נתייחס לאופן השימוש במרחב, היו שטחי המרעה בעת העתיקה גדולים ונרחבים, ויכולת הנדידה בין אתרים שונים הייתה קלה יותר. כבר בספר בראשית )יג' ה'-יג'( אפשר לראות חלוקה של שטחי מרעה בין רועים בשטחים נרחבים: "ו י אמ ר א ב ר ם א ל ל וט, א ל נ א ת ה י מ ר יב ה ב ינ י וב ינ ך, וב ין ר ע י וב ין ר ע י ך: כ י-א נ ש ים א ח ים, א נ ח נ ו. ה לא כ ל ה א ר ץ ל פ נ י ך, ה פ ר ד נ א מ ע ל י: א ם-ה ש מ אל ו א ימ נ ה, ו א ם- ה י מ ין ו א ש מ א יל ה". אמנם גם בעבר התגלעו ויכוחים ופרצו מלחמות סביב אזורי מרעה שונים, אך בשל האוכלוסייה הדלילה, היו חיי הנוודות מקובלים ופשוטים יותר בהשוואה לימינו, מפני שכיום יכולת הנדידה של מגדלים ועדריהם בין מדינות ובתוכן, ודרך ריכוזי אוכלוסייה צפופים, מוגבלת בהרבה, ועל מגדל הצאן להסתמך ברוב המקרים על שטחי מרעה המצויים בקרבת אזור מגוריו. שינויים כתוצאה מתהליכים של ביות וטיפוח גנטי גם חיות המשק עצמן עברו שינויים רבים, כתוצאה מתהליך הביות שלהן. כך, למשל, בעלי חיים מבויתים מפחדים פחות מבני אדם מאשר מחיות בר, והם חסרי צבעי הסוואה. בנוסף, יכולת הבריחה שלהם מטורפים נמוכה יותר, וכך גם הדומיננטיות של הזכרים בקבוצה ויכולת ההתמודדות שלהם עם תנאי שטח ותנאי אקלים משתנים או קיצוניים, עקב שינויים במבנה הגוף.)Zohary, 1998( בהמשך עברו בעלי החיים המבויתים שינויים על ידי טיפוח גנטי. שינויים אלה הובילו ליצירת גזעים יצרניים יותר, המייצרים כמויות רבות יותר של חלב, בשר, שיער או צמר, אך אינם בהכרח מותאמים לתנאי המרעה והאקלים המאפיינים את אזורינו. לדוגמה, בעבר הניבה עז כחצי ליטר חלב ביום, ואילו כיום, עז מגזע זאנן )העז הלבנה שיובאה מאירופה( יכולה להניב כחמישה ליטרים חלב ביום. היבט נוסף הוא השמירה על המגוון הגנטי של חיות המשק. תהליך הטיפוח הגנטי גורם ליצירת מספר קטן של גזעים מתמחים בעלי דמיון גנטי רב, וכך נפגע המגוון הגנטי ועמו גנים חשובים הקובעים את מידת העמידות של בעלי החיים לתנאי סביבה משתנים, כגון עמידות למחלות או לתנאי אקלים קיצוניים. כתוצאה מתהליכי הטיפוח הגנטי, הגזעים המקומיים )על המגוון הגנטי שלהם( נכחדים ונעלמים )2009 Boyazoglu,.)Dubeuf & תופעה זו עלולה לסכן את קיומו ואת התפתחותו של כל ענף חקלאי, היות שללא קיומם של הגזעים המקומיים קיימת סכנה לא רק לענף הגידול המסורתי, אלא גם לחקלאות האינטנסיבית אשר התפתחה ממנו )להרחבה ראה מסגרת(. שינויים חברתיים כלכליים מאז החל תהליך הביות של הצאן, עברה החברה האנושית שינויים רבים. בעבר חי האדם במסגרת משפחתית או שבטית, וגידול הצאן נועד לספק לו מזון וסיבים. בהמשך נחשבה הבעלות על עדר צאן גדול לסמל מעמדי, כלכלי וחברתי. מגדל יחיד המחזיק ברשותו מספר רב של בעלי חיים זקוק לשטחי מרעה נרחבים, ואכן, ההיסטוריה רצופה בעימותים ובסכסוכים סביב שטחי מרעה. סכסוכים מסוג זה ממשיכים להתקיים גם בימינו אנו )להרחבה, ראה העצני הכהן, 2012(. גם כיום עדיין ישנם מגדלים המשתמשים במרעה כמקור מזון עיקרי לבעלי החיים. עם זאת, שינויים במבנה החברה והכלכלה המודרנית הובילו לכך שערכו הכלכלי של גידול הצאן בכלל ושל גידול הצאן במרעה בפרט, ירד עד מאוד לעומת העת העתיקה. כיום, במשק העיזים המודרני, כל המזון מוגש לבעלי החיים בדיר, ואין כל צורך ביציאה למרעה. מובן שלתהליך זה השלכות רבות על בריאות הצאן. כך, למשל, גידול צאן ללא יציאה למרעה דורש טיפול שוטף בטלפיהם של בעלי החיים, אחרת עלולות פגיעות בטלפיים לגרום למחלות קשות כגון צליעה או ריקבון הטלף. לצריכת המזון על ידי העיזים במרעה גם השפעות על איכות החלב הנוצר בעטינים ואשר נצרך על ידי האדם et( Morand-Fehr.)al., 2007 עם ההתפתחויות החברתיות והכלכליות של המאה ה 21 והעיור המוגבר, נוספו לחקלאות תפקידים מגוונים הקשורים לשטחים פתוחים ולנופים חקלאיים. שינויים בממשק הגידול במהלך ההיסטוריה חלו שינויים רבים בשיטות הגידול, בצורכי המגדל ובמטרות של גידול הצאן. רעיית צאן במזרח התיכון 10

מתוארכת לתקופה שלפני כ 11,000 שנה )1971,)Pearse, ואפשר להניח כי בתחילה התבצע גידול הצאן כולו באמצעות הזנה במרעה. עם התפתחות החקלאות המודרנית, למד האדם לגדל מזון לבהמותיו והחל להשתמש בהזנה מוגשת של מיני צומח וגרעינים. יש להניח כי מאז תחילת המהפכה הירוקה )שנות הארבעים של המאה העשרים(, שבעקבותיה נהיו גידולי השדה לשכיחים ולזולים הרבה יותר, פחת השימוש בשטחי מרעה להזנת הצאן, והזנה במזון מוגש הפכה כלכלית ויעילה יותר. שיטות הממשק )אופן הגידול( השונות נהיו מנותקות יותר ויותר ממחזור הצומח במרעה וקשורות בעיקר לטכנולוגיות של ייצור המזון ושימורו. דוגמאות לכך הן ייצור שחת ואחסנתה בחבילות כבושות, ייצור תחמיץ לסוגיו, שימוש בפסולת תעשייה להזנה וכד'. עם זאת, אין ספק שהדרישה העיקרית מרועה צאן איכותי הייתה ועודנה היכולת להוביל את עדרו למקורות של מזון ומים, לצד מסירות הטיפול בצאן, וכי הדרישה העיקרית ממגדל הצאן המודרני היא לדאוג לרווחת בעלי החיים אשר בחזקתו. שינויי תפיסה באשר לתפקידי המערכת האקולוגית לרעיית מקנה חשיבות ידועה במניעת שרפות ובשמירה על מגוון בתי גידול לחיות הבר ולמיני הצומח Hadar,( Glasser & 2014(. במהלך אלפי שנות רעייה, הושפעו צמחי המרעה בדרכים שונות כתוצאה מאכילתם על ידי חיות משק, כמו גם מפעולות נוספות של האדם כגון כריתה ושרפה. אחד השינויים המרכזיים שהתחוללו בתחום הגידול של בעלי חיים במרעה קשור לשינוי בתפיסה של האדם המודרני את משאבי הטבע העומדים לרשותו. שטחי המרעה בישראל משתרעים כיום על כ 4 מיליון דונם. שטחים אלה כוללים שטחים לרעיית בקר וצאן בחוזים שנתיים מתחדשים מטעם רשות מקרקעי ישראל, ורעייה בשטחי בתה, חורש ויער בחוזים עונתיים )נתונים מאתר האינטרנט של משרד החקלאות ופיתוח הכפר, נובמבר 2014(. שטחי המרעה והצומח הגדל בהם הם משאב טבע המתחדש ומשתנה באופן רציף. משאב זה מספק, בנוסף למזון לבעלי חיים, מגוון רחב של תועלות שונות )נוי מאיר וקוניאק, 2005(. שטחי המרעה משמשים בתי גידול למגוון רחב של צמחים וחיות בר. בנוסף הם מספקים לאדם "ריאות ירוקות" המשמשות לקליטה של פחמן דו חמצני ולשמירה על מאזן אקלימי )נאווה, 1981(. שטחי המרעה משמשים במקרים רבים גם כאתרים לנופש ולטיול, ותרומתם מתבטאת במידה רבה באיכות הנוף החזותי העומד חשיבות השמירה על גזעים מקומיים: מאחר שלכל פרט בטבע מטען גנטי שונה, קיים בעולם הטבע מגוון גנטי עשיר מאוד, המאפשר לפרטים שונים להתמודד עם תנאי הסביבה באופן שונה. בשנות השישים של המאה העשרים, החל בעולם תהליך של שימוש בגידולים חקלאיים בעלי מטען גנטי דומה )ואף זהה(. לגידולים אלה יתרונות חקלאיים מסוימים, מאחר שלזנים שפותחו יש מטען גנטי המאפשר לתכונות הרצויות להתבלט )עמידות לתנאי סביבה ולמחלות, שיעור יצרנות גבוה וכו'(. מאידך גיסא, במקרים מסוימים הופיעו מזיקים שונים ולא מוכרים שלגידולים לא הייתה עמידות בפניהם. מזיקים אלה גרמו לקטסטרופות בסדרי גודל עצומים; לדוגמה, בשנת 1970 נפגעו 15% מיבול התירס של ארה"ב כתוצאה מהתפשטות פטרייה. ללא המגוון הגנטי, הכולל את זני המקור שמהם פותחו הזנים התרבותיים, עלולה החקלאות להיות במצב רגיש ולהימצא בסיכון גבוה בתנאים של סביבה משתנה. להרחבה בנושא מגוון גנטי בחקלאות, ראה Hoffmann, 2004 ובמילון המונחים תחת הערך " מגוון ביולוגי". לרשות הנוסעים או ההולכים דרכם. אחד האתגרים החשובים הניצבים בפני החקלאות המודרנית הוא ייצור מזון לצד שמירה על בריאותה של המערכת האקולוגית שבה היא מתקיימת. תפיסה הוליסטית )כוללנית( זו, אשר מביאה בחשבון את כלל מרכיביה של המערכת האקולוגית, דורשת מחקר ולימוד מעמיק של האופן שבו אכילת הצומח על ידי בעלי חיים ונוכחותם בשטח משפיעים על המערכת האקולוגית ועל מרכיביה השונים. טיפוסי מרעה בישראל האקלים הים תיכוני מופיע בחמישה אזורים גיאוגרפיים שונים בעולם: באגן הים התיכון, בקליפורניה, במרכז צ'ילה, באזור הכף של דרום אפריקה ובדרום-מערב ודרום אוסטרליה. אקלים זה מתאפיין בקיץ יבש וחם ובחורף קר וגשום. הצומח המשותף לאזורים אלה נקרא באופן כללי "חורש ים תיכוני". בישראל הוא מוגדר כסבך של עצים נמוכים ורחבי עלים ושל שיחים ירוקי עד ו סקלרופיליים, בגובה 3-1 מטרים, עם שכבת שיחים בגובה של כ 1-0.5 מטרים, גיאופיטים )צמחי בצל או פקעת תת אדמתית( ועשבוניים חד שנתיים )פרבולוצקי וחוב', 1992(. 11

מרעה עשבוני בניגוד לשטחי מרעה עשבוניים באזורים הרריים כגון הרי האלפים, מערכות המרעה העשבוניות באקלים הים תיכוני מצויות באזורים יובשניים למחצה, והן כוללות גם עצים )במקרים רבים אלונים( הפזורים במרווחים גדולים זה מזה. אפשר למצוא מערכות מסוג זה בפורטוגל, שבה אזורים אלה נקראים,Montado או בספרד.)Dehesa( בישראל קיימות מערכות מרעה עשבוניות בעיקר בגליל התחתון וברמת הגולן. מבנה הצומח בשטחים אלה אחיד ביחס למערכות החורש והיער, אך הוא מקיים מגוון רחב של בתי גידול ותנאי מיקרו אקלים המשרתים מגוון עשיר של בעלי חיים: החל בפרוקי רגליים )חרקים ועכבישים( 2014( al., )Van Klink et ובמכרסמים שונים וכלה ביונקים אוכלי עשב )צבאים ואיילים( )החברה להגנת הטבע, 2012(. הצומח העשבוני בבתי גידול אלה כולל מינים גבוהים יחסית שגובהם עולה על מטר )לדוגמה, שעורת התבור ועירית גדולה(, לצד צמחים שגובהם סנטימטרים בודדים )כמו מינים שונים של תלתן או לחך(. צמחי המרעה מפגינים גם אסטרטגיות שונות של רבייה והפצה: חלקם רב שנתיים וחלקם חד שנתיים או דו שנתיים. לאסטרטגיות הללו השלכות על הרעייה, ובפרט על השלב במחזור החיים שבו הצמח נאכל )לפני הפצת הזרעים או אחריה(. כך, למשל, צמח חד שנתי הנאכל לאחר הפצת הזרעים לא יושפע מהאכילה. לעומת זאת, אכילת הזרעים מהקרקע עשויה להשפיע על הפצתו של המין בשנה העוקבת. צמח רב שנתי יושפע פחות מאכילת זרעים, מאחר שהוא יוכל להתחדש ממקור תת-קרקעי בשנה שלאחר מכן. צמח חד שנתי יתקשה להתחדש במהלך העונה אם ייאכל החלק העל קרקעי שלו. לעומת זאת, לצמח רב שנתי יהיה קל יותר להתחדש לאחר רעייה במהלך עונת הצימוח, מאחר שבעונה זו יכולת ההתחדשות שלו טובה יותר )1997 Noy-Meir,.)Briske & להבנת הדינמיקה בין מינים וקבוצות צמחים שונות ישנה חשיבות רבה, משום שהיא מושפעת מהכנסת רעייה למערכת, בין אם באופן ישיר דרך השפעה על התפתחות הצמח ותפקודו, ובין באופן עקיף דרך שינויים בגורמי סביבה שונים, כמתואר להלן )מעובד מתוך :)McNaughton, 1983 השפעות ישירות של רעייה על הצמח: שיעור פוטוסינתזה מוגבר הקצאת משאבים מוגברת לצימוח על קרקעי ביחס לשורשים הגברת צימוח דרך עידוד פעילות מריסטמות )קבוצות תאים שלא עברו התמיינות ומשמשות להתחדשות הצמח( הסרת פרחים או זרעים על ידי אכילה צילום: פרי ליטני השפעות עקיפות של רעייה שינויים בגורמי סביבה: הגברת קרינה לצורכי פוטוסינתזה הגברת היחס בין קרינה אדומה לקרינה אדומה רחוקה )red:far-red( שינוי בתחרות על משאבים שינוי במאזן המים הגברת השימוש בחומרי הזנה בנוסף להשפעות אלה, קיימות גם השפעות של הפרשות בעלי החיים, אשר מחזירות חלק מהחומר האורגני לקרקע ועל ידי כך משנות את יחסי החנקן והפחמן בקרקע, וכן השפעות פיזיקאליות כתוצאה מהידוק הקרקע. הפרעות שונות, ביניהן רעייה בשטחים עשבוניים, משפיעות גם על עושר ומגוון מיני הצמחים בשטח. המידה והכיוון של ההשפעה )מגדילה או מקטינה את המגוון( תלויים באופי הצומח הקיים ובהתאמתו ההיסטורית-אבולוציונית לתנאי רעייה, וכן באופי הרעייה )לחצי רעייה, מין בעל החיים, מחזוריות הרעייה וכד'(. מובן שאי אפשר לתת תשובה אחת שתכלול את כל המקרים. אחת התיאוריות המקובלות נקראת "תיאוריית ההפרעה הבינונית" )1978,)Connell, ולפיה המגוון הרחב ביותר מתקבל כאשר רמת ההפרעה )במקרה זה רעייה( היא בינונית. עם זאת, מגוון המינים מושפע מגורמים נוספים פרט ללחץ הרעייה, ביניהם תנאי האקלים והיסטוריית הרעייה באזור. באזורים יובשניים למחצה בעלי היסטוריה ארוכה של רעייה, השינוי בהרכב הצומח קטן יחסית. לעומת זאת, באזורים בעלי היסטוריה קצרה 12

צילום: דובי זכאי של רעייה, השינוי בהרכב הצומח מהיר יחסית כבר בעוצמות רעייה נמוכות. באזורים גשומים הנתונים לרעייה בעוצמות נמוכות, יש יתרון לצמחים גבוהים, והם מהווים אחוז ניכר מחברת הצומח. באזורים הנתונים לרעייה בעוצמה בינונית, אפשר למצוא לצד כתמים שהתרחשה בהם רעייה בעוצמה גבוהה, המורכבים בעיקר מצומח נמוך ומרחבי עלים, גם כתמים שהתרחשה בהם רעייה בעוצמה נמוכה, המורכבים מצומח גבוה. לפי מודל זה, עוצמות רעייה גבוהות מאוד צפויות לגרום לדלדול המגוון 1988(.)Milchunas, מרעה בחורש וביער החורש על צורותיו השונות הוא המייצג האופייני ביותר של הצומח באקלים הים תיכוני. בחוברת זו נתייחס לחורש וליער הנטוע כאל יחידה אחת על אף ההבדלים ביניהם. היערות בישראל הם בעיקר יערות נטע אדם המורכבים ברובם מעצי מחט )בעיקר מינים של אורן וברוש( שניטעו במהלך מאה השנים האחרונות. המשותף ליערות ולחורשים באזורנו הוא היותם מורכבים מ"שכבות" צומח שונות השזורות זו בזו ואשר אפשר לאפיין בהן את שכבת הצומח העשבוני, שכבת הצומח השיחי, המטפסים והעצים. 13

כמו כן, נפוצה בארץ תופעת ה"התנחלות", שבה צמחי החורש מתפשטים אל תוך שטחי היער ועצי היער מתפשטים אל החורש )2010 al.,.)osem et בנוסף לכך, בשטחי חורש מפותחים יתפתחו צמחים שונים לכדי עצים )רחבי עלים ירוקי עד(, כגון אלונים, קטלבים וחרובים. לכן, מבחינת המרעה, אנו מתייחסים אל שני בתי הגידול האלה כאל מערכת מרעה אחת. חשוב לציין שהחורש והיער עשויים להימצא בדרגות התפתחות שונות. משום כך, לעתים נתייחס ליער צעיר הנטוע בצפיפות באופן שונה מאשר ליער בוגר שבוצע בו דילול ושהעצים בו גדולים יותר. גם לחורש דרגות התפתחות שונות, והנמוכה מביניהן מוגדרת כ" ב ת ה". הבתה מורכבת מבני-שיח )בגובה של עד 50 ס"מ( ומשלבת בתוכה גם צמחים עשבוניים רבים וגיאופיטים. יש המגדירים את הבתה לפי טיפוס הצומח השולט בה, כגון בתה של סירה קוצנית או בתה עשבונית. שלב מתקדם יותר של התפתחות החורש הוא הגריגה )שיחייה(. הגריגה נשלטת על ידי שיחים גבוהים יותר )בגבהים של 200-50 ס"מ(, וביניהם כתמים של צומח עשבוני גבוה. בחלק מהאזורים, ובתלות בתנאי הקרקע והאקלים, הגריגה היא שלב ביניים בהתפתחות החורש הים תיכוני. בחורש צפיפות צומח גבוהה יותר ומספר רב יותר של שכבות צומח, והוא נשלט על ידי שיחים ועצים )להרחבה בנושא החורש הים תיכוני והתפתחותו, ראה "החורש הים תיכוני, רקע כללי-סיכום ספרות", פרבולוצקי וחוב' 1992(. בשיחי החורש התפתחו מנגנונים שונים כנגד רעיית בעלי חיים, כגון קוצניות )1991 al.,,)perevolotsky et התחדשות צימוח מהירה )1986 al., )Tsiouvaras et וייצור של חומרים משניים )1994 Wallsgrove,.)Bennett & רבים מצמחי החורש הם ירוקי עד, בעלי עלים סקלרופיליים ובעלי יחס נמוך בין משקל לנפח. לרוב צמחי החורש יכולת התחדשות )רגנרציה( מהירה לאחר פגיעה )כריתה, שרפה או רעייה(. בד בבד עם התפתחות התאמות אלה, התפתחו אצל מעלי הגירה מנגנונים להתמודדות עם מנגנוני הנגד בצומח. מנגנונים אלה כוללים חך קשה ואנזימים המסייעים לנטרל חומרים משניים, והם מאפשרים לבעלי החיים לנצל את צמחי החורש )2003,)Makkar, המאופיינים בריכוז גבוה יחסית של חומרים משניים. מנגנונים אלו מבטאים התאמה ארוכת שנים לתנאי רעייה. אם נתבונן בשטחי חורש במבט מהאוויר, נוכל להגדיר את היחידה הקטנה ביותר כ"כתם" שטח הומוגני ביחס לסביבתו. למשל, כתם עשבוני יהיה יחידה קטנה המוקפת בשיחים המוגדרים ככתם השכן. גם בתוך הכתם אפשר למצוא מאפיינים שונים בין מרכז הכתם לשוליו. הבדלים אלה יתבטאו בתנאי מיקרו אקלים )טמפרטורה, משק מים וכד'( ובהרכב הצומח. אוסף של כתמים יהווה יחידה גדולה יותר שאפשר להגדירה כ"חלקה", ואוסף של חלקות יוגדר כ"נוף".)landscape( בהשוואה לשטחי חורש ויער, קל יחסית לחשב את כושר הנשיאה של שטחים עשבוניים, מפני שקל יותר לתאר את היחסים בין אוכלי העשב והצומח בהם. לכן אפשר לבנות מודלים המביאים בחשבון את נפח הצומח ליחידת שטח, שלפיו מחושבת כמות המזון ליחידת שטח, ולאפיין את ערכו התזונתי של צומח זה. לעומת זאת, בשל ההטרוגניות שלהם, קשה מאוד לחשב את כושר הנשיאה של היערות והחורשים, משום שביחידת נוף אחת שלהם אפשר למצוא כתמים שונים, או אזורים שונים, בעלי הרכב ומבנה מגוונים מאוד של צומח. זהו אחד האתגרים המרכזיים העומדים בפני אקולוגים המשתמשים בחיות משק ככלי לניהול החורש, או חקלאים המשתמשים בשטחי החורש והיער כמקור מזון לבהמותיהם. החורש כמזון לחיות משק החורש הים תיכוני מורכב בעיקר משיחים ומעצים בעלי איכות תזונתית נמוכה עד בינונית. אפשר למצוא בחורש כתמים של צומח עשבוני בעל איכות תזונתית גבוהה יותר, אך זמינותו מוגבלת לעונה קצרה בלבד )פברואר-מאי(. כפי שיצוין בהמשך, עיזים הן "מלחכות עלווה",)browsers( כלומר, הן מעדיפות צומח מעוצה )עצים ושיחים( על פני צומח עשבוני, ולכן אך טבעי הוא שצמחי החורש יהוו חלק מרכזי בתזונתן. מסיבות אלו תתייחס עבודה זו בעיקר לאיכותם התזונתית של מינים שונים של שיחים ועצים. למרכיב העשבוני בתזונת העיזים התייחסנו כקבוצה תפקודית אחת, ללא הפרדה למינים, עקב ריבוי מינים וקושי בהתייחסות לערכו התזונתי של כל מין בנפרד. רמת הטעימ ות של מרבית צמחי החורש נמוכה, כפי הנראה בגלל שיעור גבוה של תרכובות הגורמות לתחושה בלתי נעימה )עפיצות ובחילה( ושאיכותן התזונתית ירודה. כאן בא לידי ביטוי יתרונה של העז על פני חיות המשק האחרות בניצול החורש כמזון, מפני שהיא מעדיפה את הצומח המעוצה )כבביה, 1994( )2011 al.,,)glasser et מנצלת אותו בצורה טובה יותר ממעלי גירה אחרים )1972 )Devendra, ואף מותאמת לתנאי הסביבה שבה מצוי צומח זה )1982.)Harrington, מבין המינים המעוצים, עיזים מהגזע המקומי המכונה "בלאדי" מעדיפות את האלון המצוי, את האלה הארצישראלית ואת הבר זית הבינוני על פני הלוטם, הסירה הקוצנית ואלת המסטיק )1991 al.,.)perevolotksy et שיעור הנעכלות הממוצע של צמחי חורש הוא כ 51% )כבביה וחוב', 1992(, תכולת החלבון 14

תמונה 1. תופעת העטרה צומח עשבוני סביב שיח של סירה קוצנית צילום: אמיר ארנון הכללי שלהם היא בתחום של 6%-21% )כבביה, 1994( והאנרגיה הכללית שלהם היא 4.85 קילו קלוריות לגרם )כבביה, 1994(. ממחקרים שנערכו בארץ עלה שרעייה של עיזים בלאדיות המבוססת על אלון מצוי עשויה לספק את כל צורכי האנרגיה שלהן, אך לא את כל צורכי החלבון שלהן )הולצר וחוב', 1990(. מרעה במדבר המרעה המדברי שונה מאוד מהמרעה הים תיכוני. שוני זה נובע בראש ובראשונה מהאקלים השונה ומתבטא בכמות משקעים נמוכה )בד"כ סביב 200 מ"מ משקעים לשנה(. הצומח במדבר חד שנתי ברובו, והוא משלב שיחים או בני שיח מדבריים שונים ולעתים גם עצים בצפיפות נמוכה מאוד. מחזוריות המרעה במדבר שונה במהותה מהמחזוריות באזורים גשומים יותר שבהם מתפתח חורש ים תיכוני, בגלל ההבדלים באופי הצומח )בעיקר עשבוני חד שנתי(, כמות המשקעים הקטנה, סוגי הקרקעות והמבנה הטופוגרפי. ישנן כמה דרכים להתמודד עם הבעיה של עונת צימוח קצרה כל כך. אחת מהן היא התבססות על נדידת העדרים בעונות השונות.)transhumance( אפשרות אחרת היא שילוב של שימוש במרעה טבעי עם רעייה בשלפים לאחר עונת הקציר. שיטה נוספת לשילוב רעייה בשטחי חקלאות נקראת " כ ר ב-מרעה". על פי שיטה זו, השדה נזרע בשנה אחת, ובשנה שלאחריה הוא אינו נזרע ומשמש למרעה. העיקרון המנחה הוא לנסות להאריך את עונת הרעייה, שאם לא כן, תגדל העלות של הגשת תוספות מזון לבעלי החיים או ייווצר צורך בנדידה לאזורים מרוחקים יותר. כושר הייצור של שטחי המרעה המדברי מגוון ומשתנה בין השנים, בין האתרים השונים ולעתים לפי תנאי המיקרו אקלים באותו האתר. כך, לדוגמה, אפשרה נטיעת עצים המותאמים למדבר צמיחת עשב בכמות של פי עשרה מאשר בשטחים שלא ניטעו בהם עצים )משרד החקלאות, 2009(. יחסי גומלין מיטיבים קיימים גם בין השיחים לצומח העשבוני. בשיח ובסביבתו הקרובה נוצרים מיקרו אקלים ומשטר זרימה ייחודי. תופעה מעניינת נוספת שאפיינו ארנון וחוב' )2007( היא הופעתה של טבעת עשבונית )"עטרה"( סביב השיחים, כתוצאה מריכוז משאבים בשולי השיח, אשר התבטא בביומאסה עשבונית מרובה ביחס לאזורים מרוחקים יותר בשיח )תמונה 1(. במחקר זה נמצא גם שכבשים הגיבו לקיום העטרה ורעו בסביבתה זמן רב מהצפוי. דוגמה נוספת לשינוי במשטר הרעייה המושפע מתנאי מיקרו אקלים בדרום הארץ אפשר למצוא בפרויקט הסוואניזציה של קק"ל, שבו נעשה ניסיון להגדיל את שטחי היער אל תוך אזורים צחיחים למחצה. במסגרת פרויקט זה, נבנו לאורך קווי גובה סוללות שאפשרו איסוף נגר במורדות, וניטעו עצים באזורים ששימשו קודם לכן בדואים לרעיית עדרים נודדים או נודדים למחצה. כחלק מהפרויקט הוצאו בעלי החיים הרועים מהשטח )בעיקר הכבשים והעיזים של הבדואים(. העצים שניטעו התבססו בהצלחה, אך השינוי במשטר הזרימה הטבעי של המים גרם לשינוי בצומח ובניתובם של נוטריינטים המובלים על ידי המים לאזורים שונים )ברנשטיין, 2011(. כמו כן, שטחי איסוף המים החלו לתרום פחות נגר לעצים עקב הצטברות 15

תמונה 2. רעיית צאן בלימן באזור המדבר צילום: צח גלסר של צומח עשבוני במשטחים אלה. כדי לפתור את הבעיה, הוחזר הצאן לשטחים אלה באופן מבוקר )פרבולוצקי, 1999(. שיטה נוספת להטות את נגר המים במדבר היא שיטה עתיקת יומין שנמצאת בשימוש גם היום )החל מראשית שנות השישים(, והיא הקמת ל י מ נ י ם באזור המדברי של ישראל. לימן הוא כינוי לאגן סכור קטן המשמש לאיגום מי גשם באזורים בעלי אקלים צחיח, שנוטעים בו חורשות קטנות כדי לגוון את הנוף )ברנשטיין, 2011(. הלימנים מאפשרים אגירת מים ובכך משביחים את ערך המרעה סביבם לטובת עדרי הצאן המשתמשים בהם )תמונה 2(. לסיכום אפשר לומר שמשטר הרעייה באזורים צחיחים נקבע בעיקר על פי אופי הקרקע, משטר זרימת המים ומתוך כך גם מאפייני הצומח המצויים בשטחים אלה. מערכת גידול אגרו פסטוראלית מערכת אגרו פסטוראלית היא מערכת רעייה המשלבת חקלאות צומח עם גידול של בעלי חיים במרעה, תוך ניצול מיטבי של השטח. במערכת זו משולב ייצור של בשר, חלב ומוצרים נוספים מן החי )בקר, צאן וגמלים( עם גידולים חד שנתיים כגון תירס, סורגום, ירקות, קטניות וכד'. 65% מהאזורים הצחיחים בכדור הארץ הם שטחים עשבוניים המשמשים לגידול בעלי חיים ואשר תורמים להזנתם של כ 800 מיליון בני אדם )2009.)Mortimore, באזורים בעלי כמות משקעים גדולה, כמו באזורים הרריים אלפיניים, מתקיימת בדרך כלל הפרדה בין גידול הצומח לשימוש במרעה. לעומתם, המערכות האגרו פסטוראליות שכיחות בעיקר באזורים צחיחים וצחיחים למחצה, אך אפשר למצוא אותן גם באזורים הרריים וים תיכוניים בשטחים המושקים בהשקיית בעל )על ידי גשמים(. מאחר שחקלאות בעל אינה תמיד מאפשרת הגעה של הצמחים ליבול מלא, משמשים הצמחים בשנים הקשות להזנת בעלי חיים במרעה. בנוסף, במקרים רבים לאחר הקציר מועלים בעלי החיים לרעייה על שלפי השדות שנקצרו זה מכבר. במערכת זו מתקיימים יחסי גומלין הדוקים במיוחד בין גידול הצומח לגידול בעלי החיים. מכיוון שהצומח משמש גם להזנת האדם וגם להזנת בעלי החיים )בתנאי מרעה(, ישנה חשיבות רבה לסוג הגידול ולגודל השטח הנזרע, וכן לגודל העדר המנצל שטחים אלה. שיטות אגרו פסטוראליות נפוצות באזורים צחיחים, שבהם קיימת שונות רבה בכמות המשקעים בין השנים, וישנו יתרון לחלוקת "סל המזון" בין גידול צומח לגידול בעלי חיים, כך שבשנה מעוטת גשמים עדיין אפשר לגדל בשטח בעלי חיים שישמשו כמקור מזון איכותי. פתרון זה אינו עוזר במצבי בצורת קיצוניים, שבהם ישנה פגיעה גם בבעלי החיים עצמם עד כדי תמותת עדרים שלמים עקב חוסר במזון ובמים. לסיכום אפשר לומר כי מערכת אגרו פסטוראלית היא מערכת עתיקת יומין )בעלת שם מודרני( שנעשתה בה מקסימיזציה של ניצול השטח על ידי שילוב של גידולי שדה עם גידול של בעלי חיים במרעה. 16

העז: גזעים, ביות, ביולוגיה והזנה בסיסית עז הבית hircus( )Capra העז שייכת למשפחת הפריים,Bovidae שבה כלול המין Capras הבית(. הסברה הנפוצה היא שהמין )עז Capra hircus aegagrus )עז הבר( הוא האב הקדמון של העז המבויתת. הבגרות המינית של העיזים חלה בערך בגיל שבעה חודשים, וההיריון נמשך כ 145 ימים. גודל השגר הוא על פי רוב 2-1 גדיים להמלטה. ביות העז החל כנראה לפני 12,000-10,000 שנה באזורים ההרריים של מערב איראן, בתחילה מעז הבר המודרנית aegagrus(.)zeder & Hesse, 2000) (Capra hircus מרכז הביות של חיות המשק היה באזור הסהר הפורה, המשתרע מחלקו הדרומי של הלבנט, דרך דרום-מערב תורכיה וצפון סוריה ועד להרי הזגרוס והמישורים הנמוכים של עיראק ואיראן. במהלך תקופה ארוכה זו, התפתחו כ 180 גזעים שונים של עיזים Porter,( 1996(. רבים מגזעים אלה התפתחו בעיקר באמצעות ברירה טבעית ובידוד גנטי )1983 Burns,.)Devendra & עם זאת, טיפוח מכוון על ידי האדם עודד תכונות מסוימות בכמה גזעים, אשר הפכו לגזעים "מתמחים". לדוגמה, הגזעים זאנן, אלפיני, טוגנברג ודומיהם טופחו לייצור חלב, העז הבורית goat( )Boer טופחה לייצור בשר והגזעים אנגורה וקשמיר טופחו לייצור סיבים. אף שישנם הבדלים ניכרים בין גזעי העיזים השונים, אפשר להצביע על כמה הכללות לגבי תכונות בולטות של גזעים מקומיים. תכונות אלה נובעות כפי הנראה מהיסטוריה ארוכה של חיים בתנאים אקלימיים קשים. חשוב לציין שבערך 80% מאוכלוסיית העיזים בעולם חיים באזורים טרופיים וסובטרופיים )& Knight.)Garcia, 1977 ההתאמות העיקריות של עיזים כוללות: קצב מטבולי נמוך )1996 al.,,)silanikov et יעילות גבוהה בעיכול של צמחים באיכות נמוכה שהאחוזים של ליגנין וצלולוז בהם גבוהים 1983( Provenza, )Devendra, 1990), (Malechek & יעילות רבה של מ חזור חנקן )1997,)Brun-Bellut, יכולת עמידה במחזורי רה הידרציה )שתייה מרובה( ודה הידרציה )התייבשות קיצונית( 2006( Choshniak,,)Shkolnik & עמידות לריכוזים גבוהים של חומרים משניים בצמחים )1996 al., )Silanikov et והיכולת לעמוד על שתי רגליים, המאפשרת ניצול טוב יותר של הצומח ביחידת שטח ותנועה בבתי גידול בעלי טופוגרפיה קשה. כך העיזים יכולות להיחשף למבחר גדול יותר של מיני צמחים ממעלי גירה אחרים )1982.)Harrington, היכולת הטובה של העיזים לברור את מיני הצמחים השונים ואת חלקי הצמחים, עוזרת להן, כפי הנראה, לנצל היטב מרעה בינוני באיכותו ולצרוך כמויות ניכרות של מרעה זה בזמן קצר )כבביה וחוב', 1992(. בזכות התאמות אלה, נהייתה העז נפוצה בענף הגידול של חיות משק באזורים המתאפיינים בתנאים סביבתיים קשים, לרבות בחלקים באזור הים תיכוני, שבהם צמחים רבים מתאפיינים בריכוזים גבוהים של חומרים משניים, בקוצניות ובערך תזונתי נמוך. למרות זאת, עיזים מצליחות להסתדר ואף לייצר תוצרים איכותיים בתנאים אלה. מסיבות אלו ואחרות, ענף גידול העיזים נפוץ באזורים רבים בעולם שבהם שוררים תנאים קשים במיוחד מבחינת אקלים ו/או טופוגרפיה. כמו כן, רוב העיזים בעולם מתקיימות בממשק של רעייה בשטחים פתוחים )1983 Provenza,.)Malechek & במשק הישראלי קיימים כמה גזעים. הנפוצים שבהם הם העז הדמשקאית )שאמית(, שמקורה באזור סוריה. עז זו היא כפי הנראה שילוב של הטיפוסים הנובי והסורי )הבלאדי( )1996,)Porter, והיא מתאימה מאוד לגידול בתנאי רעייה בחורש; העז האנגלו נובית, שמקורה בהכלאה בין עיזים אנגליות לעיזים מאזור הודו וצפון-מערב אפריקה. לעז האנגלו נובית חלב איכותי ושיעור ולדנות גבוה; עז הזאנן, שמקורה בשוויץ: בעלת תנובת חלב גבוהה מאוד ומתאימה לתנאי ממשק אינטנסיביים )ראה מונח חקלאות אינטנסיבית( ולהזנה בהגשה; ועז הממבר Mambrica(,)Capra hircus Linn. האנדמית לאזור סוריה והגליל העליון: בעלת תנובת חלב נמוכה, אך מותאמת מאוד לסביבתה )1998 al., )Kababya et ומותאמת יותר לממשק אקסטנסיבי )ראה מונח חקלאות אקסנטנסיבית(. כמו כן, אפשר למצוא במשקים השונים גם עיזים מהגזעים אלפיני ובורי, וכן הכלאות רבות בין הגזעים השונים. אין ספק שאזור אגן הים התיכון מתאים מאוד לגידול עיזים, כשם שהוא מתאים לגידול של חיטה, שעורה, גפן ותאנה. ראיה לכך טמונה בעובדה שגידולים אלו הם בני קיימה באזורינו מזה אלפי שנים, על אף ההתפתחויות החקלאיות טכנולוגיות הרבות שהתחוללו בו. 17

העז הדמשקאית )שאמי( גזע זה נפוץ מאוד באזור סוריה ולבנון. הוא יובא לקפריסין וטופח שם לייצור חלב מאז שנות החמישים של המאה העשרים. מקורו של הגזע בעז הנובית המצרית, והוא הכלאה בין העז הנובית לעז הסורית ההררית )2006 al.,.)guney et העז הדמשקאית גבוהה )כ 75 ס"מ(, ומשקלה של עז בוגרת הוא כשישים ק"ג. כמו כן, אפן קמור מאוד ואוזניהן ארוכות מאוד. לרוב, עיזים מגזע זה גמומות )חסרות קרניים( וצבען חום. עם זאת, אפשר למצוא ביניהן עיזים שצבען לבן או שחור. עז זו חשובה לייצור חלב באזור הים תיכוני, במיוחד בתנאים של מרעה וממשק אינטנסיביים למחצה. בהזנה בתוספת מזון מרוכז באיכות גבוהה, עשויה תנובת החלב שלה בממשק אינטנסיבי להגיע ליותר מ 700 ליטר בשנה )2006 al.,.)mavrogenis et עז הממבר )בלאדי( עז הממבר היא עז המשמשת לייצור של חלב ובשר כאחד, ומקורה בארצות מזרח הים התיכון. לעז זו כמה טיפוסים et( Zaitoun,)al., 2005 והיא נפוצה מאוד בסוריה mountain(,)syrian דרום תורכיה )Kilis( ולבנון בצפון, באזור ישראל וירדן )Baladi( במרכז, ובאזור סיני Sinai( )The Black בדרום. עיזים מגזע זה מקרינות )בעלות קרניים( ושיערן ארוך. לזכרים יש בדרך כלל קרניים ארוכות ומפותלות לצדדים. צבען עשוי להיות שחור, חום אפור או לבן, או שילובים שונים של צבעים אלה. גובהן של עיזים אלה הוא 70-50 ס"מ )נקבות(, והוא משתנה בין אזורי הגידול השונים. תנובת החלב שלהן נמוכה ומגיעה לכ 150 ליטר לתחלובה בממשק אקסטנסיבי )ראה מונח חקלאות אקסטנסיבית(. העז הבורית goat( )Boer עז זו טופחה בדרום אפריקה מהגזע המקומי Hottentot )השייך למשפחת העז הנובית( על ידי מתיישבים אירופאים במאה ה 17 )1917.)Pegler, במהלך שנות הטיפוח המכוון, התפתחה העז הבורית, שהתאפיינה בתכונות משובחות בהרבה של קצב גדילה וגודל גוף בהשוואה להכלאות הראשוניות. בשנת 1959, הוקמה "האגודה לטיפוח העז הבורית המשובחת" Goat( Boer.)Breeders' Association אחוזי ההתעברות בגזע זה הם כ 90%, ואחוזי הוולדנות )מספר ולדות להמלטה( הם כ 189%. משקלם של גדיים בגיל 120 יום הוא כ 29 ק"ג )2000.)Malan, עדר של עיזים בוריות יובא לארץ מנמיביה בשנות התשעים המאוחרות, בכוונה לבחון את יכולתן לנצל את צמחי החורש הים תיכוני בישראל ולגדל עדר זה לבשר )2007 al.,.)aharon et תיש דמשקאי צילום: צח גלסר תיש ממבר צילום: צח גלסר עז בורית צילום: זלמן הנקין 18

עז הזאנן מקורה של עז זו בעמק זאנה שבשוויץ. טיפוחו של גזע זה בישראל החל בשנת 1929 בהבאת תיש משוויץ לקיבוץ כפר גלעדי. בהמשך הובאו ממדינות אירופה השונות עיזים נוספות ושולבו במשקי עזר שונים. בתחילת שנות החמישים, הובאו מהולנד 900 עיזים מגזע זה, ששימשו גרעין איכותי להתפתחותו של ענף גידול העיזים בישראל. עז הזאנן מותאמת יותר לאקלים הקריר של אירופה, ובארץ בוצעו הכלאות דחיקה עם גזע הבלאדי המקומי )ארנון, 1982(. תנובת החלב של עיזים מגזע זה היא הגבוהה ביותר: היא עשויה להגיע ליותר מאלף ליטר לשנה. עם זאת, כמות המרכיבים המוצקים בחלבהּ )בעיקר חלבון ושומן( נמוכה ביותר. עז זו מהווה רוב במשקים האינטנסיביים בארץ, ובמקרים רבים היא משמשת בהכלאות עם גזע הבלאדי והגזע הדמשקאי. לעיזים מגזע זה קושי רב במרעה הים תיכוני, ובארץ הן אינן משמשות בדרך כלל בממשק רעייה. העז האלפינית גזע זה התפתח באזור הרי האלפים שבאירופה ופיתח יכולות של תנועה והישרדות בתנאי שטח קשים. מגדלים באזורים אלה טיפחו אותו כדי להגדיל את תנובת החלב. במשך מאות השנים האחרונות, יוצאו עיזים מגזע זה למקומות שונים בעולם, בעיקר לארצות הברית, שם המשיך הטיפוח והעיזים מגזע זה התפצלו עם הזמן לגזעים נפרדים. היום מקובל לחלקם לאלפיני צרפתי ולאלפיני אמריקאי, הנבדלים בעיקר במראה החיצוני. לגזע זה יכולת ייצור חלב טובה וריכוז מוצקים גבוה )יחסית לגזעים יצרניים בממשק אינטנסיבי(. מסיבה זו הוא החל להיות נפוץ מאוד במשקים בארץ, ובשנים האחרונות מתבצע יבוא של עיזים, תיישים וזרמה מגזע זה. עז זאנן צילום: צח גלסר תיש אלפיני צילום: צח גלסר 19

עקרונות בסיסיים בהזנת עיזים מערכת העיכול של העז "על רגל אחת": בטבע מצויים יונקים יבשתיים בעלי מערכות עיכול שונות. אפשר למנות עמם את החד קיבתיים כמו האדם, החזיר או אוכלי כול אחרים, את אוכלי העשב כמו הסוס או הארנבת, ואת "מעלי הגירה" כמו הפרה, הכבשה והעז, וכן הצבי והאייל. ייחודם של מעלי הגירה הוא ביעילותם לפרק פחמימות מורכבות הנמצאות בדופן של תאי הצמחים, כגון תאית )צלולוז(, ליגנין וכד', ולנצלן לקיום גופן ולייצור של חלב או בשר. לעומתם, אוכלי העשב מצליחים גם הם לפרק פחמימות מורכבות בצורה טובה, אך ביעילות פחותה ממעלי הגירה. במערכת העיכול של מעלי הגירה מצויים כמה מדורים המסייעים להשיג פירוק מוצלח זה )איור 1(. המזון המוכנס לגוף דרך הפה עובר פירוק ראשוני מכאני על ידי השיניים ופעולת הלעיסה, ופירוק כימי על ידי האנזימים השונים ברוק. לאחר מכן המזון מועבר דרך הוושט אל המדור הראשון במערכת העיכול, הנקרא "כרס".)rumen( הכרס היא מכל גדול בעל נפח של 15-5 ליטרים בצאן, ובבקר היא עשויה להגיע לנפח של 200-150 ליטרים. בכרס מצויים נוזלים בעלי חומציות )ph( קרובה לניטראלית וכן מיקרואורגניזמים רבים כגון חיידקים, פטריות וחד תאיים אשר מסייעים בפירוק המזון. תפקידם העיקרי הוא לפרק את מרכיבי הדופן של התא הצמחי, כדי לאפשר לבעל החיים לנצל את מרכיבי תוך התא. במ"ל אחד של נוזל הכרס אפשר למצוא כעשרה מיליארד חיידקים וכמיליון יצורים חד תאיים )בונדי, 1982(. לכרס דופן בעלת בליטות קטנות רבות מאוד המאפשרות את הגדלת שטח הפנים, וכתוצאה מכך גם ספיגה טובה של חומצות שומן נדיפות מדופן הכרס אל מחזור הדם. הכרס מתכווצת כל 1 עד 3 דקות. תנועה זו מערבבת את תכולתה )מזון, נוזלים ומיקרואורגניזמים(, מעלה את הגזים הנפלטים לכיוון הוושט, מביאה את תוצרי הפירוק של המזון לאזור דופן הכרס לצורך ספיגה ודוחפת את שאריות המזון שלא פורק למדור הבא, הנקרא "בית הכוסות".)reticulum( כל פגיעה בפעולה תקינה של הכרס או של התנועתיות, כגון חומציות יתר, תגרום למותו של בעל החיים. מזונות גסים מאוד )עתירי תאית וליגנין( יגרמו לתדירות התכווצויות גבוהה יותר של הכרס, ומזונות מרוכזים )גרעינים( יפחיתו את תדירותן. המזון המגיע מהכרס אל בית הכוסות מופרד על פי גודל החלקיקים. חלקו ממשיך הלאה לשאר מדוריה של מערכת העיכול להמשך עיכולו, וחלקו מוחזר דרך הוושט לחלל הפה לפירוק נוסף. העלאת המזון מבית הכוסות בחזרה דרך הוושט ולעיסתו החוזרת מאפשרות את הקטנת חלקיקי המזון וחשיפתם למיקרואורגניזמים, ועל ידי כך מייעלות את תהליכי פירוקו. מאחר שהחלקיקים שלא פורקו בכרס קטנים דיים, הם עוברים מבית הכוסות למדור הבא, הנקרא קיבת העלעלים.)omasum( קיבת העלעלים היא המדור הקטן ביותר, אך בגלל הקפלים הרבים שבה )הנראים כעלעלים(, יכולת הספיגה דרכה גבוהה מאוד. דרך מדור זה נספגת כמות רבה של מים, וגם חומרי הזנה שונים שפורקו לפני כן מהמזון. המזון )או ליתר דיוק המ ע כ ל( מגיע בשלב זה למדור הרביעי, הנקרא "קיבת המיצים".)abomasums( יש המכנים אותו "הקיבה 1 איור 1. מערכת העיכול של מעלי גירה 1. פה 2. ושט 3. בית הכוסות 4. קיבת העלעלים 5. קיבת המיצים 6. כרס 7. תריסריון 8. מעי דק 9. מעי אטום 10. מעי גס 11. חלחולת 12. פי הטבעת 2 3 5 4 6 7 8 9 10 11 12 20

האמיתית". במדור זה מופרשים מיצי העיכול המאפשרים פירוק של חלקי מזון נוספים, והוא דומה בתפקודו לקיבתם של החד קיבתיים. לאחר תהליך הפירוק האנזימתי בקיבת המיצים, המ ע כ ל עובר למעי הדק ומשם למעי העיוור.)cecum( למעי העיוור חשיבות רבה בפירוק של פחמימות מורכבות אשר לא נעכלו עד לשלב זה, כמו גם בספיגת נוזלים. במעי העיוור נמצאת גם אוכלוסיית מיקרואורגניזמים המפרקת פחמימות אלה, אך ביעילות פחותה מאשר בכרס. כאן גם טמון ההבדל הגדול בין מעלי הגירה לאוכלי העשב: עיקר פירוק הפחמימות המורכבות אצל אוכלי העשב מתבצע במעי העיוור, השונה מהכרס במבנה האנטומי והפיזיולוגי כדי לדעת מהן הדרישות התזונתיות של עיזים בשלבים שונים במחזור החיים )היריון, הנקה וכד'(, נערכים בארץ ובעולם מחקרים רבים. על סמך מחקרים אלה מחושבות הדרישות לכל רכיב במנה )אנרגיה, חלבון, ויטמינים ומינרלים(. מוסדות למחקר ולהדרכה חקלאיים מציגים מידע זה בפרסומים שונים ובהם טבלאות המסודרות על פי הסוג, המשקל, הגזע וכו' של בעל החיים, ולפי הדרישות התזונתיות שלו. פרסומים מקובלים בשימוש בארץ הם: "נורמות הזנה לצאן" 2001. בהוצאת המחלקה לצאן שה"מ )משרד החקלאות( Nutritional Requirements for Small Ruminants NRC, The National Academic Press (2007) שלו. מיקומו של המעי העיוור בחלקה האחורי של מערכת העיכול מפחית את יעילות הפירוק של הפחמימות המורכבות, וכתוצאה מכך פירוק הפחמימות אצל אוכלי העשב יעיל פחות מאשר אצל מעלי הגירה. מהמעי העיוור, המ ע כ ל עובר למעי הגס ומשם לפי הטבעת. הפרשות בעלי החיים כוללות נוזלים, אנזימים ותאים שונים המתפרקים ממערכת העיכול, וכן שאריות של מזון שאינו נעכל. היחס בין המזון הנאכל למזון שאינו נעכל ומופרש בצואה נקרא שיעור נעכלות. לכל מזון שיעור נעכלות שונה, ולכן אפשר גם להעריך את איכותו התזונתית על פי שיעור הנעכלות שלו )להרחבה בנושאים אלו ראה בונדי א. הזנת בע"ח )הוצאת מגנס((. תפקודה התקין של מערכת העיכול הוא בסיס חשוב מאוד לשמירה על בריאותו של בעל החיים. לשם כך יש לדאוג לתזונה מאוזנת המתאימה לצורכי בעל החיים ולמידת יצרנותו. עלינו לוודא שהתזונה מכילה את חומרי ההזנה המתאימים ביחסים המתאימים. חומרי ההזנה העיקריים הם חלבונים, מקורות אנרגיה )בעיקר פחמימות ומעט שומנים(, ויטמינים ומינרלים. לכל מזון, בין אם הוא מוגש לבעל החיים בדיר ובין אם הוא נאכל על ידו במרעה, תכונות פיזיקליות שונות וערך תזונתי שונה. תכונותיו הפיזיקליות של המזון חשובות לא פחות מערכו התזונתי. נהוג לחלק את המזון המוגש למעלי גירה לשתי קטגוריות עיקריות על פי תכונותיו הפיזיקליות: "מזון גס" ו"מזון מרוכז". המזון הגס, כשמו כן הוא: הוא מורכב מפחמימות מורכבות שאינן מתפרקות בקלות )סיבים(. דוגמאות לכך הן סוגי השחת השונים וצמחי המרעה. גם בין סוגי השחת השונים ישנם סוגים עדינים יותר, כגון האספסת, התלתן ושאר הקטניות, וגסים יותר, כמו מיני הדגנים )חיטה, שיבולת שועל וכד'(. מבין המזונות הגסים, הקש, שהוא הגבעול היבש של הצמח, הוא הגס ביותר, וגם בין סוגי הקש שונים אפשר למצוא מגוון רחב של איכויות. המזון במרעה מורכב והוא כולל חלקי צמח שונים. העיזים בוררות בדרך כלל את החלקים המזינים יותר, ובמקרים רבים הן יבחרו במזונות ברמות גס ות שונות. במצבים שבהם איכות המרעה נמוכה, נמצא שעיקר המזון במרעה גס ובעל ערך תזונתי נמוך. כך, למשל, רעיית שלפים )שהם שווי ערך לקש( מאפשרת צריכה של מזון גס באיכות נמוכה מצד אחד, אך מצד אחר היא חשובה מאוד לפעילותה התקינה של מערכת העיכול, שכן ללא מזון גס לא תתקיים פעילות תקינה של הכרס )גם מבחינת אוכלוסיית החיידקים שבה וגם מבחינת פעילותה הפיזיולוגית והמכאנית(. המזון המרוכז מורכב מפחמימות פשוטות אשר מתפרקות מהר באופן יחסי. מזון מרוכז יוצר סביבה חומצית יותר בכרס של מעלי הגירה, אך מספק להם אנרגיה זמינה. בעלי חיים יצרניים זקוקים לכמויות גדולות של חלבון ואנרגיה. לפיכך, נהוג לספק להם מזונות מרוכזים המכילים ריכוז גבוה של מרכיבים אלו בנוסף למזון הגס. דוגמאות למזון מרוכז הן גרעינים שונים, תערובות )המורכבות בעיקר מגרעינים(, כ וספ א ות )תוצרי לוואי של תעשיית השמן( וכד'. בשטחי המרעה אפשר למצוא זרעים של צמחים ופירות שונים, הנחשבים למזון מרוכז )תרמילי חרובים, פירות הזית, עלים רכים וכד'(, לצד ענפים, צומח יבש וכד', הנחשבים למזון גס. גם שלב התפתחותו של הצמח משפיע על ערכו התזונתי. כך, למשל, לצומח עשבוני בתחילת העונה ערך תזונתי גבוה )ריכוז חלבון גבוה ושיעור נעכלות גבוה( אך ריכוז החומר היבש בו נמוך מאוד. לעומת זאת, לצומח עשבוני בסוף עונת הצימוח ערך תזונתי נמוך )ריכוז חלבון נמוך ושיעור נעכלות נמוך( וריכוז חומר יבש גבוה מאוד. 21

השונות הבין עונתית בצומח המעוצה נמוכה יותר, אם כי בעונת הלבלוב אפשר למצוא צימוח צעיר בעל ערך תזונתי גבוה. אצל חיות הבר, ששיעור היצרנות שלהן אינו גבוה, ישנה התאמה בין עונת הצימוח למצבן הגופני, המתבטאת בצבירת שומנים בגוף במיוחד בעונת ההמלטות. חיות בר גם יכולות לעבור משטח אחד למשנהו ולחפש מזון איכותי יותר באזורים שונים. חיות המשק מוגבלות מבחינות אלה, ולכן על המגדל להכיר את תנאי המרעה וללמוד על ערכו התזונתי. תכנון נכון של ממשק הרעייה מאפשר הזנה מתאימה במרעה לאורך השנה כולה בהתאם לצורכי העדר. בניגוד למזון מוגש, צמחי המרעה מכילים מרכיבים שונים המשמשים כחומרי הגנה של הצמח. בחורש הים תיכוני מצויים ריכוזים גבוהים של חומרים אלה. טנינים הם קבוצה גדולה של חומרים כאלה, ויש להם השפעה גדולה על איכות המזון ועל דרך עיכולו, כמו גם על מרכיבים בריאותיים של בעל החיים )טבלה 1(. מחקרים רבים עוסקים בכמויות המזון הנדרשות ובצרכים התזונתיים של עיזים מגזעים שונים במצבים מטבוליים שונים )הרה, חולבת וכד'(. אפשר למצוא בקלות בפרסומים שונים נתונים לגבי הדרישות התזונתיות של עיזים )ראה מסגרת(. חומרים משניים בצמחים, בדגש על טנינים הצומח הים תיכוני מתאפיין בעצים ובשיחים ירוקי עד. זהו יתרון עבור בעלי החיים המאפשר רעייה לאורך השנה כולה. עם זאת, צומח זה מתאפיין גם בתכולה גבוהה של תרכובות משניות, שלהן חשיבות רבה בתהליך ההתפתחות של הצומח בתנאי רעייה ובהגנה על הצמח )2004 al.,.)ralphs et השפעתן של התרכובות המשניות תלויה במבנה הכימי שלהן, בריכוזן במזון ובכמות הנצרכת מהן (2005 Brooker,.(Acamovic & תרכובות משניות כגון טנינים, למשל, פוגעות בנעכלות המזון בגוף של בעל החיים )2007 al.,.)silanikove et תרכובות משניות נפוצות הן: טנינים, טרפנים, סיליקה ושמנים אתריים, ויש המכלילים אף את הליגנין ברשימה זו של חומרים מעכבי נעכלות, אף שהוא אינו מוגדר "משני" בצמח. בנוסף קיימים חומרים משניים רעילים כגון אלקלואידים, טרפנואידים, גליקוזידים, ציאנוגנים, גלוקוזינולטים וקומרינים. תכולת הטנינים בעלים של צמחי חורש שונים נבדקה במחקרים שונים Glasser,( 2008; כבביה, 1994(. היות שהגדרת הטנינים לסוגיהם אינה מפורטת בכל אחד ואחד מהם, עשויות להתקבל תוצאות שונות לגבי אותו הצמח. כך, למשל, נמצאה בבר זית הבינוני תכולת טנינים של 0.7%-3% ובאלת המסטיק של 11.5%-23%. הטנינים הם גורם מרכזי וחשוב בשל השפעתם הרבה על בעלי החיים, המתבטאת בצמצום צריכת המזון, ירידה בשיעור הנעכלות, פגיעה ביצרנות ובמקרים מסוימים גם הרעלה )2003.)Makkar, במחקר שנערך בגליל העליון נמצא כי למרות הטווח הרחב בתכולות של החלבון והטנינים בצמחים השונים, העיזים מצליחות בעזרת יכולת הבררנות הטובה שלהן לצרוך מנה מיטבית המכילה רמת חלבון מרבית, תוך שמירה על רמת טנינים נמוכה ככל האפשר )1998 al.,.)kababya et לטנינים תכונות העוזרות בטיפול נגד טפילי מעיים שונים. להרחבה בנושא זה, ראה פרק 5, "מרעה, לא רק אוכל", בחוברת זו. התנהגות רעייה התנהגות הרעייה של אוכלי עשב ומעלי גירה היא הרבה יותר משיטוט אקראי של חיות בחיפוש אחר מזון או מסתור. במבט מקרוב אפשר לראות כי מדובר בתהליך שבו אוכלי הצמחים שורדים במערכת מורכבת, דינמית ובלתי צפויה, למרות היותם יצורים המעדיפים הרגלים קבועים והמנסים לשמרם. התנהגות רעייה היא התנהגות הסובבת בעיקרה סביב שיחור מזון, והיא נשענת על כמה עקרונות וכללים חשובים )על פי BEHAVE :),Facilitators Network Guide 1.1 התנהגות התלויה בתוצאה: בעלי חיים מתנהגים על פי תוצאות ישירות של מעשיהם. תוצאות חיוביות מגדילות בדרך כלל את תדירות ההתנהגות, ואילו תוצאות שליליות מקטינות אותה. לדוגמה, אכילת צמח בעל ערך תזונתי גבוה תביא להגברת האכילה מצמח זה. לעומת זאת, אכילה מצמח בעל ערך תזונתי נמוך תביא להפחתת האכילה ממנו. 2.2 חשיפה מוקדמת חשובה ביותר: אמו של הגדי או הטלה היא הגורם המשפיע ביותר על המזונות שאותם הוא יאכל ועל המקום שבו הוא ירעה. לאחר הלימוד, בעלי החיים מנחילים מידע זה לצאצאיהם. 3.3 בעלי חיים הם יצורים "ניאופוביים", דהיינו חוששים מפעילויות חדשות וממזונות חדשים. לכן, הם יימנעו על פי רוב מצריכת מזונות לא מוכרים או מכניסה למקומות לא מוכרים, אף שהרועה מכיר מקומות אלה כמקומות בטוחים. 4.4 ט ע ימ ות אינה רק עניין של טעם: טעמו של מזון הוא פועל יוצא של חומרי ההזנה שבו. בעלי החיים לומדים לאכול מזונות בעלי ערך תזונתי גבוה ונמנעים ממזונות בעלי ערך תזונתי נמוך או בעלי רעלנים או חומרים מזיקים, זאת בהתבסס על מנגנונים פנימיים של היזון חוזר. חומרי ההזנה והרעלנים בצמחים משתנים במשך עונת הצימוח, וכך גם הכמות שהחיה צורכת מצמחים אלה. 5.5 גיוון הוא תבלין החיים: חיות משק מספקות את צורכיהן 22

טבלה 1. ערכים תזונתיים של צמחי מרעה )על בסיס נתונים שנאספו על-ידי צח גלסר, 2002-2007( - NDF סיבים מומסים בממס נייטראלי; - ADF סיבים מומסים בממס חומצי )ראה מילון מונחים( % טנינים ADF % % חלבון % NDF מין הצמח נעכלות 10.1 42.9 28.4 47.4 9.9 אלון התבור 9.9 38.9 31.5 46.3 8.6 אלון מצוי 8.2 50.0 23.1 34.4 10.4 אשחר ארץ ישראלי 2.4 45.8 27.6 41.2 9.6 בר זית בינוני 0.6 45.1 29.0 39.0 10.9 זית אירופי 26.9 19.7 32.8 41.8 8.0 חרוב מצוי 9.7 40.4 28.7 41.7 9.6 ממוצע עצים 21.4 27.0 28.7 38.3 7.5 אלת המסטיק 8.9 51.3 26.3 43.6 11.0 סירה קוצנית 4.0 63.2 28.1 39.4 6.3 פרסיון גדול 2.9 54.3 34.4 51.9 15.8 קידה שעירה 9.3 49.0 29.3 43.3 10.2 ממוצע שיחים 1.8 48.7 46.0 63.7 8.2 אספרג החורש 4.5 70.7 26.8 37.6 11.5 זלזלת הקנוקנות 5.9 81.5 22.3 41.6 10.1 טמוס מצוי 1.8 65.7 28.9 38.3 10.2 פואה מצויה 5.8 47.4 34.4 50.2 8.5 קיסוסית קוצנית 1.2 57.0 37.6 47.7 7.5 שרביטן מצוי 3.5 61.8 32.7 46.5 9.3 ממוצע מטפסים 7.9 49.2 36.3 49.8 11.1 חלבלוב מגובשש 3.9 74.4 27.6 38.6 23.7 חרדל השדה 0.2 58.0 35.8 55.5 9.0 חרחבינה מכחילה 3.0 61.2 32.7 43.4 7.0 עירית גדולה 3.2 42.5 37.4 65.2 צומח עשבוני יבש )כיחידה אחת( 5.5 3.7 63.9 29.8 55.0 צומח עשבוני ירוק )כיחידה אחת( 12.3 2.9 75.8 29.1 38.5 14.8 שום שעיר 0.8 63.4 35.6 56.1 7.2 תגית מצויה 3.2 61.0 33.0 50.3 11.3 ממוצע עשבוניים 23

באמצעות תזונה מורכבת. הגשה של מגוון מזונות, בין אם בהזנה, בהגשה או במרעה, עשויה בדרך כלל להגדיל את כמות המזון שבעל החיים צורך, להקטין מצבי עקה ולשפר את יעילותו. בעלי חיים הזוכים לגישה למגוון מזונות עשויים להגדיל את צריכת המזון שלהם גם מצמחים הנחשבים ל"לא טעימים", מאחר שחומרי הזנה ורעלנים עשויים להיות בעלי רמות "הפעלה" שונות או תכונות משלימות. 6.6 אפשר להשפיע על התנהגותה של חיה או לשנותה באמצעות שימוש נבון בתכונות שצוינו לעיל והבנת ההשפעות של חיזוקים חיוביים ושליליים על התנהגותה. חיזוקים חיוביים מספקים את השינויים בעלי הטווח הארוך ביותר. מדיניות רעייה בארץ ובעולם השינויים שחלו בחקלאות המסורתית היו כרוכים גם בשינויים במבנה החברתי: שינויים במבנה הגיאופוליטי מנעו מעדרים רבים לעבור מאזור מרעה אחד למשנהו, ושינויים במבנה הכלכלי עודדו חקלאות מתועשת יעילה ורווחית יותר, המבוססת על גזעי עיזים "מתמחים" המוזנים בהגשה בלבד. במדינת ישראל, היו שינויים אלה בולטים במיוחד מתחילת המאה העשרים, אז החלה הגירה מארצות אירופה, שהובילה לעידוד של שיטות חקלאיות מתקדמות המבוססות על הזנה מוגשת ועל השימוש בגזעים שיובאו מארצות אירופה. בנוסף לכך, השתנתה כל מערכת הבעלות על הקרקעות ונחסמה האפשרות לרעות באופן חופשי באזורים שונים. עובדה זו בלטה במיוחד בענף גידול העיזים במרעה עקב חקיקתו של חוק העז השחורה הגנת הצומח )1950, תש"י(, )ראה נספח 3(, אשר אסר כמעט לחלוטין לגדל עיזים במרעה. התפיסה העיקרית מאחורי חוק זה הייתה שרעיית יתר גרמה לפגיעה חמורה בשטחי חורש רבים, ושקיים חשש לשטחי יער נטועים )דברי הכנסת, 1950(. בנוסף, קפלן )1989( טוען כי חוק זה התבסס באופן מוטעה על מקורות מהתלמוד המציינים ש"אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל אבל מגדלין בחורשין..." )בבא קמא, עט ע"ב(. חקיקה זו הובילה כפי הנראה להקטנה נוספת של ענף גידול העיזים במרעה. מנגד, נהיה הצומח המותאם לרעייה צפוף וסבוך יותר, והחל לכסות שטחים נרחבים יותר באזורי החורש והיער 1994( Perevolotsky,.)Seligman & כתוצאה מכך, הופר האיזון העדין בין צמחים אלה לצמחים אחרים, ובמקרים רבים הוביל מצב זה לאחידות )הומוגניזציה( נופית, לדלדול המגוון של מיני הצומח )1969,)Harper, (1989 al., (Noy-Meir et ולהתגברות של סכנת השרפות.)Perevolotsky, 1991(,)Crespo, 1985( בעשורים האחרונים חל שינוי הדרגתי בתפיסה המרכזית, אשר הוביל להוצאה של רעיית העיזים מהחורש במטרה לאפשר את התאוששותו. בנוסף התחדדה ההבנה כי נדרשת התערבות ידידותית לסביבה בתהליך הסוקצסיה )התפתחות הצומח( כדי למנוע שרפות ולשמור על מגוון עשיר של מינים, חברות ובתי גידול. כתוצאה משינוי תפיסתי זה, הבינו מנהלים של שטחים פתוחים דוגמת יערות, פארקים ואף שמורות טבע, שכדי להשיג יעדים נופיים ואקולוגיים, עליהם לעודד רעייה בשטחי החורש והיער. תהליכים דומים התרחשו גם במדינות ים תיכוניות נוספות. למשל, קיימת באירופה מגמה הולכת ומתרחבת של עידוד מגדלים באזורים הרריים, באמצעות סובסידיות ותמריצים שונים, לנצל שטחי מרעה ולעבור מגידול מתועש )אינטנסיבי( לגידול המשלב שיטות מסורתיות עם שיטות תעשייתיות )אינטנסיבי למחצה(. הסיבות לתמיכות אלה טמונות בהבנה כי החקלאות המתועשת גורמת במקרים מסוימים לפגיעה במערכת האקולוגית ואף לפגיעה בייצור החקלאי. אפשר לראות מגמה זו במדינות אירופה הים תיכוניות מאז הצטרפותן לאיחוד האירופי )צרפת ואיטליה ;1951 יוון ;1981 ספרד ;1986 סלובניה וקפריסין,)2004 אשר מעודדות ממשק של גידול צאן במרעה על ידי מתן תמריצים כספיים 1998(.)Dubost, אספקת שירותי רעייה ההתייחסות לעדר היא כאל ס פ ק המספק שירותי רעייה שמשולמת בעבורם תמורה. מנקודת מבטו של מנהל השטח, העדר הרועה מטפל בשטח על פי דרישתו ובהתאם לצרכיו, ושיקולים של הזנת העדר ויצרנותו אינם נמצאים בראש מעייניו, זאת בניגוד לתפיסה החקלאית הרואה את יצרנות העדר כיעד המרכזי ואילו את שירותי הרעייה כ"תוצר לוואי". המצב שאליו אנו שואפים כולל תכנון של מרעה רב תכליתי אשר ייתן מענה מיטבי הן לחקלאי והן למנהל השטח. בהתאם לתפיסה זו, כל עוד מבחינת יצרנות העדר יש העדפה להזנה מוגשת, על מקבל שירותי הרעייה לשלם את העלות הנוספת הנגזרת מהוצאת העדר למרעה. במקומות מסוימים העדר מוקם מלכתחילה לצורך מתן שירותי רעייה, והמגדל מתפרנס ממתן השירות. התשלום עשוי להתבצע על ידי גופים פרטיים או על ידי המערכת הממשלתית, דרך מתן תמריצים שונים למגדלים במטרה לעודדם לצאת למרעה ולהקטין את סכנת השרפות Etienne,( Rigolot and.)1996 24

בחלק מהמדינות, התשלום בעבור שירותי הרעייה מחושב ביחס לעלויות הנדרשות מהמגדל לצורך יישומו של ממשק זה. מכך נובע שבנוסף לייצור של חלב ובשר, העדר מספק שירות נוסף המוגדר כשירות רעייה. במדינות שונות, אופן התגמול מחושב ומתבצע באופן שונה: במדינות אירופה על המגדל לעמוד בסטנדרטים מסוימים של גידול ושימוש במרעה. בתמורה, המגדל מתוגמל על ידי האיחוד האירופי או המדינה עצמה. בארצות הברית אפשר למצוא עדרים שבעליהם מתפרנסים ממתן שירותי רעייה. במקרה זה, בעל השטח משלם למגדל המביא את עדרו, ומשלם לו באופן ישיר בעבור השירות. בישראל, המונח "שירותי רעייה" עדיין אינו מושרש בקרב גופי הממשל. עם זאת, מסיבות שונות )כלכליות ולאומיות(, משרד החקלאות מספק תמיכה כספית למגדלים המשתמשים במרעה מוסדר. כיום )2014(, תמיכה זו עומדת על סכום של 33 ש"ח לראש לכבשים ו 66 ש"ח לראש לעיזים. בעקבות ההבנה בקרב אנשי המקצוע כי לרעיית חיות משק חשיבות רבה בשמירה על השטחים הפתוחים, יזמה הכנסת חוק אשר מחליף את חוק העז השחורה, והוא החוק להסדרת רעייה במקרקעי ציבור. מטרת החוק היא "להסדיר רעייה של בעלי חיים במקרקעי ציבור )ראה נספח 4(, לצורך שמירה על מקרקעי הציבור בכלל ועל השטחים הפתוחים והיערות בפרט, בין השאר לצורך הבטחת שימוש בר קיימה בשטחים וביערות, כאמור, המקדם את שימורו וקיומו של המגוון הביולוגי בהם, את כושר הייצור וכושר ההתחדשות והחיוניות שלהם ואת היכולת לעשות בהם שימוש למטרות אקולוגיות, כלכליות וחברתיות". נכון לזמן כתיבתן של שורות אלה, החוק טרם עבר בכנסת. במדינת ישראל לא קיימת מדיניות כתובה בנושא הרעייה, וכל גוף העוסק בנושא עובד על פי מדיניות המתאימה למטרותיו. הגופים העוסקים בנושא נכון להיום הם משרד החקלאות, באמצעות רשות המרעה, המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים, קרן קיימת לישראל ורשות מקרקעי ישראל. אנו נמצאים בעיצומו של תהליך שינוי מתפיסה הרואה במרעה רק מקור מזון לבעלי חיים, לתפיסה המבינה כי המרעה כמקור מזון לבעלי חיים הוא חלק ממערכת כוללת המקיימת יחסי גומלין מורכבים עם סביבתה )האקולוגית והחברתית(. תפיסה זו החלה בתחום המדעי ומחלחלת אל אנשי המקצוע בשטח. יש לבסס תפיסה זו גם בקרב מקבלי ההחלטות וקובעי המדיניות. אנו סבורים כי יש לשאוף לגבש מדיניות אחידה ולבסס שיתוף פעולה בין גורמים אלה, כדי להביא למיצוי הפוטנציאל הכלכלי הטמון בשטח ובד בבד לשמור על איכויותיו האקולוגיות, הנופיות והתיירותיות. כלכלת גידול עיזים במרעה ממשק הגידול במרעה שונה באופיו מהממשק בהזנה מוגשת. ההבדל הראשון הוא כמובן באופן ההזנה. מזונן של חיות המשק מורכב באופן כללי ממזון גס ומזון מרוכז. במשקים המתבססים על הזנה במרעה, המרעה מחליף את המזון הגס בתזונת העיזים. בישראל ניתנת על פי רוב תוספת של מזון מרוכז. המרעה משמש כבסיס המספק את רוב התצרוכת התזונתית של בעל החיים )כבביה, 1994(, אך בתנאים שבהם רוצים שבעל החיים יהיה יצרני, דהיינו יניב חלב ובשר, יש להוסיף כמויות שונות של מזון מרוכז על פי הצרכים הספציפיים לתנאי המרעה ולשלב היצרני של בעל החיים )הרבעות, היריון, חליבה וכו'(. ההחלטה לגבי היציאה למרעה משקללת את העלות האנרגטית של בעל החיים, את העלות הכספית לכוח עבודה )רועה( ואת זמינותו של שטח מרעה מתאים. כמו כן, כדי לגדל עדר במרעה, יש להשתמש בגזעי עיזים המותאמים לממשק זה. הוצאה למרעה של עיזים מגזעים לא מתאימים תפגע בבריאות בעלי החיים וברווחתם ותסב נזק גם למגדל. ככל שהעדר גדול יותר, כך העלות השולית לכוח עבודה נמוכה יותר, מאחר שאותו רועה יכול לצאת עם עדר של מאה ראש כמו גם עם עדר של מאתיים ראש. יש להביא בחשבון שערך המרעה משתנה בעונות השונות ואינו אחיד לאורך השנה. בנוסף למזון, ליציאה למרעה עשויים להיות יתרונות בריאותיים. ישנה חשיבות רבה ליכולת תנועה חופשית של חיות המשק. בשלבי היריון מתקדמים, היציאה למרעה מאפשרת הזרמת אנרגיה בצורה מאוזנת יותר בגופו של בעל החיים, מסייעת למנוע רעלת היריון ומובילה להמלטות קלות יותר. בנוסף, צמחים שונים במרעה פוגעים בטפילי מעיים הנמצאים בגוף בעל החיים, ובכך שומרים על מצבו הבריאותי התקין )2010 al.,.)landau et היציאה למרעה טומנת בחובה גם קשיים שונים: המלטות המתרחשות במרעה מעכבות את התקדמות העדר, ולאחר החזרת הגדי והעז לדיר, לעתים הקשר ביניהם נחלש והעז מפסיקה לטפל בגדי. כמו כן, קיימת במרעה סכנת טריפה )בעיקר של גדיים(, ובעדרים שמתקיים בהם ממשק של הרבעות מכוונות, אי אפשר להוציא את התיישים למרעה בעונת ההרבעות. יתר על כן, להזנה במרעה השפעות שונות על הרכב החלב ואיכותו )גלסר, 2002(. החלב הוא תסנין של הדם המגיע לבלוטת החלב )העטין(, וההרכב של חומצות השומן ושל החלבונים בחלב מושפע ממקורות המזון של העז 2007), al., (Sanz Sampelayo et (2009 al., (Bernard et התזונה במרעה מגוונת ומשתנה על פי עונות השנה, וגם התוצרים )חומצות שומן וחלבונים( המגיעים לדם כתוצאה מפירוקם במערכת העיכול הם שונים ומגוונים. 25

תוצרים אלה משפיעים על טעם החלב והגבינה המיוצרת ממנו. אחת הבעיות בגידול עיזים במרעה בישראל היא כלכלת העדר. כפי שנכתב לעיל, כדי לגדל עיזים במרעה יש צורך בגזעים מתאימים. על ההתאמה להתבטא ביכולת להתקיים ולייצר בתנאי האקלים הים תיכוני, כמו גם ביכולת לצרוך צמחים בעלי איכות תזונתית נמוכה בינונית וצמחים בעלי ריכוז טנינים גבוה. גזעים אלה מייצרים כמויות חלב קטנות יחסית )אם כי באיכות גבוהה(, ועל פי רוב אינם מספקים תמורה כלכלית נאותה ביחס להוצאות )ראה טבלאות 2-4(. כפי שהוזכר לעיל, זו כנראה אחת הסיבות לירידה במספר המשקים המגדלים עיזים במרעה. עם זאת, עולה הביקוש לעדרי עיזים מצד מנהלים של שטחים פתוחים הזקוקים לטיפול ממשקי בחורשים וביערות. מצב זה יוצר מחסור גדול בעדרי עיזים במרעה. להלן מוצגים תחשיבים שונים לגידול צאן במרעה. התחשיבים מתייחסים לסוגי עדרים שונים מאחר שלכל עדר תנאים שונים. חשוב להתייחס אליהם כנקודות מוצא ולא כאל מספרים מוחלטים. טבלה 2: מאזן שנתי לעדר עיזים במרעה המייצר חלב )מבוסס על עדר בגודל 200 ראש( הכנסות ) ( הזנה מרעה לייצור חלב עלות לעדר ) ( הסעיף 22,513 מזון גס לעיזים 23% עבודה שכירה 37% מזון מרוכז לעיזים 190,712 120,810 55,497 52,679 22,618 12,000 10,000 9,356 9,000 6,000 12,085 מזון מרוכז לעיזים עבודה שכירה מזון מרוכז לשגר אבקת חלב שונות חשמל ומים אחזקת מכון חליבה הטלי מועצת החלב תרופות ביטוח וטירנרי חיסונים 11% מזון מרוכז לשגר 10% אבקת חלב 4% שונות 2% חשמל ומים 4% מזון גס 2% חיסונים 1% ביטוח וטירנרי 2% תרופות 2% הטלי מועצת 2% החלב אחזקת מכון חליבה 304,000 חלב 124,500 בשר 428,500 522,268 סיכום -93,768 יתרה הנחות היסוד מחיר ליחידה ) ( כמות לראש )ק ג( מספר ראשים 200 400 3.8 חלב 249 25 20 בשר 26

טבלה 3: מאזן שנתי לעדר עיזים בהזנה מוגשת לייצור חלב )מבוסס על עדר בגודל 200 ראש( הזנה מוגשת לייצור חלב 33% מזון מרוכז לעיזים 23% מזון מרוכז לעיזים 2% חיסונים הכנסות ) ( הסעיף עלות לעדר ) ( 143,173 190,712 66,060 55,497 52,679 22,618 מזון גס לעיזים מזון מרוכז לעיזים עבודה שכירה מזון מרוכז לשגר אבקת חלב שונות 11% עבודה שכירה 10% מזון מרוכז לשגר 9% אבקת חלב 1% ביטוח וטירנרי 1% תרופות 2% חשמל ומים 2% הטלי מועצת החלב 2% אחזקת מכון חליבה 4% שונות חשמל ומים 12,000 אחזקת מכון חליבה 10,000 הטלי מועצת החלב 9,356 9,000 תרופות ביטוח וטירנרי 6,000 12,085 חיסונים 456,000 חלב 149,400 בשר 605,400 579,179 סיכום 26,221 יתרה הנחות היסוד מחיר ליחידה ) ( כמות לראש )ק ג( מספר ראשים 200 600 3.8 חלב 249 25 20 בשר 27

טבלה 4: מאזן שנתי לעדר עיזים במרעה, ללא ייצור חלב )מבוסס על עדר בגודל 200 ראש( הזנה במרעה ללא ייצור חלב הסעיף עלות לעדר ) ( 42% עבודה שכירה 26% מזון מרוכז לעיזים 14% מזון גס לעיזים הכנסות ) ( מזון גס לעיזים 22,513 4% חיסונים מזון מרוכז לעיזים 40,000 2% תרופות 66,060 10,000 עבודה שכירה שונות 6% שונות 4% חשמל ומים 2% ביטוח וטרינרי חשמל ומים 6,000 3,000 תרופות ביטוח וטירנרי 6,000 6,000 חיסונים - חלב 149,400 בשר 149,400 156,573 סיכום -7,173 יתרה הנחות היסוד מחיר ליחידה ) ( כמות לראש )ק ג( מספר ראשים 200 0 3.8 חלב 249 30 20 בשר 28

רעיית עיזים ככלי ממשק בחורש הטבעי רמת הנדיב כמקרה בוחן פרק זה יתמקד בשטח המרעה, בתכנון של מערך הרעייה בשטח ובמעקב אחר ביצועיו והשלכותיו. שטח המרעה הוא דינמי ומתרחשות בו פעילויות רבות: הצומח משתנה בין העונות השונות ובין השנים, חיות בר ובני אדם משתמשים בו ומשנים אותו, ושרפות ופעולות ממשק כמו כריתה ודילול משפיעות על הצומח ועל מראה הנוף ותכונותיו. כיצד רעיית העיזים משתלבת בשטח באופן מיטבי? בממשק אופטימאלי, הרעייה מספקת מצד אחד מזון איכותי לעיזים, ומצד אחר תורמת לשמירה על איכויותיו האקולוגיות, הביולוגיות והנופיות של השטח. כיצד מתכננים את מחזור הרעייה השנתי? איך עוקבים אחר השפעות הרעייה על המערכת האקולוגית והנוף ומנטרים אותן? כדי להבין יחסי גומלין אלה, יש לשוב ולהיזכר בהיסטוריה האקולוגית והאבולוציונית של החורש הים תיכוני בישראל. במשך אלפי שנים, רעו עיזים בחורש הים תיכוני (1971 )Pearse, )2000 Hesse, )Zeder & במקביל, התפתחו בצומח מנגנונים שונים כנגד רעייה )פרבולוצקי וחוב', 1992(, כגון קוצניות, קודקודי צמיחה נמוכים, צימוח מהיר לגובה וחומרי הגנה כימיים, ובעלי החיים פיתחו מנגנוני התמודדות עם מנגנוני ההגנה של הצומח, כמו חך קשה ולשון מחוספסת )כנגד קוצים(, תנועת שפתיים )לאכילה צמודה לקרקע המאפשרת בררנות( ועמידה על שתי רגליים )לניצול טוב יותר של צמחים גבוהים(. ברוק של חיות בר מסוימות כגון איילים )1989 al., )Austin et קיימים גם אנזימים שונים המנטרלים קשירת טנינים. אם נתבונן בתצלומי אוויר היסטוריים של שטחים שונים בארץ )משנות הארבעים והחמישים(, נוכל לראות כי שטחי חורש רבים היו פתוחים והצומח בהם היה דליל יותר, בהשוואה לתצלומי אוויר עדכניים )תמונה 3(. עם קום המדינה, הפסיקו רבים מהעוסקים בגידול צאן במרעה לנצל את שטחי החורש, מסיבות דמוגרפיות, כלכליות או עקב מעבר להזנה מוגשת. בשנת 1950 החליט משרד החקלאות להשמיד את כל עדרי העיזים במגזר הערבי ולהחליפם בעדרים של כבשים מיובאים מגזע אוואסי )משרד החקלאות, 1950(. חשוב לציין שחקיקתו של חוק העז השחורה )1950( ואכיפתו על ידי הסיירת הירוקה של רשות שמורות הטבע דאז בשטחי המרעה השונים, צמצמו באופן משמעותי את היקף רעיית העיזים בחורש ואת עוצמתה. הצומח בשטח הגיב לשינוי, ושיחים ומטפסים דומיננטיים החלו לשגשג. כתוצאה מכך, התגברו העוצמה והתדירות של שרפות יער וחורש, עקב הימצאות של חומר דליק רב בשטח וקשיי גישה לשטחים נרחבים. האשמת העיזים בלבד ב"השמדת החורש" )כפי שהוצגה בחוק ובכתבים שונים, כמו אלו של החברה להגנת הטבע, בן יוסף 1981( התעלמה לחלוטין מהניצול הנרחב של עצים ושיחים בחורש וביער לצרכים כמו הסקה, בנייה, ייצור פחם ושימוש במסילות רכבת. כיום, התפיסה הרווחת בקרב חוקרים רבים בארץ ובעולם היא שרעייה היא חלק מהמערכת האקולוגית באזורים הים תיכוניים )של העולם הישן( מזה אלפי שנים, וכי יש להחזירה לשטח באופן יזום ומבוקר 1998( Seligman, )Perevolotsky & להשגת יעדים שונים אקולוגיים, נופיים או כלכליים )ממשק אקטיבי(. פרק זה מציג שיטה לתכנון רב שנתי של שטחי מרעה לעיזים, בהתאם למטרות וליעדים מוגדרים, לצד תכנית ניטור של השפעות הרעייה על נוף הצומח בשטח. צילום: משה שי 29

תמונה 3. שינויים בנוף הצומח באזור בית אורן שבכרמל )מבט על( רעיית צאן בלימן באזור המדבר 1945 1956 1963 1986 30

תכנון רעיית עיזים בחורש ים תיכוני הגדרה של מטרות ויעדים ספציפיים כדי לבנות תכנית רעייה לשטח כלשהו, ראשית יש להגדיר לעצמנו מהן מטרות הרעייה בשטח ואילו יעדים נופיים, אקולוגיים, תכנוניים או אחרים אנו רוצים להשיג. האם מטרת הרעייה היא מניעת שרפות? פתיחה של מעבר נוח למטיילים? שיפור פני הנוף? יצירה של נקודות תצפית? יצירה של בית גידול למין מסוים? הגדלת מגוון הצומח והעשרת הפריחה? לדוגמה, אם מטרתנו היא פתיחת החורש בגבול של שמורת טבע לצורך יצירה של אזור חיץ, נגדיר כיעד את דלדול הכיסוי של הצומח המעוצה ב 50% לפחות, כדי לבטל את הצורך לטפל ידנית בשיחים המתחדשים. על המטרות להיות מדידות כדי שנוכל לבחון אם העדר עומד ביעדים שלשמם הוא הובא לשטח. מעבר לכך, עלינו לדעת מהו גודל השטח העומד לרשות בעלי החיים ומהו גודל העדר העומד לרשותנו. משתנה נוסף, מורכב ובעייתי להגדרה עקב היותו תלוי במגוון של תנאים והנחות מוקדמות, הוא כושר הנשיאה של השטח. קל יחסית לקבוע את גודל השטח ואת גודל העדר, בהיותם נתונים לשליטתנו. גם כושר הנשיאה )במרעה טבעי( נתון לכאורה מראש, אך חישובו מורכב למדי ודורש היכרות מעמיקה עם המערכת האקולוגית בשטח המיועד לרעייה, כמו גם ידע לגבי הרכבו הבוטני של הצומח ואיכותו כמזון לבעלי חיים. השאלה הנשאלת במקרים רבים היא: "כמה עיזים לדונם?" או לחלופין, "כמה דונמים לעז?" המקבילה האנושית של שאלות אלה היא "כמה מזון צורך אדם ביום?" מובן שיש לדעת מהו גודל גופו, מה גילו )אדם מבוגר או ילד קטן(, מהם הרגלי התזונה שלו ואם הוא עובד ומכלה אנרגיה או יושב בכיסאו מרבית שעות היממה. גם אם יהיו לנו התשובות על שאלות אלה, וגם אם נדע כמה אדם או עז אוכלים ביום, בכל זאת יישאלו השאלות: כיצד מפוזר המזון במרחב? האם הוא מרוכז בדונם אחד או מפוזר על פני עשרה דונמים? באשר לזמינות המזון, השאלה מורכבת יותר, והתשובות אינן חדות וברורות )1980.)Walker, שטחי המרעה הטרוגניים מאוד באופיים וקשה להשליך משטח אחד על אחר, גם בשטחים המתאפיינים בכמויות משקעים ובחברות צומח דומות. למשל, בשטחים שונים של חורש טבעי, אפשר למצוא הבדלים רבים בדרגת ההתפתחות של החורש, ביחס בין צומח מעוצה לצומח עשבוני ובטופוגרפיה. במחקרים שנערכו באזורים שונים בעולם ואשר ניסו לקבוע את כמות המזון הזמין לחיות מרעה בשטח )"מרעית"(, נמצאו הבדלים בשיעור של פי שניים בחורש אלונים ביוון ועד פי שבעה Mooney( al., 1977 )et בחורש אלונים בקליפורניה. בעבודה שניסתה לכמת את מספר ימי הרעייה לדונם נמצא כי טווח התוצאות רחב, אך מספק קווים כלליים לגבי כושר הנשיאה של שטחי חורש בישראל הנתונים לרעיית עיזים )2010 al.,.)avlagon et בעבודה זו נמצא כי כושר הנשיאה )ראה קופסת הסבר להלן( של מרבית שטחי החורש בישראל נע בין 45 ל 72 ימי רעיית עז לדונם של צומח ים תיכוני מעוצה, שהם שווי ערך ל 8-5 דונמים של צומח מעוצה לעז לשנה. מאחר שעל פי רוב השטח אינו מכוסה כולו באופן אחיד בצומח מעוצה ומועדי הרעייה משתנים בין אזורים שונים, יש לדעת מהו אחוז הכיסוי של הצומח המעוצה בשטח, וכן להגדיר מהו "יום רעייה" )מספר השעות ביום(. להעמקה בנושא ולאופן החישוב של כושר הנשיאה, ראה al., 2010.Avlagon et בתכנון הרעייה יש להביא בחשבון כמה שיקולים: השלכות על המערכת האקולוגית מהבחינה החקלאית, רעייה נועדה לספק מזון לבעלי החיים. היות שהצומח הוא חלק מהמערכת האקולוגית הטבעית, הרעייה משנה באופן ישיר את כמות הצומח בשטח, את צפיפותו ואת המבנה המרחבי שלו. בנוסף, לרעייה השפעות על מגון מיני הצומח ועל הרכב החברה )2000 al.,.)hadar et עשויות להיות לרעייה השפעות חיוביות או שליליות גם על רכיבים נוספים במערכת, כמו אוכלוסיות של חיות בר. מחקרים רבים בארץ ובעולם בחנו היבטים שונים של השפעת הרעייה על המגוון האקולוגי והנופי ועל קבוצות ביולוגיות שונות: החל בפרוקי רגליים al.,( Lubin et 2011( ומכרסמים )רוזנפלד, 2004( וכלה בבעלי חוליות גדולים.)Fleischner, 1994( הגדלת צריכת המזון של העדר בזמן הרעייה, העיזים נמצאות בשני מצבים עיקריים: תנועה בתוך אתר הרעייה עצמו, שבו הן תרות אחר מזון ואוכלות, ותנועה מאתר לאתר. ממחקרים שונים עלה כי התנועה בין אתרים גורמת להגדלת צריכת המזון אצל עיזים וכבשים )1994 al.,,)meuret et בעיקר בגלל גורם הגיוון. מסיבה זו חשוב מאוד לתכנן את הרעייה בשטח כך שתנצל כמה שטחים או אתרים במקביל, בשיטת הרוטציה. תכנון כזה יגדיל את יצרנות העדר ויספק שירותי רעייה טובים יותר לשטח. לדוגמה, כדי להגדיל את צריכת המזון, אפשר לתכנן את יום הרעייה כך שבתחילתו ירעו העיזים בשטח שבו נמצא מזון בכמות גדולה אך באיכות נמוכה יותר, ובהמשך להעבירן לאזורים שבהם 31

מצוי מזון איכותי יותר בכמות בינונית. בסוף יום הרעייה כדאי להעבירן לשטח שבו קיים מזון בעל איכות תזונתית גבוהה המצוי בכמות קטנה )חלקת מרעה מושקית/מרעה זרוע וכד'(. תכנון נכון של מהלך הרעייה במשך היום יאפשר להגדיל את צריכת המזון הכוללת של העיזים ולהגביר את יצרנותן. דיאלוג עם גופים ובעלי עניין נוספים רוב שטחי המרעה בישראל נמצאים בבעלות ציבורית ומנוהלים על ידי רשויות שונות, כגון מועצות מקומיות, קרן קיימת לישראל )קק"ל(, רשות הטבע והגנים )רט"ג( וצה"ל. הרשות האחראית לנושא הסדרי הרעייה היא רשות המרעה במשרד החקלאות. לרוב השטחים שימושים נוספים מעבר לשימושם כשטחי מרעה. מטרת השטחים המנוהלים על ידי רט"ג היא לשמור על ערכי טבע שונים, לטפחם ולהנגיש אותם לציבור המטיילים. מטרת השטחים המנוהלים על ידי קק"ל היא ברוב המקרים לשמש חורשות לפנאי ולנופש וכריאות ירוקות, והרעייה בהם מוכוונת בעיקר למניעת שרפות יער. שטחים אחרים משמשים כשטחי אש. חלק משטחי המרעה משלבים רעייה של בקר וצאן )דוגמה לכך היא פארק הטבע ברמת הנדיב, שבו עדר בקר רועה בכל שנה בין ינואר למאי, במקביל לרעיית עיזים בשטחים ספציפיים וליעדים מוגדרים(, או משמשים גם לייצור דבש. שילוב של מטרות ותועלות בשטח אחד עשוי להיטיב עם שני הצדדים, אך גם לייצר קונפליקטים בשל ההבדלים במטרות ובאופי השטח הדרוש כדי להשיגן. למשל, לרעייה של בקר או צאן פוטנציאל להשפיע על תפוקת הדבש בשל אכילת צמחים עתירי צוף טרם פריחתם, אולם במחקר שבוצע בדרום הארץ נמצא כי בממשק מתאים, רעיית הבקר תומכת ברעיית דבורים על ידי העשרת השטח במיני צומח החשובים לדבורים )2010.)Kaminer, הקמת מכלאה לבקר בשטח המשמש לטיולים ולנופש עלולה לגרום למפגע אסתטי ותפקודי, עקב הצטברות צמחים לא רצויים כמו ברקנים, גדילנים וסרפדים. מפגשים עם פרות בשטח אינם תמיד מתקבלים בברכה על ידי מטיילים, ופתיחת שערים וסגירתם על ידי מטיילים עלולה להקשות על הבוקרים לשלוט בעדר. כדי לנהל קונפליקטים מסוג זה, חשוב לשתף מראש את בעלי העניין השונים )בוקרים, פקחים, חוקרים, פקידים מהרשויות השונות וכד'( בבניית תכנית הרעייה. היות שבכל אזור או תא שטח עשויים הקונפליקטים הפוטנציאליים והמטרות להשתנות, אי אפשר להציע "מרשם" כושר נשיאה ולחץ רעייה: כושר הנשיאה capacity( )carrying ביחס לבעלי חיים במרעה הוא מספר בעלי החיים ממין מסוים ששטח מרעה יכול לכלכל לאורך שנים, בלי לפגוע בכושר ההתחדשות של צומח המרעה. כושר זה נגזר מהצומח בשטח )סוגי צומח(, מהיקף הכיסוי הצמחי של השטח ומסוג בעל החיים הרועה בו. זהו מושג תיאורטי המשמש כדי להבדיל בין שטחי מרעה שונים מבחינת רמת הייצור שלהם. כושר הנשיאה מחושב ב"יחידות בעל חיים". ההגדרה של יחידת בעל חיים סטנדרטית היא פרה השוקלת 450 ק"ג. עם זאת, עז או כבשה מוגדרות כחמישית של יחידת בעל חיים )תשעים ק"ג(, אף שהן שוקלות בדרך כלל פחות )חמישים עד שמונים ק"ג(, מפני שהצרכים המטבוליים שלהן )וכך גם כמות המזון ביחס למשקל( רבים יותר. ההשוואה בין משקלים שונים של בעלי חיים מבוססת על המשקל המטבולי שלהם, המבטא את צריכת האנרגיה שלהם ואשר תלוי בעיקר בשטח הפנים החיצוני שלהם. המשקל המטבולי מבוטא כמשקל החי של בעל החיים בחזקת 0.73. הצרכים המטבוליים הם בין הגורמים החשובים בקביעת צורכי המזון של בעל החיים. כאשר אנו מכניסים בפועל בעלי חיים לשטח, אנו קובעים רמה של "לחץ רעייה" pressure(.)grazing הלחץ המופעל על הצומח תלוי ביכולת ההתחדשות שלו, בכמות הצומח שבעלי החיים אוכלים ובקצב האכילה שלהם. דהיינו, לחץ הרעייה הוא היחס בין קצב הצמיחה של המרעה לקצב אכילתו על ידי העדר. היות שבאופן מעשי קשה לקבוע את קצב הצמיחה ואת קצב האכילה במשך כל עונת הרעייה, נהוג לקבוע לחץ רעייה במועד מסוים כמספר יחידות בעלי חיים ליחידת שטח. אופן החישוב של לחצי רעייה לאורכה של עונה שלמה הוא מורכב, מאחר שמספר בעלי החיים וקצב הצמיחה של המרעה יכולים להשתנות במשך עונת הרעייה. לכן, לחץ הרעייה אינו מתאים לתיאור מידת הניצול של המרעה במשך כל העונה. מצב הצומח בסוף עונת הרעייה יכול להעיד אם לחץ הרעייה היה מתאים, מוגזם או נמוך מדי. קבוע. אפשר ללמוד ממחקרים אשר בחנו אפשרויות לשילוב של תועלות שונות בשטח המרעה. להרחבה ראה נוי מאיר וקוניאק,.2005 32

בעלי עניין נוספים שאינם מנהלי שטחים, אך שעשוי להיות להם עניין במניעת שרפות באופן ספציפי, הם שירותי הכבאות, חברות הביטוח והרשויות המקומיות, גם מכיוון שרעייה כאמצעי למניעת שרפות עשויה להביא לחיסכון בכסף. כמקרה בוחן, נתמקד בתכנית רעיית העיזים בפארק הטבע של רמת הנדיב. חשוב להדגיש כי שטחי המרעה בארץ שונים ומגוונים מבחינת אופי הצומח בהם, הגופים המנהלים אותם והקשר בין בעלי העניין השונים בשטח. התכנית המוצגת כאן משמשת להמחשה של עקרונות בסיסיים בתכנון הרעייה בשטח ובניטורה, אך מובן שיש להתאימה באופן ספציפי לכל שטח ושטח. אפיון השטח פארק הטבע של רמת הנדיב משתרע על פני כ 4,500 דונמים. הצומח בו מורכב מחורש טבעי בדרגות התפתחות ובצפיפויות שונות, ומשולבות בו חורשות נטועות של אורנים וברושים )כ 18% מהשטח(. בשטח שולטים שיחים של בר זית בינוני, אלת המסטיק וקידה שעירה, והם יוצרים סבך המכוסה ברוב המקרים במטפסים כגון פואה מצויה, זלזלת הקנוקנות, קיסוסית קוצנית ואספרג החורש. באזורים מסוימים אפשר למצוא כתמים נמוכים יותר של שיחים הכוללים גם סירה קוצנית. בחודשי החורף והאביב )ינואר עד אמצע מאי(, גדלה בין הכתמים המעוצים חברה עשירה של צומח עשבוני )כ 42 מינים לשטח של 5 מ"ר, הדר 1996(, המורכבת ברובה מדגניים חד שנתיים, דגניים רב שנתיים, קטניות וגיאופיטים. רשימת מיני הצמחים ברמת הנדיב כוללת יותר מ 600 מינים, ביניהם גם כמה מינים נדירים בקנה מידה ארצי כמו מרוות אייג, געדה קוצנית, דוגון ירושלמי, מרווה מנוצה ווינקה עשבונית. מאחר ששטח רמת הנדיב הוא שטח פרטי שתוכנן לשימוש הציבור ולרווחתו, מתקיימים בו גם פעילויות חינוך ומחקרים אקולוגיים. תכנית לניטור אקולוגי ארוך טווח,LTER( ראה מסגרת( החלה לפעול ברמת הנדיב בשנת 2003. במסגרת תכנית זו, נאספים נתונים על בסיס קבוע, והם מאפשרים לקיים ממשק אדפטיבי שאפשר לבחון לפיו את השפעותיהן של הפעילויות השונות בשטח הפארק על המערכת האקולוגית שבו. אפיון העדר הרועה עדר העיזים החל לרעות בשטחי הפארק באופן מוסדר בשנת 2007. גודלו של העדר היה אז כשישים ראש, והוא גדל עם השנים בהתאם לצורכי הרעייה ולאופי המקום. כיום מונה העדר ברמת הנדיב כמאתיים עיזים. העדר מורכב מעיזים משני גזעים: עזי ממבר ועיזים דמשקאיות. נקבע כי גודל העדר לא יעלה על מאתיים אימהות. הגדרת מטרות הרעייה מטרתה העיקרית של הרעייה בפארק הטבע היא לשמש ככלי ממשקי לטיפול בחורש, דהיינו לדלל את כמות הצומח המעוצה ולאפשר את פתיחתם של שטחי החורש הצפופים, בעיקר כדי להפחית את הסכנה של התפשטות שרפות, לצמצם כיסוי של צומח לא רצוי ולשמור על מגוון נופי ואקולוגי. עם הזמן הוספו מטרות שונות לעדר הרועה, ביניהן שימוש למחקר בתחום הרעייה ושימוש חקלאי לייצור של חלב ובשר. כך שבנוסף למטרות האקולוגיות, ישנן גם מטרות חקלאיות. חשוב לציין שכל עדרי העיזים בארץ )והרוב המוחלט בעולם( היוצאים למרעה משמשים בראש ובראשונה למטרות של ייצור חקלאי, ותוך כדי כך מספקים שירותים אקולוגיים. צילום: שגיא שגיב 33

הגישה רעייה ממוקדת תוך הגדרה של שטחים ספציפיים המצריכים רעייה ויעדים שאותם רוצים להשיג בכל אחד מהשטחים, ובהתאם להם ולצורכי העדר ייערך תכנון של זמני הרעייה ולחץ הרעייה. להלן כמה דוגמאות להגדרה של שטחים ספציפיים המיועדים לרעייה, של מטרות הרעייה בכל אחד מהם ושל מתווה לתכנית הרעייה הרצויה בכל שטח לעדר בן 200 ראש בפריסה שנתית: שם היחידה גודל שטח )דונם( מטרות הרעיה מועד/ים הערות ותפעול נחל כבארה מזרח 189 תחזוקת אזור חיץ למניעת שרפות בין זכרון יעקב לרמת הנדיב; פתיחת נוף ושיקום טראסות זיתים בסוף האביב, מיד לאחר יציאת עדר הבקר מהשטח ניקוי נוסף של השטח לקראת הקיץ; ממשק משולב עם רעיית בקר חיץ אינטנסיבי 17 הקטנת הסכנה להתפשטות שרפות. רעיית עיזים בלחץ גבוה למניעת התחדשותו של הצומח המעוצה, בשילוב עם רעיית בקר וכריתה תחילת הקיץ לאחר יציאת הבקר מהשטח לאחר התייבשות הצומח העשבוני, יתבסס עיקר המזון של העיזים על הצומח המעוצה. שילוב רעיית בקר )לצריכת הצומח העשבוני( עם כריתה ורעיית עיזים, יצירה של אזור חיץ אפקטיבי בצמוד לבתי זכרון יעקב נחל תמסח תחתון 39 צמצום הכיסוי של שיחים קוצניים )קידה שעירה( רעייה מתחילת החורף ועד סוף האביב, ובתחילת הקיץ לאכילת התרמילים בתקופה זו, שיחי הקידה מלבלבים ונאכלים ברצון על ידי העיזים. מאחר שזהו שטח קטן יחסית, מומלץ לשלבו עם שטח קרוב נוסף )חורשות בנחל תמסח( נחל תמסח עליון 83 טיפול בתת יער של חורשות מחטניות לאחר דילול, למניעת התחדשות של מטפסים ושיחים אביב ותחילת הקיץ 34

מחקר אקולוגי ארוך טווח (LTER) Long Term Ecological Research רוב המחקרים האקולוגיים בעולם נערכים במרחב מצומצם ובמשך תקופת זמן קצרה. במשך שנים היו מחקרים ארוכי טווח קשים לביצוע, ורוב תכניות המימון ניתנו למחקרים שהתמקדו בניסויים קצרי טווח. כיום ברור שנתונים הנאספים ונאגרים לטווח ארוך חיוניים להבנת השינויים הסביבתיים, ויש להם השלכות חשובות לגבי שימור וניהול של משאבי טבע. המסקנות המתקבלות ממחקרים אקולוגיים ארוכי טווח שונות במקרים רבים מאלו המתקבלות ממחקרים קצרי טווח. תהליכים אקולוגיים רבים הם ארוכי טווח במהותם, ולכן יש לחקור אותם לאורך זמן. כמו כן, הולך וגובר הצורך בחיזוי של שינויים צפויים במערכות אקולוגיות במשך תקופות ארוכות יחסית. בשנות השמונים של המאה העשרים, החלו להקים בארצות הברית תחנות מחקר למעקב אחר תהליכים לאורך זמן. בשנת 1993 הוקמה רשת בינלאומית למחקר אקולוגי ארוך טווח )LTER( במטרה ליצור שיתוף פעולה בין מדענים ממקומות שונים בעולם ולהקל את הביצוע של מחקרים בין תחומיים והשוואתיים. הנושאים העיקריים המעסיקים את הרשת ברמה העולמית הם אובדן של מגוון ביולוגי, שינויי אקלים, שינויים באיכות הקרקע ובזמינות משאבי המים, וכן השפעתם של מזהמים וכימיקלים רעילים על מרכיבים שונים במערכת האקולוגית. שלב חשוב ביותר במחקרים ארוכי טווח הוא גיבוש של פרוטוקול עבודה, שבו מוגדרים השיטות והתקנים לדיגום הנתונים ולעיבודם. באופן זה אפשר לבצע מחקרים דומים באזורים שונים, או באותו אזור בזמנים שונים, ולאחד אותם כדי ליצור מסד נתונים רחב יותר מבחינת מרחב או זמן. הקמת התחנה למחקר אקולוגי ארוך טווח ברמת הנדיב, כחלק מרשת LTER העולמית והישראלית: כפי שתואר קודם לכן, ברמת הנדיב מושקע מאמץ מחקרי בתחום האקולוגי מאז שנת 1985.מרבית המחקרים שנערכו בתקופה זו נמשכו בין שנתיים לארבע שנים. בשנת 2000 החל תהליך חשיבתי שנועד לבדוק היכן אנו נמצאים ולאן מועדות פנינו. במהלך התהליך התגבשה ההבנה כי מאחורינו יותר מעשרים שנים של מחקר "קצר טווח", והצטברה במהלכו כמות גדולה מאוד של נתונים שנאספו על ידי יותר מארבעים חוקרים במגוון של נושאים, שיטות עבודה וקני מידה. נתונים אלה נאספו ללא חשיבה ארוכת טווח וללא כל אינטגרציה ביניהם. מאידך גיסא, נושאים רבים שעמם אנו מתמודדים ברמת הנדיב, כמו למשל התפתחות צומח )סוקצסיה(, השפעה של טיפולי ממשק והפרעות שונות )כמו שרפה, רעייה וכריתה( על המערכת האקולוגית והשפעתם של שינויי אקלים, הם נושאים המחייבים מחקר ארוך טווח. מחקר כזה אמור להנחות את מנהלי הפארק ולשמש בסיס למידע אקולוגי אשר יסייע גם לפיתוח של תכניות חינוכיות שונות. לאחר תקופה של דיונים, הוקמה בספטמבר 2003 תחנת LTER ברמת הנדיב. במסגרת פעילותה, ובנוסף למחקרים העוסקים בשאלות מחקר ממוקדות, מתנהל ברמת הנדיב ניטור ארוך טווח של כמה משתנים ואורגניזמים שעליהם הוחלט מראש: צבאים, חגלות, ציפורי שיר, פרפרים, צומח עשבוני וצומח מעוצה. נתונים אקלימיים נאספים מתחנה מטאורולוגית הממוקמת בפארק. הנתונים הנאספים לטווח ארוך ירוכזו במסד נתונים ברשת האינטרנט וישמשו כנתוני בסיס לעתיד. לניטור ארוך הטווח ברמת הנדיב שתי מטרות עיקריות: מדעית ויישומית. השאיפה היא כי שילוב של ניטור וממשק יאפשר בטווח הארוך לשמר ולהעשיר את מגוון המינים, החברות, הנופים והתהליכים המאפיינים את הנוף הים תיכוני בפארק; לפתח שיטות מחקר חדשות לניטור ולממשק, כך שהפארק ישמש מודל לניהול של שטחים פתוחים באזור הים תיכוני; לבנות מודלים לחיזוי השינויים הצפויים במערכת האקולוגית בזמן ובמרחב; ולחזק את הקשר בין המחקר המדעי לבין תחום החינוך ומודעות הציבור, באמצעות הגדלת הנגישות לתוצאות מחקרים ברשת האינטרנט וחינוך לחשיבה מדעית על ידי שיתוף תלמידים במחקרים. ההכרה בחשיבותה של ראייה ארוכת טווח השפיעה גם על המחקרים קצרי הטווח המתבצעים כיום ברמת הנדיב. רישום הנתונים, למשל, מתבצע בסטנדרטים מקובלים, כדי שגם נתונים ממחקרים קצרי טווח יישמרו לשנים רבות ויוכלו לשמש לסינתזה ולמחקר השוואתי. 35

תמונה 4. מפת אזורי רעיית עיזים ברמת הנדיב 36

תמונה 5: שיח קידה שעירה בפריחה villosa( )Calicotome צילום: שגיא שגיב ניטור מלווה לתכנית הרעייה הניטור או המעקב המלווה את רעיית העיזים ברמת הנדיב הוא רציף ומובנה, והוא מהווה חלק בלתי נפרד מתכנית הרעייה עצמה. לניטור שתי מטרות עיקריות: 1. מעקב אחר ביצועי העדר לבחון באיזו מידה העדר הרועה בשטח אכן משיג את יעדי הרעייה שהוגדרו בתכנית. ניטור מסוג זה מלווה את הממשק באופן רציף ומשרת בעיקר את מנהלי השטח. באמצעותו אפשר להתאים את הממשק הנכון לשטח ולהיות "עם יד על הדופק" למשל, כדי לבדוק אם יש צורך להגביר או להפחית את לחץ הרעייה בשטח מסוים, באיזו עונה תהיה יעילות הרעייה הגבוהה ביותר וכד'. גישה זו נקראת "ממשק אדפטיבי". לדוגמה, בנחל תמסח מצויים שטחים אחידים הנשלטים על ידי שיחים קוצניים של קידה שעירה )תמונה 5(. מטרת הרעייה בשטח זה היא צמצום הכיסוי של הקידה השעירה לטובת גיוון נופי, הגדלת העבירות בשטח והקטנת סכנת השרפות. הידע לגבי הכוונת הרעייה לעונה של הלבלוב וייצור התרמילים, ולגבי לחץ הרעייה הדרוש כדי לצמצם את כיסוי הקידה בשטח, הושג באמצעות מעקב מלווה והתאמת ממשק הרעייה לממצאים. באמצעות צילום מהאוויר וניתוח ממוחשב, אפשר לעקוב אחר השינויים בכיסוי ובפיזור של הצומח המעוצה בשטחים הנתונים לרעיית העיזים, ובכך ללמוד על המידה שבה רעיית העיזים אכן הביאה לפתיחת השטח ולצמצום של כיסוי השיחים )תמונה 6(. 2. בחינת השפעות הרעייה על המערכת האקולוגית והנופית בשטח המרעה האם הרעייה משפיעה על המגוון וההרכב של חברת הצומח ובאיזה אופן? האם היא משפיעה על בתי גידול של בעלי חיים שונים? האם היא פוגעת במינים נדירים? האם היא 37

תמונה 6. אזור הנשלט על ידי שיחי קידה שעירה א. תצלום אוויר של השטח צולם בשנת 2004 ב. מיון ממוחשב של השטח ה"סגור" )עצים ושיחים( בירוק כהה ו"הפתוח" )מכוסה בצומח עשבוני בעונת הצמיחה( בצהוב, כפי שצולם בשנת 2004; ג. מיון ממוחשב של השטח שצולם בשנת.2010 38

מעודדת כניסה של מינים לא רצויים לשטח? איזה נוף ייווצר בשטח שעבר רעייה אינטנסיבית? האם הוא רצוי ולמי? חשוב לציין שהפעלת מערכת של ניטור רציף דורשת משאבים רבים )זמן, כוח אדם וכסף(, ולכן יש להגדיר באופן ממוקד מהן השאלות ואיזו שיטה תאפשר לענות עליהן. מענה על שאלות מסוימות דורש מחקר של ממש, עם אופי הנתונים ומערך הדיגום הכרוכים בכך. לעומת זאת, ניטור "ממשקי", שנועד לניהול שוטף של העדר במהלך עונת הרעייה, אפשר לבצע באופן אקסטנסיבי ולעתים גם "איכותני" יותר, ויש לתכננו בהתאם. בסוף החוברת ניתן למצוא דוגמה לפרוטוקול ניטור שניתן לגזור ממנו עקרונות ושיטות לניטור רעיית עיזים )נספח מס' 1(. צילום: צח גלסר 39

סיכום תכנון הרעייה דורש בראש ובראשונה היכרות מעמיקה עם שטח המרעה, על היבטיו הגיאוגרפיים, הטופוגרפיים והנופיים, וכמובן עם אופי הצומח המצוי בו. כדי לתכנן את הרעייה בשטח מסוים באופן מיטבי, יש להביא בחשבון גם את המין והגזע של בעל החיים הרועה, ולהתייחס לבעלי עניין נוספים העשויים להפיק תועלות שונות מאותו תא שטח. בעולם אידיאלי היינו יודעים את אחוזי הכיסוי ואת הרכב הקבוצות השונות של הצומח, וכן את ערכו התזונתי של הצומח, ואולי היינו רוצים שהשטח ישמש אך ורק למרעה. כמו כן, היינו רוצים לדעת מהן ההשלכות ארוכות הטווח על השטח לאחר שעבר רעייה. היות שזה אינו המצב, עלינו ללוות את הרעייה בשטח בלימוד מתמשך ובמעקב אחר שינויים המתרחשים בו במרחב ובזמן כתוצאה מרעיית העיזים. שיטה זו קרויה "ממשק אדפטיבי", והיא אחד העקרונות המובילים את כל פעולות הממשק או ההתערבות היזומה במערכת הטבעית ברמת הנדיב. מחקר תומך ממשק להביט במטבע משני צדיו ממשק רעייה נמצא בתפר שבין התחום החקלאי לתחום האקולוגי, והוא דורש בסיס ידע רחב בשני התחומים. החקלאות האינטנסיבית הנהוגה היום עושה שימוש במזון מוגש בדיר )חציר ותערובת( ואינה תלויה כלל בשטח המרעה. לידע הרב שנצבר בתחום גידול הצאן אין קשר לתנאי הסביבה ולמערכת האקולוגית. למשל, מידע רב נאסף על גזעי העיזים, על ממשק הפוריות של העדר )הרבעות, הזרעות והמלטות(, על ממשק ההזנה ועל הטיפולים השונים הנהוגים בדיר. לעומת זאת, כאשר ממשק הגידול כולל הזנה במרעה או נסמך עליה, על המגדל להתחשב בתנאי השטח, ובעיקר במזון הזמין לבעלי החיים במרעה. היות שיצרנות בעלי החיים תלויה באופן הזנתם, יש להבין היטב את התנהגות הרעייה של בעלי החיים, את ערכו התזונתי של הצומח במרעה ואת השינויים בטיב המרעה בין עונות השנה. מכיוון שמרבית המחקרים בתחום בעלי החיים עדיין מתמקדים בחקלאות האינטנסיבית ובהזנה המוגשת, כאשר מגדלים בעלי חיים במרעה יש "להעתיק" ידע קיים מהמחקר החקלאי ולהתאימו לתנאי המרעה הטבעי, זאת בנוסף לעריכת מחקר ממוקד בנושא גידול הצאן במרעה. בנוסף להיבט החקלאי של גידול חיות משק במרעה, ישנו כמובן גם ההיבט של המרעה עצמו, הכולל בתוכו השפעות שונות של רעיית בעלי חיים על הקרקע, הצומח והחי בשטח המרעה )בית הגידול(. לרעייה פוטנציאל לשנות את מבנה הצומח ואת דגם פיזורו במרחב, ובכך להשפיע על בתי גידול של צמחים ובעלי חיים שונים, כמו גם על ההרכב והמגוון של חברות הצומח והחי 2014( Hadar,.)Glasser & למרות זאת, נמצא ברמת הנדיב כי לגבי חלק מהקבוצות, הייתה השפעת האופי של בית הגידול בקנה המידה הקטן )שיח או כתם פתוח( משמעותית בהרבה לעומת השפעתו של ממשק הרעייה בקנה המידה של החלקה כולה. כך, למשל, הייתה לרעיית העיזים השפעה מועטת בלבד על העושר והמגוון של העכבישים שוכני הקרקע )2011 al., (Lubin et או הצמחים העשבוניים )2008 al.,.)gabay et מנגד, היעדר רעייה מגביר מאוד את הסכנה לשרפות ענק בתדירויות ובעוצמות גבוהות, עקב הצטברות של ביומאסה דליקה בשטח המרעה שאינו מנוצל. השפעה נוספת של היעדר רעייה היא התפשטות של צמחים עמידים לרעייה )שפיתחו במהלך האבולוציה קוצים, חומרים משניים וכד'(, אשר גרמו ל"סגירת" החורש, ועקב כך לדלדול המגוון של בתי הגידול, ובמקרים מסוימים לדלדול המגוון של מיני הצומח )1979 Whittaker, )Naveh & ולשינויים בהרכב האוכלוסיות של חסרי חוליות )2009 al..)garcia et כדי להבין את שני צדי המטבע )הצד החקלאי והצד האקולוגי(, יש לחקור שני היבטים אלה במקביל. מחקרים המתמקדים בגידול עיזים בחורש הטבעי עוסקים בנושאים מגוונים, כגון מהו ערכו התזונתי של המרעה, מהו ההרכב הצמחי של המנה הנאספת במרעה )אילו מיני צמחים נאכלים על ידי העיזים(, כמה מזון נאסף ביציאה למרעה, כיצד משפיעה רעיית העיזים על הנוף, על הרכב הצומח וכד'. דוגמא מעניינת למחקר תומך ממשק ברמת הנדיב היא הבחינה של רעיית עיזים ככלי ממשקי להפחתת כיסוי גדילן מצוי marianum( )Silybum וברקן סורי Notobasis(.)syriaca לשני מינים אלה יתרון על פני מינים אחרים בקרקעות עשירות בחנקן. במקומות בהם קיים ריכוז גבוה של פרש בע"ח )מכלאות בקר וצאן( עולה ריכוז החנקן בקרקע ומביא להתפרצות מינים אוהבי חנקן ובהמשך התפשטות והתרבות שלהם בשטח הטבעי. על מנת לעצור התפשטות זו, נבחנה רעיית עיזים ככלי להפחתת הכיסוי של מינים אלה בשטח )ארביב 2015(. אחת השאלות הבסיסיות שאנו שואלים היא: מה אוכלת העז במרעה? גם לשאלה זו כמה היבטים. ראשית, נרצה לדעת את כמות המזון אשר העז מכניסה לגופה ומוציאה מהשטח. לאחר מכן נרצה לדעת מהו הערך התזונתי של מזון זה. בנוסף, נרצה לדעת אילו צמחים הוצאו מהשטח על ידי העז. בקצרה אפשר לומר שאנו רוצים לקבל תשובות באשר לכמות, לאיכות, לערך התזונתי ולהרכב הבוטני של המזון הנאסף במרעה. איכות המנה שחיות המשק אוכלות היא כנראה הגורם החשוב ביותר המשפיע על יצרנותן. עם זאת, זהו גם הגורם הידוע 40

פחות במערכות ייצור במרעה טבעי שבהן המנה נאספת על ידי החיה הרועה )2000.)Coates, כיצד אפשר ללמוד על הרגלי האכילה של העז במרעה? קיימות כמה שיטות, שייסקרו בהרחבה בהמשך, אשר מאפשרות לחוקר לקבל מידע מהימן לגבי הרגלי האכילה של העיזים. חלק מהשיטות מאפשרות לאסוף ידע לשימוש מחקרי-מדעי בלבד ואחרות משמשות לניהול המרעה והעדר באופן מעשי. צילום: עדי ארביב 41

מחקר יישומי פרק 1 מה אוכלות עיזים במרעה? סקירת שיטות מחקר מעקב פרטני בו זמנית אחר מרכיבי המנה של יותר מבעל חיים אחד בתנאי רעייה, בשטח פתוח, הוא משימה הנראית במבט ראשון בלתי אפשרית. נערכו ניסויים רבים לקביעת איכותם התזונתית של צמחי מספוא ומרעה מסוגים שונים. ניסויים אלה מאפשרים לקבוע את איכות המזון הפוטנציאלית הגלומה בצומח, אך הם יכולים רק לרמוז על איכותו האמיתית במהלך הרעייה. הסיבה לכך טמונה בעובדה שבעל החיים בורר את מזונו, ולכן מה שנמצא בשטח מעיד רק על מה שנמצא בשטח ולא על מה שבעל החיים אוכל בפועל. לכן, חוקרים מנסים ללמוד יותר על תהליך קבלת ההחלטות של בעלי החיים. השאלה הראשונה שנשאל כשנראה בעל חיים ליד צמח במרעה היא: האם הוא יאכל אותו או לא? המפתח נמצא בהבנת התנהגותו של בעל החיים. הבנת הגורמים המשפיעים על התנהגות הרעייה בכלל ועל הרכב המנה הנאכלת בפרט, מאפשרת להגדיל את החלק המוסבר בהתנהגותו של בעל החיים, ומתוך כך לצפות טוב יותר את התנהגותו. בחירת המזון בידי בעל החיים היא תהליך המשפיע על מצבו הגופני, וגם על הרכב חברת הצומח ועל התהליכים המתרחשים בה לאורך זמן. להעדפה של מיני צומח מסוימים על פני אחרים על ידי בעל החיים יש השפעה עמוקה על יחסי הגומלין בין הצמחים, וכתוצאה מכך על המבנה ועל התפקוד של המערכות האקולוגיות )1992.)Belsky, לידיעת הרכבה הבוטני של המנה שבעלי החיים אוספים במרעה יש חשיבות בקביעת האסטרטגיות לניהול של מערכות מרעה שונות. חשיבות זו מודגשת במיוחד ברעייה משולבת של כמה מינים של בעלי חיים )1996 Colman,.)Volesky & במחקרים הבוחנים את התנהגות הרעייה, נהוג לתעד את התנהגות בעל החיים ולנסות לאתר את הגורמים וה"שיקולים" המביאים אותו לבחור את הרכב המנה שהוא אוכל. במערכות מרעה שונות, עשויים הגורמים והשיקולים להיות שונים. לדוגמה, במערכת מרעה עשבונית ואחידה שבה רועות חיות בר, חלק משיקולי בעל החיים וצורת התיעוד שלהם יהיו שונים לעומת מערכת מרעה המורכבת מצמחי חורש שבה רועות חיות משק. גם באותה המערכת עצמה עשויים להיות שיקולים שונים למינים שונים של בעלי חיים. ככל שהמערכת מורכבת יותר, כך ישנם יותר גורמים העשויים להשפיע על השיקולים השונים בבחירת מזון. גורם מרכזי המקשה לתעד את התנהגות הרעייה הוא ההכרח לאפשר לבעלי החיים הרועים ניידות חופשית. החורש הים תיכוני כמערכת מרעה מורכב ממיני צמחים בעלי מבנה מורפולוגי ואיכות תזונתית מגוונים ביותר. התיעוד של התנהגות הרעייה במערכת זו דורש מיומנות רבה ומספר תצפיות גדול מאוד, כדי לנסות למצוא תבניות התנהגותיות המעידות על העדפות מזון שונות ואף על שיקולים שונים בבחירת המזון. מבין חיות המשק, העז נחשבת לבררנית מאוד. תכונה זו מאפשרת לה לנצל מרעה באיכות ירודה באמצעות איסוף של חלקיו המשובחים יותר, ובכך להעלות את ערכה התזונתי של המנה הנאספת לעומת הסביבה הצמחית שבה היא נאספה )1972.)Devendra, מצד אחד, עובדה זו מקשה על השוואה בין מה שמצוי בשטח לבין מה שהעז אוכלת. מצד אחר, היא מאפשרת לחשוף את השיקולים הקובעים העדפה של מזונות מסוימים על פני אחרים ואף מבליטה אותם. בררנות רבה מביאה למצב שבו קיים מתאם נמוך יחסית בין ערכו התזונתי של המזון המוצע )ברמת המינים השכיחים במרעה( לבין ערכה התזונתי של המנה הנצרכת. קיימות שיטות שונות לתיעוד של התנהגות רעייה המטפלות בנושא מכיוונים שונים. שיטה שבה החוקר מתצפת על החיה הרועה עשויה לכלול מגוון רחב של סוגי התנהגות )אכילה, מנוחה, הליכה וכו'(. נתונים המתקבלים בשיטה זו עשויים לכלול גם את תנאי הסביבה בכל רגע נתון. אפשר לצרף לתצפיות גם דיגום של הצומח המחקה את האיסוף המתבצע על ידי החיה הרועה. לעומת שיטת התצפיות, קיימות שיטות "עקיפות" המסייעות ללמוד על דפוסי האכילה של בעל החיים לאחר איסוף המזון. בשיטות אלה, ה"דיגום" נעשה על ידי החיה עצמה, והחוקר אוסף את הדגימה דרך מתקן הקרוי "פיסטולה", המותקן בגוף החיה, או באמצעות איסוף גללים. השיטות ה"עקיפות" מתמקדות בלימוד דפוסים של התנהגות ושל בחירת מזון מתוך המנות הנאספות, אך הן אינן מביאות בחשבון מדדים כגון תנאי סביבה או התנהגות שאינה נלמדת באופן ישיר מהמנה הנצרכת. שיטות אלה מורכבות מבחינה טכנית, אך מכיוון שה"דיגום" בהן נעשה על ידי החיה עצמה, הוא מאפשר דיוק רב יותר בקביעת הרכבה של המנה הנאכלת. שיטת Fecal NIRS היא שיטה עקיפה שבה מנסים ללמוד על הרכבה הכימי והבוטני של המנה הנצרכת באמצעות אנליזה של גללי החיה הרועה )בניגוד לשיטת,NIRS שבה סורקים את הצומח במרעה(. שיטה זו היא בבחינת פריצת דרך מדעית בפענוח המידע הטמון בגללים. היא מספקת כלי רב עוצמה המאפשר להתגבר על המגבלות הקיימות בקביעת ערכה של המנה הנצרכת על ידי חיות המשק )2000.)Coates, מאחר שכמה פרקים בחוברת זו עוסקים בשיטה זו, יוסברו בהמשך עקרונותיה בקצרה. 42

הרכב מנת המזון שבעל החיים צורך במרעה עשוי להיקבע לפי מדדים שונים, באחוזים ובגרמים: אפשר לקבוע את הרכבו הכימי )ערכו התזונתי( של המזון באחוזים )לדוגמה, אחוז חלבון, שיעור נעכלות, אחוזי סיבים וכד'( או בכמות )גרם חלבון, גרם חומר נעכל, גרם סיבים וכד (. אפשר לקבוע גם את הרכבו הבוטני )הרכב מיני הצומח( של המזון: אחוז אלת המסטיק, אחוז אלון וכד'; גרם אלת המסטיק, גרם אלון, גרם אורן וכד'. להלן מוצגות שיטות אחדות לקביעת הרכב המנה שבעל החיים צורך במרעה. לכל שיטה יתרונות וחסרונות במדדים השונים. א. החדרת צינורית )פיסטולה( לוושט בשיטה זו מחדירים פיסטולה )צינורית( ממתכת או מסיליקון לחלל הוושט של החיה. לאחר מכן אפשר לאסוף דגימות מהמזון שהחיה אספה במרעה. יתרונה העיקרי של השיטה הוא בכך ש"איסוף" המזון נעשה על ידי בעל החיים עצמו, ואין צורך בהדמיה או בהערכה של המזון הנצרך. מאידך גיסא, השיטה כרוכה בפעולה חודרנית )ניתוח והשתלת הפיסטולה( העלולה לפגוע ברווחתו של בעל החיים ובפעילות הרעייה המייצגת. כמו כן, לעתים קשה לקבוע אם הדגימה הנאספת מייצגת את כלל המנה הנצרכת. לדעת חוקרים רבים, הדיגום בשיטה זו אינו אמין 1992), Lascano, Coates et al., 1987), (Jones &,(Ellis, 1984 ובשנים האחרונות התמעט השימוש בשיטה זו. ב. תצפיות ישירות השיטה מבוססת על צפייה ישירה בבעלי חיים הרועים באופן חופשי ועל איסוף מידע על מיני הצומח ועל חלקי הצומח שאותם הם אוכלים. יתרונות השיטה הם בכך שאפשר לקבל אומדן ישיר של העדפות בעלי החיים במרעה, ושאפשר לבחון את דפוסי התנהגותם בזמן אמת. כמו כן, אין צורך בהשקעה כספית ניכרת ובציוד יקר. חסרונותיה של השיטה הם בכך שקשה לקבוע את כמות המזון הנאכל מכל צמח. כמו כן, עשויה קרבת הצופה לבעל החיים הרועה להשפיע על דפוסי ההתנהגות שלו )1987 Meuret,.)Nastis & בנוסף, השיטה דורשת זמן רב, ומשך הצפייה תלוי בהימצאותו של בעל החיים הנצפה בטווח ראייה )ישירה או במשקפת(, כך שאם הוא נכנס לסבך, יש להפסיק את הצפייה. לשיטת התצפיות הישירות קיימות כמה טכניקות: שיטת הקפטריה: הגשת כמה מזונות בכמות ובזמינות שוות באבוס או בחלקת מרעה אחידה. בשיטה זו אפשר לדרג בקלות את הצמחים לפי הזמן שבו החיה מבלה באכילת כל אחד מהם. עם זאת, שיטה זו אינה מדמה בצורה טובה את המצב בטבע, שבו זמן הטיפול וזמן הבררנות הם רכיבים חשובים שאינם באים לידי ביטוי בשיטה זו )1970.)Bjugstad, ספירת נגיסות: תיעוד של מספר הנגיסות בצמח מסוים למשך זמן מסוים. בשיטה זו אפשר לחשב את כמות המזון הנאכל באמצעות הערכת כמות המזון הנצרכת בנגיסה אחת והכפלתה במספר הנגיסות. השונות בכמות המזון בין הנגיסות עלולה לגרום לאי דיוקים בהערכה הכללית, וכך גם הקושי להבחין בין פעולת נגיסה שבה החיה נוגסת במזון אך אינה אוכלת את כולו לבין פעולת אכילה )1970.)Bjugstad, זמן אכילה: מדידת זמן האכילה של בעל החיים בחלקות מספוא מעורבות או בחלקות של מרעה טבעי. בשיטה זו, תרומתו של כל צמח למנה מחושבת על פי הזמן המנוצל לאכילתו על ידי בעל החיים )כבביה וחוב', 1992(. בשיטה זו אפשר לקבל אומדן של החלק היחסי של כל מזון במנה, אך לא של כמות המזון הכוללת. זמינות המזונות אינה אחידה, ועובדה זו משפיעה על זמן האכילה של כל אחד מהמזונות, מאחר שזמן זה מורכב מאיסוף ומטיפול )לעיסה והעלאת גירה(, שהם מרכיבים בעלי ערכים שונים בצמחים השונים.)Meuret, 1989( ג. אנליזה מיקרו היסטולוגית: שיטה המבוססת על העיקרון של זיהוי חלקי צומח בלתי נעכלים תחת מיקרוסקופ, ועל העובדה שמרכיבי התא הצמחי, ובעיקר מעטה האפידרמיס של העלה, הם בעלי ייחודיות ברמת המין )לכל מין מבנה או צורה ייחודית(. בשיטה זו אוספים גללים, מייבשים אותם ומפוררים אותם לאבקה. לאחר מכן מניחים אותם על זכוכית נושאת תחת מיקרוסקופ, מבצעים בהם מעין "חתכים" ומסתכלים לאורכם. מבנה האפידרמיס של צמחים שלא נעכלו במלואם, בעיקר באזור הפיוניות, מושווה לדגימות מצמחים ידועים, וכך אפשר להשוות בין צמחים בדגימות הנאספות בשיטה זו לבין צמחים הנאספים בשיטות אחרות )דיגום במקביל לתצפיות, פיסטולה ודגימות צואה(.)Rentfleish & Hansen, 2000( יתרונה של שיטה זו טמון בכך שאפשר "לעקוף" בעזרתה שיטות המצריכות פעולות חודרניות כגון החדרת פיסטולה. כמו כן, אפשר להשתמש בשיטה זו גם למעקב אחר הרגלי רעייה של חיות בר שאי אפשר להחדיר להן פיסטולה או לעקוב מקרוב אחר הרגלי הרעייה שלהן. חיסרון מרכזי של השיטה הוא שאפשר לקבל בה בעיקר תוצאות איכותיות ולא כמותיות בשל שיעור הנעכלות השונה של המינים השונים. ישנם גם צמחים ה"נעלמים" בתהליך 43

העיכול ולא נשארות מהם שאריות אפידרמיס לאנליזה. כמו כן, השיטה דורשת זמן רב ומיומנות רבה, והיא אינה ישימה בתנאים של ממשק וניהול שוטפים של עדר במרעה. ד. שיטת האלקנים Alkanes אלקנים הם מולקולות המורכבות מאטומים של פחמן ומימן. לאלקנים השונים כמה אטומי פחמן שונים, ועל פי מספר אטומי הפחמן נקבע סוג האלקן ותכונותיו. הימצאותם של אלקנים בשעווה הקוטיקולרית של הצמח הוכחה כבר בשנת 1934( 1934 al.,.)cinball et ברוב העלים מצויה שכבה שעוותית בעלת עובי שונה בחלקי הצמח השונים. האלקנים אינם המרכיבים השכיחים ביותר, אך הם נפוצים, ניתנים לאנליזה בצורה נוחה ויש ביניהם כאלו הייחודיים לכל מין של צמח. נראה שיש הבדל בתבנית )pattern( ובכמות של האלקנים בין המינים השונים. תבנית וכמות אלה יכולות לשמש כ"טביעות אצבע" לזיהוי הצמחים שבעל החיים צורך.)Dove & Mayes, 1991( יתרונם של האלקנים בהקשר זה הוא שיעור הנעכלות הנמוך שלהם והיכולת למצותם מהצואה בסוף תהליך העיכול. כמו כן, העובדה שתבנית האלקנים וכמותם דומות בצמחים מאותו מין ושונות בין המינים )אם כי לא באופן מוחלט(, היא יתרון חשוב לשימוש בשיטה זו. סולט )Salt( וחובריו )1994( העריכו את הרכב המנה שכבשים צורכים במרעה על ידי שילוב של שיטת האלקנים, שיטת איסוף דגימות מפיסטולה בוושט וזיהוי מיקרוסקופי של מרכיבי המנה 1994( al.,.)salt et התוצאות נראו מבטיחות וסיפקו הערכה סבירה של הרכב המנה, אם כי תיקוף השיטה )validation( היה בעייתי Mayes(.)et al., 1995 חסרונה העיקרי של השיטה הוא עלותה הגבוהה של הכנת הדגימות לאנליזה. כמו כן, יש צורך שמספר האלקנים יעלה על מספר מיני הצומח במנה, וצריכה להיות הבחנה ברורה בין פרופיל האלקנים השונים במרכיבי המנה. חיסרון נוסף הוא בכך שהפרשת האלקנים בצואה אינה זהה בכל גיל או בכל מצב פיזיולוגי, כפי הנראה בשל הבדלים במערכת העיכול. חישובים לצורך קביעת ההרכב הבוטני של תזונת בקר במרעה בוצעו בישראל על ידי ברוש וחובריו )2003 al.,.)brosh et שיטת האלקנים מחייבת גם מיצוי באמצעות חומרים רעילים. ה. ספקטרוסקופיה בתחום התת אדום הקרוב )Near Infrared Reflectance Spectroscopy NIRS( גילוי הקרינה הבלתי נראית נעשה על ידי הרשל )Herschel( כבר בשנת 1800, כשהוא צפה בתופעת התחממות על ידי אורכי גל שונים בטווח )ספקטרום( אור השמש המופק על ידי כיוון מנסרה. ההתחממות המשיכה להתגבר גם כשהוצב מד- הטמפרטורה מעבר לקצה האדום של טווח גלי האור הנראה. תחום זה ידוע כיום כתחום האור התת-אדום הקרוב near(,)infrared והוא אינו נראה לעין האנושית. טווח זה מוגדר בדרך כלל באורכי גל של 3,000-700 ננומטר.)nm( שיטת NIRS היא שיטה ספקטרופוטומטרית, ואפשר לאתר בעזרתה קשרים כימיים בחומר אורגני כאשר מוקרנת עליו קרינה בטווח התת אדום הקרוב. שיטת NIRS מבוססת על הקשר שבין קרינה לחומר הנבדק, ומתרחשת בה בליעת אנרגיה )absorption( על ידי מולקולות בדגימה הנבדקת. בליעת האנרגיה מגבירה את עוצמת התנודות במולקולה. אפשר למדוד את עוצמת הבליעה ולקבוע את ריכוזו של חומר מסוים על פי חוק "בר למברט", הקובע כי ישנו יחס קבוע בין עוצמת הבליעה לריכוזו של חומר מסוים באורכו של טווח אופטי מוגדר. הבליעה בתחום התת אדום הקרוב נגרמת כתוצאה משלושה מנגנונים שונים )להרחבה ראה גלסר, 2004(. מאחר ששיטת NIRS היא שיטה בלתי ישירה, ישנם כמה שלבים הכרחיים שאפשר לבנות באמצעותם משוואות כיול המאפשרות למכשיר ה NIR לקשר בין נתוני בליעת הקרינה של חומר מסוים לבין מרכיביו הכימיים. השלבים הם: איסוף דגימות המייצגות את אוכלוסיית המטרה. אנליזה כימית שלהן לצורך קבלת נתוני מקור.)reference( סריקת הדגימות במכשיר NIR בטווח של 2,498-1,100 ננומטר )איור 2(. טיפול מקדים בגרפים הספקטראליים כדי לנטרל השפעות כגון רטיבות, גודל חלקיק ופיזור אור scattering(,)light העלולות לעוות את הספקטרום הרצוי. בנייה של משוואת כיול באמצעות מודל הכיול המתאים. אימות )validation( משוואת הכיול באמצעות מגוון דגימות שעברו אנליזה כימית בשיטות קלאסיות ואשר משמשות לצורך זה. לאחר ביצוע השלבים הנ"ל, אפשר לסרוק דגימות בלתי ידועות ולקבל נתונים על המרכיב הרצוי באמצעות בדיקה פשוטה בספקטרומטר בתחום ה NIR. יתרונותיה העיקריים של שיטה זו הם בכך שלאחר שנבנתה משוואת כיול למרכיב מסוים, אפשר לקחת כל דגימה ולקבל תוצאה ללא צורך בשימוש בחומרים כימיים. תוצאות הבדיקה בשיטת NIRS מתקבלות תוך שניות אחדות, אין צורך במפעיל מיומן במיוחד והדגימה אינה נהרסת כמו בשיטות אחרות, כך שאפשר לחזור על 44

אותה אנליזה בשלב מאוחר יותר. בנוסף, עלות הסריקה היא כעלות הקלדת מילים אלו במחשב. שיטה זו, בניגוד לשיטות שהוזכרו עד כה, ישימה בתנאי ממשק הגידול )מגדל יכול לשלוח דגימה ולקבל תוצאות באופן מהיר וזול באופן יחסי(. חסרונות השיטה טמונים בעיקר בעובדה שהיא אינה ישירה, וככזאת, עלול טווח הטעות בה להיות גדול )לכן חשוב שהתהליך של בחירת הדגימות לכיול ייעשה בצורה נכונה, ושהבנייה של משוואת כיול מתאימה ואימותה יתאימו לאוכלוסיית הדגימות כולה(. חיסרון נוסף הוא עלותו הגבוהה של המכשיר, עלות הבנייה של מאגר הנתונים לכיול ראשוני והצורך בתחזוקת הכיול על ידי הוספה מתמדת של דגימות לשיפור הדיוק והמהימנות של התוצאות. השימוש בשיטת NIRS רווח בתחומים רבים, כגון חקלאות, כימיה, תעשיית המזון ותעשיית התרופות. בתחום החקר של מדעי בעלי החיים נמצא שימוש נרחב בחקר מזונות של מעלי גירה. באמצע שנות השישים של המאה הקודמת, הוצג השימוש בשיטת NIRS לבדיקת לחות בגרעינים 1965( Hart,.)Norris & מאז גדל באופן ניכר מספר השימושים האנליטיים בשיטה זו לצורך ביקורת איכות, ובשנת 1976 נעשה השימוש הראשון בשיטה זו לבדיקת ערכו התזונתי של מספוא )1976 al.,.)norris et ממחקרים רבים בתחום המרעה עולה כי לשיטת NIRS פוטנציאל מעולה לחיזוי האיכות של המספוא והמרעה לסוגיהם NIRS בשיטת.)Colman et al., 1999), (Landau et al., 2002( אפשר לחקור גם משתנים שאינם כימיים בהגדרתם, אך אשר מושפעים מההרכב הכימי, כגון נעכלות וצריכת מזון Coleman(.)& Murray, 1993 פוליאתילן גליקול )פא"ג( Poly-Ethylene Glycol (PEG) פוליאתילן גליקול הוא חומר המשמש במגוון רחב של יישומים ברפואה, בתעשיית המזון, בתעשיית הקוסמטיקה, בביולוגיה ועוד. תכונתו החשובה של חומר זה היא כושר הספיחה שלו. לפא"ג עשויות להיות צורות שונות ומשקלים מולקולאריים שונים. פא"ג הוא חומר אינרטי שאינו נשאר בגוף בעל החיים, ובמשקל מולקולארי גדול מ 3,300 גרם למול, הוא נקשר באופן בלתי הפיך לטנינים )1977 Mangan,.)Jones & השימוש שנעשה בו בתחום הרעייה הוא קשירה של טנינים, ועל ידי כך מניעת קשירתם לחלבון הנצרך במזון. באופן זה, החלבון במזון נשאר חופשי ויכול להתעכל בגוף בעל החיים, ואילו הטנינים הקשורים לפא"ג מופרשים בצואה. תוספת של פא"ג למנות שצורכות העיזים מגדילה את צריכת המזון )1996 al., )Silanikov et ואת תנובת החלב שלהן )כבביה וחוב', 1992(. פא"ג ניתן לרכישה באבקה, ואפשר לתת אותו לבע"ח בתמיסה מימית. מתן של 25 גרם פא"ג לראש ליום עוזר במניעת השפעתם השלילית של טנינים.)Decandia et al., 2000( NIRS אנליזת גללים בשיטת Fecal NIRS שיטת Fecal NIRS פותחה לראשונה על ידי מדענים באוניברסיטת A&M בטקסס שבארה"ב לחיזוי ריכוז של חלבון כללי ושל חומר אורגני נעכל במנה שבקר צורך במרעה Lyons( Stuth, 1992 &(. טווח המידע המופק כיום בשיטה זו הוא רחב וכולל מידע על ריכוז של חנקן או חלבון במנה, נעכלות של חומר יבש במנה, ריכוז של מרכיבי דופן תא במנה ADF(,)NDF, יחסי דגניים ולא דגניים )קטניות, רחבי עלים וצומח מעוצה( במנה הנצרכת, ריכוז חנקן בגללים, קצב גדילה )דורש התאמה על פי פרמטרים של מין בעל החיים, משקלו, גילו וכו'( וצריכתו של חומר אורגני נעכל. שיטת Fecal NIRS מוסיפה יתרון חשוב ביותר המתבטא בכך שאנו בוחנים מנה שכבר נאכלה על ידי בעל חיים, ובתוצאות כבר מבוטאים יחסי הגומלין בין מרכיבי המנה השונים המשפיעים מאוד על מאפיינים כגון נעכלותם של אותם מרכיבים. המידע הטמון בגללים יכול ללמד על ההרכב הכימי Liete( Walker, et al., 1998, Walker,( והבוטני )& Stuth, 1995 al., 2002 )et של המזון שבעלי חיים צורכים. בחוברת זו יוצגו מחקרים אחדים שבוצעו בשיטה זו וייסקרו השלכותיה על גידול עיזים ועל ניהול של שטחי מרעה. במחקר הראשון שיוצג נבדקו היתכנות השיטה בכלל ויכולתה לפענח את מרכיבי המנה השונים בפרט. בשלב הראשון נבדקה יכולתה של השיטה לפענח מנות המורכבות מחציר ומתערובת בלבד, ובהמשך שולבו גם צמחים הנפוצים במרעה. צמחים אלה נגזמו בשטח והוגשו לעיזים באופן פרטני ובצורה מדודה ומבוקרת. בהמשך יוצגו מחקרים אשר נבדקה בהם היתכנות השיטה ברעייה חופשית. 45

איור 2. בליעה ספקטראלית של גללי עיזים שניזונו ממנות המכילות מין יחיד של צומח מעוצה )א( וממנות המכילות אחוזים שונים של חציר )ב( 0.074 א אלת המסטיק אורן בר זית בינוני 0.050 עוצמת בליעת הקרינה 0.026 0.003 0.021 1638 1657 1676 1695 1713 אורך גל )nm( 0.074 ב עוצמת בליעת הקרינה 0.050 0.026 0.003 25% חציר 50% חציר 60% חציר 70% חציר 90% חציר 100% חציר 0.021 1638 1657 1676 1695 1713 אורך גל )nm( 46

פרק 2 מה אפשר ללמוד מגללי העיזים? יישום שיטת NIRS ברמת הנדיב בשלב הראשון, כדי לבדוק את היתכנות השיטה, בוצעו חמישה מחזורים שהוגשו בהם מנות שהורכבו מחציר ומתערובת ביחסים שונים. חציר ותערובת הם מזונות אחידים יחסית, ולכן אפשר לדעת בקלות איזו כמות תאכל כל עז ממזונות אלה ומהו ערכם התזונתי. התוצאות שהתקבלו מחמשת המחזורים הראשונים היו מבטיחות. מהתוצאות עלה כי אפשר למצוא קשר בין בליעת האור )הנקראת גם בליעה ספקטראלית( של הגללים, להרכב המזון שאכלה העז במהלך היממה הקודמת. דהיינו, אפשר היה לקבוע כמה חציר ותערובת נצרכו, מה היה אחוז החלבון, מה היה שיעור הנעכלות ומה היו הערכים התזונתיים הנוספים של המזון שאכלה העז. בפרק זה לא יוצגו כל התוצאות אלא רק חלק מהן, והן יבהירו את עקרונות התהליך ואת יכולות השיטה. כך, לדוגמה, אם נרצה לדעת מהו אחוז החלבון במנה המורכבת 47 פרק זה הוא עיבוד של שני מאמרים שפורסמו בעיתון Options Méditerranéennes על ידי צח גלסר, יאן לנדאו, חוסיין מקלדה, לבנה דבש, אבי פרבולוצקי ויוג'ין אונגר, ובעיתון Journal of Animal Science על ידי צח גלסר, יאן לנדאו, יוג'ין אונגר, אבי פרבולוצקי, לבנה דבש, חוסיין מקלדה וג'ון ווקר. רועה אשר יתבונן בעיזים במרעה יוכל להבחין אילו צמחים הן אוכלות. לכאורה, זה פשוט מאוד. עם זאת, כאשר אנו מעוניינים במידע מדעי שיספק נתונים כמותיים שאפשר להסתמך עליהם כדי לבצע מחקר, יש צורך בדיוק רב שיאפשר להבחין, למשל, בהבדלים בין גזעים שונים, או בין עונות שונות, וגם להביא בחשבון את נתוני השטח. לשם כך יש להשתמש בשיטות מדעיות מדויקות יותר. ברור לנו כי ההרכב הכימי של הגללים היוצאים ממערכת העיכול של העז קשור באופן כלשהו למזון שהיא אוכלת. ישנן שיטות שונות לבחינת קשר זה )ראה מבוא(. במחקר זה, בחרנו להשתמש בעיקרון אופטי הקובע כי קשרים כימיים שונים בולעים או מחזירים קרינה באופן שונה ובאורכי גל שונים. לכן, הקרנו על הגללים אור בטווח התת-אדום הקרוב infared( )near וניסינו לפענח את הקשר שבין בליעת האור של הגללים לבין סוג המזון שאכלו העיזים, כמותו או ערכו התזונתי. שמה המדעי של השיטה הוא Fecal Near Infrared,Reflectance Spectroscopy או בקצרה.F-NIRS מהלך העבודה בשיטה זו מוצג באיור 3. כיצד נדע אם השיטה יעילה? מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבנות מתודולוגיה לעבודה בשיטת F-NIRS כדי להעריך את הרכב המנות שעיזים אכלו במרעה בחורש ים תיכוני. מחקר זה התבצע בפארק רמת הנדיב אשר בחוטם הכרמל. בשטח הפארק הוקם דיר עיזים ובו תאים נפרדים שהוגשה בהם מנה שקולה ומדודה לכל עז, ולאחר מכן נאספו הגללים כדי שנוכל לדעת בדיוק רב מה אכלה העז במהלך אותה יממה. בתוך התא נבנה מתקן שבו אפשר להגיש ענפי שיחים ולדמות רעייה )תמונה 7(. המחקר חולק ל 12 מחזורי ניסוי. בכל מחזור השתתפו 12 עיזים שהוזנו באופן פרטני בתאים נפרדים. משכו של כל מחזור ניסוי היה עשרה ימים. עשרת ימי המחזור כללו שמונה ימי הסתגלות של העיזים למזונות שהוגשו ויומיים של איסוף גללים לצורך בדיקה. במהלך ארבעת הימים האחרונים, נשקלו שאריות המזון, וכך ידענו מה אכלה כל עז בממוצע ליום )בארבעת הימים האחרונים(. איור 3: מהלך העבודה לכיול בשיטת Fecal-NIRS לצורך חיזוי איכו תו של המזון במרעה מדגימות בלתי ידועות. הגשת מזון ידוע בכמותו ובאיכותו אנליזה סטנדרטית של המזונות השונים קבלת נתוני מקור )reference( קבלת צמדים של מנה וגללים פיתוח משוואת כיול המקשרת בין הנתונים אימות התוצאה באמצעות דגימות שלא השתתפו בכיול שימוש במשוואה לדגימות מהשטח איסוף גללים )לאחר כ 48 שעות( סריקת הגללים במכשיר ה NIRS קבלת נתונים ספקטראליים

תמונה 8: אלת המסטיק lentiscus( )Pistacia תמונה 7: הגשת ענפי שיחים בתא הניסוי תמונה 9: בר-זית בינוני latifolia( )Phillyrea צילום: אייל ברטוב מחציר ומתערובת, נמצא כי השיטה מאפשרת להגיע לדיוק של =0.98( 2 )R ומהימנות של.)0.88%±( באיור 4 אפשר לראות השוואה בין השיטה הסטנדרטית לבדיקת אחוז החלבון במזון המקובלת במעבדות )שיטת קילדהל( לבין בדיקת אחוז החלבון בשיטת.F-NIRS שיטה זו אפשרה גם לקבוע את כמות התערובת שאכלה כל עז בדיוק ובמהימנות רבים מאוד. באיור 5 אפשר לראות את הקשר בין התוצאה בשיטה הסטנדרטית )שקילתן של כמות התערובת שהוגשה ושל הכמות שנשארה( לעומת הקביעה בשיטת.F-NIRS בהמשך לחמשת מחזורי הניסוי הראשונים, בוצעו ארבעה מחזורים נוספים שהוגשו בהם מנות מורכבות יותר שכללו מין שיח יחיד )אלת המסטיק( )תמונה 8( ותערובת. לאחר מכן, בוצעו שני מחזורי ניסוי נוספים שהוסף בהם שיח ממין נוסף )בר זית בינוני( )תמונה 9( למנת העיזים. לבסוף, בוצע מחזור אחד שכלל שני שיחים ומין של עץ )אלת המסטיק, בר זית בינוני ואורן ברוטיה( בנוסף לתערובת. בסך הכול בדקנו 143 דגימות של גללים המייצגות הרכבים שונים של מנות שהעיזים אכלו. כדי לקשר בין המידע הטמון בגללים )מידע כימי ספקטראלי שהתקבל מבדיקה במכשיר ה )NIRS לבין מרכיבי המנה, נבנתה משוואת כיול שתפקידה לקשר בין בליעת האור המתקבלת מסריקת הגללים, לערך התזונתי של מרכיבי המנה המתקבל בשיטה סטנדרטית במעבדה. איכות המשוואה, כלומר, יכולתה לחזות את הערך האמיתי )הידוע לנו מהבדיקה הסטנדרטית(, נקבעה לפי ערכים שונים הנקראים "ערך מקדם הקביעה" ( 2 R( ו"ערך שגיאת התקן של האימות המוצלב", או Standard Error of Cross( SECV צילום: צח גלסר.)Validation צילום: צח גלסר 48

איור 4: תוצאות לקביעת אחוז החלבון במנה בשיטה סטנדרטית ובשיטת ( F-NIRS המגמה הכללית. ) כל נקודה מייצגת דגימה אחת, הקו מציג את ערך חזוי בשיטת NIRS ערך מצוי בשיטה סטנדרטית איור 5: תוצאות לקביעת כמות התערובת במנה בשיטה סטנדרטית ובשיטת ( F-NIRS המגמה הכללית. (. כל נקודה מייצגת דגימה אחת, הקו מציג את ערך חזוי בשיטת NIRS ערך מצוי בשיטה סטנדרטית 49

תוצאות במחקר זה נמצא באופן עקבי כי אפשר לקבוע מהו אחוז המרכיבים התזונתיים )חלבון, נעכלות וכד'(, כמו גם מהו האחוז שתורם כל צמח למנה )מרכיבים צמחיים(, באופן מהימן ומדויק. כאשר אנו רוצים לקבוע את הכמות שנאכלה )בגרמים(, שיטה זו מספקת תוצאות מהימנות פחות. כמו כן, נמצא כי אפשר לקבוע באופן מדויק יותר את ערכה התזונתי של המנה מאשר את ההרכב הצמחי )בוטני( שלה. מגמה עקבית נוספת שמצאנו היא שאפשר לקבוע את הרכבם התזונתי של מזונות אחידים )כמו חציר ותערובת( באופן מהימן יותר מאשר את הרכבם של מזונות שאינם אחידים )מזון מעוצה שיחים ועצים(. הסיבה המרכזית לכך היא כנראה האפשרות לקבל נתוני מקור )reference( מדויקים יותר לצורך בניית המשוואות. ככל שנתוני המקור מדויקים יותר, כך אפשר לקבל מתאם טוב יותר בינם לבין המידע הספקטראלי המתקבל מהגללים. כמו כן, נמצא, כצפוי, שככל שטווח הנתונים שהשתמשנו בהם לכיול היה רחב יותר, כך התקבלה יכולת חיזוי טובה יותר, המאפשרת שימוש בשיטה לטווח רחב יותר של דוגמאות בלתי ידועות שאותן נוכל לבדוק בעתיד. לסיכום, אפשר לומר שבאופן כללי נמצא מתאם בין המידע הספקטראלי של גללי העיזים למאפיינים התזונתיים והבוטניים של המנות שהן אכלו. מתאם זה מאפשר לנו לאסוף דגימות של גללי עיזים שאין בידנו מידע לגביהן, ולקבוע לפי הספקטרום )בליעת האור( של הגללים שלהן את המאפיינים השונים של התזונה. תוצאות מחקר זה מראות כי לשיטת F-NIRS פוטנציאל רב לשמש כשיטה למעקב אחר דפוסי האכילה של עיזים במרעה. בנוסף לתוצאות הספציפיות שהתקבלו, יש להביא בחשבון את העובדה שסריקת הגללים מאפשרת להתגבר על הפער שבין הרכב הצומח בשטח המרעה להרכב המנה שהעז אוספת בפועל )שהרי עיזים הן חיות בררניות הבוחרות מינים מסוימים, ואינן צורכות את הצמחים השונים בהתאם לשכיחותם בשטח(. יתרונות מרכזיים של השיטה טמונים בעובדה שהיא מאפשרת מעקב פרטני בו זמנית אחר עדר שלם במהלך כל היום, על ידי כוח אדם מינימאלי. כמו כן, אפשר לבצע אנליזה של דגימות רבות בטווח זמן קצר, במחיר זול יחסית וללא שימוש בחומרים מסוכנים או מזהמים. שיטה זו היא השיטה היחידה שאפשר ליישמה ללא הפרעה בממשק השוטף של העדר. עם זאת, שיטת F-NIRS אינה שיטה ישירה, ואי אפשר "לשים את האצבע" על גורם יחיד המאפשר את קבלת התוצאה. יש צורך בכיול כדי לנצל את יתרונותיה. תהליך הכיול הוא תהליך מורכב הדורש דיוק רב ומספר דגימות מינימאלי שיאפשר למצוא ולהגדיר מאפיינים ספקטראליים לכל סוג של מנה או מזון. רק לאחר יישום שלב זה בהצלחה, אפשר לבחון את יכולתה של השיטה לחזות מרכיבי מנה של עיזים הרועות בשטחי החורש. התאמתה של שיטת F-NIRS לתנאים של מרעה חופשי בחלק זה יוסבר המעבר מבדיקת ההיתכנות של שיטת F-NIRS בתנאים מבוקרים, לשימוש בשיטה זו בשטח שבו העדר רועה באופן חופשי. הבעיה הראשונה הניצבת בפני ניסיון כזה היא השגת נתוני מקור )reference( כדי לאמת את השיטה. מהם נתוני מקור? כאשר אנו מנסים לקבוע את ערכו התזונתי של צמח מסוים בשיטת,F-NIRS עלינו קודם כול לכייל את השיטה. תהליך הכיול כרוך בשלב הראשון בבדיקת ערכיו התזונתיים של הצמח בשיטה סטנדרטית. הערך התזונתי המתקבל בשיטה הסטנדרטית הוא נתון המקור. בדומה לכך, כאשר אנו רוצים לקבוע בשיטת F-NIRS את כמות הצומח שנאכלה מצמח מסוים, עלינו לשקול את הצמח לפני שנאכל ולאחר מכן, ואז לחשב מהי הכמות שנאכלה. במקרה זה, נתון המקור מתקבל משקילה. בתנאים של מרעה חופשי, נתוני המקור מתקבלים מתצפיות מדויקות מאוד. נתוני המקור מוזנים למשוואת הכיול כנתונים ה"אמיתיים". כיצד מקבלים נתוני מקור במרעה חופשי? כדי לקבל נתוני מקור, פותחה שיטה המאפשרת תצפיות מדויקות מאוד על עיזים במרעה. השיטה מאפשרת לאסוף מידע לגבי עז בודדת בעדר. המידע הנאסף כולל כל נגיסה של העז בצומח בזמן הימצאותה במרעה. כל נגיסה מסווגת בהתאם למין הצמח ולגודלה )לדוגמה, "אלת המסטיק, נגיסה גדולה"( )תמונה 10(. בהתאם לסיווג של כל נגיסה, נאסף מידע לגבי משקלה וערכה התזונתי. התצפית מתבצעת במשך שני ימי רעייה עוקבים. בהמשך, גללים מאותה עז נאספים ונסרקים במכשיר ה NIRS. חלק מהתצפיות משמש לצורך בנייה של משוואות כיול וחלק אחר משמש כנתוני המקור לצורך אימות השיטה 2008( al.,.)glasser et עדר העיזים בשלב זה כלל 36 עיזים: 12 מהגזע הדמשקאי )שאמי(, 12 מגזע הממבר )בלאדי( ו 12 מהגזע הבורי. בוצעו 23 תצפיות על עיזים משלושת הגזעים. לאחר סיום התצפיות, היו בידינו נתונים לגבי הכמות והערך התזונתי של המנה שנאספה במרעה מכל אחת מהעיזים שנצפו, כמו גם גללים מעיזים אלו, אשר נסרקו במכשיר ה NIRS. 50

תמונה 10: גדלי נגיסות מצמח אלת המסטיק צילום: צח גלסר לאחר מכן נעשה ניסיון לקבוע את הערך התזונתי ואת אחוזי הצריכה של השיחים אלת המסטיק ובר זית בינוני במנת המרעה של עיזים אלו, באמצעות שימוש במשוואות הכיול שפותחו במסגרת המחקר הקודם שבוצע בתנאים מבוקרים )ראה לעיל(. תוצאות התוצאות שהתקבלו היו מאכזבות. הדיוק שנמצא עמד על ערך מקדם קביעה ( 2 R( הנע בין 0.1 ל 0.3. פירוש הדבר הוא שתוצאות אלה שוות ערך לניחוש ואין להן ערך כשלעצמן. כאשר ניתחנו את הסיבות לתוצאות אלה, התגלו בעיות רבות אשר הבנתן אפשרה לנו הפעם לכייל את השיטה לתנאים של מרעה חופשי בצורה טובה. אחת הבעיות המרכזיות שגרמו לחוסר היכולת להשתמש במשוואות הכיול שפותחו בתנאים המבוקרים לקביעת המנה שאכלו העיזים במרעה החופשי, הייתה השוני הגדול בין הרכב המנות בשתי קבוצות אלה )קבוצת הניסוי המבוקר וקבוצת המרעה(, ומכאן גם השוני הגדול בספקטרומים המתקבלים מהגללים של העיזים שאכלו את המנות הנ"ל. באפשרותנו לבחון שוני זה בעזרת שיטות סטטיסטיות שונות. אפשר להדגים את השוני בין הקבוצות השונות באמצעות הגרף בעל שלושת הצירים המוצג באיור 6. אפשר לראות שהדגימות המוקפות בעיגול )דגימות ממרעה חופשי( אינן מיוצגות בקבוצת הדגימות האחרות )דגימות מניסוי מבוקר(, ולכן אי אפשר להשתמש במשוואות שנבנו בניסוי מבוקר כדי לקבוע את הרכב המנה שהעיזים אכלו במרעה חופשי. בהתאם לכך, הוחלט לבצע כיול מחודש שיורכב מנתוני מקור ומדגימות שנאספו מעיזים במרעה חופשי, ואשר קיים בידנו מידע לגבי הרכב המנה שלהן. בסך הכול בוצעו 43 תצפיות על שלושת גזעי העיזים בארבע תקופות שונות, ונאסף מידע על יותר מ 200,000 נגיסות. מידע זה אפשר לקבל טווח רחב של דגימות, מידע לגבי הגזעים השונים )שישמש אותנו בהמשך( ומידע לגבי צריכת המזון בעונות השונות. בוצעו למידע זה כיול ואימות מחודשים והתקבלו תוצאות מעודדות. התוצאות שהתקבלו כללו מידע לגבי ערכה התזונתי של המנה שאכלו העיזים במרעה, כמו גם לגבי הרכבה הבוטני )הצמחים השונים(. נמצא כי אפשר לחזות באיכות טובה את אחוז הצומח העשבוני במנה )כקבוצה אחת( R 2 =0.89;%( את אחוז הבר זית הבינוני,)SECV=7.8% ;R 2 =0.85(.)R 2 =0.77; SECV=5.6%( ואת אחוז אלת המסטיק )SECV=6.3 קביעת ערכה התזונתי של המנה שאכלו העיזים במרעה יכולה להיקבע באופן מדויק גם כן, והתוצאות של ערך מקדם הקביעה ושל מהימנות הכיול היו SECV=0.9% R 2 ;0.93= לקביעת אחוזי חלבון. לקביעת שיעור הנעכלות של המנה, היו ערכי הדיוק והמהימנות SECV=4.3%. R 2 ;0.91= אפשר לקבוע גם את הכמות שנצרכה ממרכיבים אלו )גם את הכמויות של הצמחים שצוינו וגם את הכמויות של החלבון והרכיבים התזונתיים האחרים בגרמים ליום(. לפירוט ראה al., 2008.Glasser et יישום שיטת F-NIRS כדי שהשיטה תהיה ישימה מבחינת ממשק הגידול של העיזים, עליה לענות על כמה תנאים בסיסיים: 1.1 על הזמן הנדרש להשגת דגימות מייצגות להיות קצר. 2.2 על הזמן עד לקבלת התוצאות להיות קצר. איור 6: השוואת ספקטרומים ממרעה חופשי )מוקפות בעיגול( לעומת ספקטרומים מהניסוי )צלבים(. 51

3.3 מכיוון שמדובר בתנאי מרעה המשתנים באופן רציף, יש למצוא שיטה שאפשר לבצע בה בדיקות רבות בטווח זמן קצר. 4.4 שימוש במינימום כוח אדם. 5.5 על המחיר של כל בדיקה להיות זול. 6.6 השיטה צריכה להיות מדויקת מספיק כדי שלתוצאות המתקבלות ממנה יהיו השלכות מעשיות. ]לשם הבהרה, התוצאות המופיעות בהמשך יוצגו בערך המוגדר בשפה הסטטיסטית "רווח בר סמך" על פי הנוסחה: ±2=ŷ x (0.05=α),SECV או במילים אחרות, ישנה הסתברות של 95% שהתוצאה שהתקבלה היא בטווח שצוין[. שיטת F-NIRS עונה על רוב התנאים שצוינו, אם כי לגבי הסעיף האחרון קיימת אי בהירות. נערכה כבר השוואה בין שיטת F-NIRS לשיטות הסטנדרטיות השונות, אולם השוואה זו אינה רלוונטית לקביעת איכות התוצאות מבחינה מעשית. רלוונטיות השיטה תלויה גם בנקודת מבטו של השואל: ייתכנו תוצאות שיהיו רלוונטיות מבחינה אקולוגית, אך שטווח הטעות לבעל החיים הבודד יהיה גדול מדי מבחינה תזונתית, או להפך. למשל, הרווח בר הסמך לחיזויו של אחוז הצומח העשבוני במנה שהתקבל במחקר הנוכחי בתנאי מרעה הוא ±15.6%. מנתונים שנאספו בתצפיות, בחישוב זמן רעייה של עיזים המבוססת על מיני צומח שונים )באזור בית ניר(, נמצא שהרכב תזונת העיזים בממוצע שנתי הוא 30% עשבוני ו 70% צומח מעוצה )פרבולוצקי, 1991(. בעבודה אחרת נמצא כי התפלגות זמן הרעייה של עיזים בחורש בגליל העליון היא 40.3% עשבוני ו 59.7% צומח מעוצה )כבביה, 1994(. בטווח טעות של ±15.6%, אפשר לקבל מידע שיאפשר להעריך את השפעת הרעייה על חברות הצומח. בהנחה ששיטת F-NIRS תאפשר יכולת חיזוי דומה בשטח, אפשר יהיה לחסוך זמן וכסף רבים בניטור של שטחי חורש הנתונים לרעיית עיזים. ממחקרים שונים שנערכו במדינות ים תיכוניות )צרפת, טוניסיה, איטליה, יוון וישראל( עלה שצריכת המזון של עיזים במרעה בחורש ים תיכוני נעה בין 0.8 ל 2 ק"ג חומר יבש ליום )לעז במשקל חמישים ק"ג( )2008 al.,.)decandia et מנתונים שנאספו במחקר בישראל נמצא כי עזי ממבר בגליל העליון צרכו 1.65-1.2 ק"ג חומר יבש )לעז במשקל חמישים ק"ג( Kababya( al., 1998.)et בניסוי המבוקר שאנו ביצענו, הרווח בר-הסמך לחיזוי הצריכה של חומר יבש היה 344± גר' לעז ליום. מכך אפשר להסיק ששיטת F-NIRS לקביעת הכמות של המזון הנצרך באופן פרטני על ידי העיזים אינה בהכרח מדויקת דיה. לעומת זאת, בניהול של שטחי מרעה יש צורך לקבוע לחצי רעייה שונים, ולשם כך יש לדעת את צריכת המזון באזורים השונים ובעונות השונות. לצורך זה, ייתכן שאפשר להסתפק בטווח הטעות הנ"ל כדי לקבל אומדן כללי של הצריכה היומית לכלל העדר. טווח הנעכלות של שיחי החורש בגליל העליון נע בין 29% ל 76%. לעומת זאת, מאחר שהעיזים הן חיות בררניות, נמצא כי טווח הנעכלות של המזון שהן אספו במרעה מסוג זה הוא 49.4%-45% 1998( al.,.)kababya et מכך אפשר ללמוד שקביעת שיעור הנעכלות של הצומח המצוי במרעה רלוונטית הרבה פחות מקביעת שיעור הנעכלות של המנה הנצרכת בפועל על ידי העז עצמה. במחקר הנוכחי בתנאים של מרעה חופשי, היה הרווח בר-הסמך לחיזוי השיעור של נעכלות המזון המעוצה 8.5%±. טווח טעות זה עשוי לספק מידע מהימן מספיק לגבי נעכלות המנה הנצרכת, בהתחשב בעובדה שהדיגום מדויק הרבה יותר מאשר בשיטת התצפיות )מאחר שה"דיגום" נעשה על ידי העז עצמה(. שיעור הנעכלות של עלי הבר זית שונה בין חלקו העליון לחלקו התחתון של העץ באופן מובהק )46.5% ו 43.7% בהתאמה( )פרבולוצקי, 1991(. ייתכן שלצורך השוואה זו, יהיה טווח טעות של 8.5%± רחב מדי ולא מעשי. סיכום נמצאו כמה מגמות החוזרות על עצמן בהשוואות ובכיולים השונים. אחת היא שכאשר מנסים לחזות מרכיב כימי או מאפיין כלשהו במנה, יש להביא בחשבון את השפעתו על שאר המרכיבים ואת השפעתם עליו. אחידותם של המרכיבים הנבדקים )במקרה זה חציר ותערובת לעומת עלוות שיחים( חשובה אף היא. באופן כללי, נמצא שככל שהמזון אחיד יותר, כך אפשר לקבוע את חלקו היחסי )%( או המוחלט )גר'( במנה ביתר קלות. למשל, אנו רואים שהכיולים לחיזוי הכמות של תערובת וחציר הם המדויקים ביותר, ואלה הם גם המזונות האחידים ביותר שהוגשו בניסוי זה. אחוז התערובת נחזה בצורה טובה גם כאשר הוא היווה חלק ממנות מגוונות המורכבות מכמה מזונות. הדיוק בשיטה הסטנדרטית לקבלת נתוני המקור )reference( הוא גורם מגביל במקרים מסוימים. כך, לדוגמה, בקביעה לא מדויקת של אחוז החומר היבש בצומח המוגש, או בקביעת המשקל של בעל החיים באופן לא מדויק, איכות הכיול נפגעת, וכתוצאה מכך נפגמת יכולת החיזוי. עם זאת, ראוי לציין שעל אף מגבלות אלה, התקבלו כיולים המעידים על יכולות חיזוי טובות. אפשר להגדיר את המגבלות ביכולת החיזוי בשני מישורים: מישור אחד הוא המישור הכימי ספקטראלי המונע הפרדה או הגדרה של מרכיב כלשהו על ידי הספקטרום. כך נפגעת היכולת לקבוע את אותו מרכיב במנה, ואי אפשר לקבל את 52

המידע לגביו בשיטה זו. המישור האחר הוא המישור הקשור למבנה של מסד הנתונים לכיול. מהיבט זה, שיפור במבנה של מסד הנתונים לכיול )הגדלת טווח הדגימות, שיפור בדיוק של שיטת ה reference ( יסייע לשפר את יכולת החיזוי בשיטת.F-NIRS בהשוואה לשיטות השונות המקובלות כיום לקביעת הרכב המנה שאוכלות העיזים במרעה, נמצא ששיטת F-NIRS מאפשרת בדרך כלל יכולת חיזוי דומה לשיטות המקובלות או טובה מהן. זאת בנוסף להיותה ישימה מבחינה ממשקית ולכך שהיא מאפשרת מעקב אחר דפוסי האכילה בזמן אמת. טווח השגיאה של שיטה זו מאפשר ברוב המקרים להסיק מסקנות לגבי מידע תזונתי ואקולוגי. שיטת F-NIRS מאפשרת לנו לאפיין מנה מורכבת שהעז כבר אכלה. במערכת העיכול של העז מתקיימים יחסי גומלין מורכבים ביותר בין מקורות המזון השונים המרכיבים את המנה. קשה מאוד לאפיין את המנה הכוללת )כיחידה( על ידי דיגום וקביעת מאפיינים תזונתיים לכל מקור מזון, ובמקרים רבים נדרשת מודליזציה מורכבת כדי להתחקות אחר יחסי גומלין אלה. כדי לאפשר התקדמות משמעותית בהבנת הרכב המנה שאכלו עיזים במרעה בכלל ובמרעה הים תיכוני בפרט, יש לשחרר את "צוואר הבקבוק", המתבטא בחוסר היכולת לדעת את הרכב המנה המדויק בתנאים מורכבים אלה ואת מאפייני המנה )כיחידה ולא כאוסף של מזונות נפרדים(. לשיטת F-NIRS פוטנציאל ככלי רב עוצמה המסוגל לשחרר "צוואר בקבוק" זה. ינסה הקורא לדמיין מצב שבו ישלח חוקר, מנהל שטח או בעל עדר את עדרו לרעות בחורש, ויוכל לקבל באופן מהיר ביותר מידע מדויק על ערכה התזונתי והרכבה הבוטני של המנה שהעדר צורך, ואז להשתמש במידע זה כדי לתכנן את תוספות המזון, לצפות את יצרנות העדר או לקבל החלטות לגבי מעבר העדר לשטח מרעה אחר. מצב זה אינו רחוק מהמציאות. המסקנה העיקרית מעבודתנו היא כי בעזרת תכנון נכון של מסד הנתונים וכיול שיטת,F-NIRS נוכל להפוך דמיון זה למציאות. ממצאים עיקריים בפרק זה: ישנו מתאם גבוה בין הרכב המזון שאוכלת העז במרעה לספקטרומים של הגללים. אפשר לקבוע מהו הערך התזונתי )חלבון, נעכלות וכד'( של מזון העיזים בשיטת F-NIRS באופן מדויק ומהימן. בשיטה זו אפשר גם לקבוע את האחוז שתורם כל צמח למנה )מרכיבים צמחיים( באופן מדויק ומהימן. תוצאות מחקר זה מראות כי לשיטת F-NIRS פוטנציאל רב לשמש כשיטה למעקב אחר דפוסי האכילה של עיזים במרעה. 53

פרק 3 האם וכיצד גזע העז משפיע על בחירת מזונה במרעה? פרק זה הוא עיבוד של מאמר שפורסם בעיתון Small Ruminant Research על ידי צח גלסר, יאן לנדאו, יוג'ין אונגר, אבי פרבולוצקי, חוסיין מקלדה, דורית כבביה וג'ון ווקר. מרכיב חשוב בתחום תכנון המרעה קשור בהתפשטות של מיני שיחים לשטחים שהיו מכוסים לפני כן בצומח עשבוני. לתופעה זו, המכונה "פלישת שיחים", היבטים שונים מבחינת יצרנות השטח 2004( al.,,)left et המגוון הנופי 2003( al., )Cabral et והמגוון הביולוגי )2001 al.,.)barbaro et רוב הצומח השיחי באזורנו הוא ירוק-עד, והוא פיתח במהלך האבולוציה מנגנונים שונים להתמודדות עם רעייה. שיחים שונים כגון בר זית בינוני, המופיע כעץ נמוך או כשיח, מצמיחים ענפים )שרביטים( לגובה לאחר רעייה )פולק ושוורץ צחור, 2003(. מינים אחרים כמו אלת המסטיק מייצרים חומרים משניים, בעיקר טנינים, שעשויים להגיע ל 20% ויותר ממשקל העלים על בסיס חומר יבש )2004 al.,,)landau et ואשר מדכאים רעייה של צמח זה 2000( al.,.)landau et al., 2002),(Decandia et במינים אחרים כגון אלון מצוי, צורת העלה משתנה, והוא נעשה מפותל ובעל שכים )בליטות קוצניות( ארוכים יותר לאחר שהצמח עובר רעייה 1992( Haimov,.)Perevolotsky & אחת הדרכים להתמודדות עם פלישתם והתפשטותם של שיחים היא רעיית בעלי חיים. בעלי חיים ממינים שונים מתנהגים באופן שונה במרעה, ויש להם העדפות למינים שונים של צמחים גם כאשר הם נמצאים באותו שטח מרעה )1985,)Taylor, )1994 al.,.)abaye et העז המבויתת צורכת מזון מעוצה )עצים ושיחים( גם כשיש בנמצא מזון איכותי יותר, כגון חציר אספסת )2002 al.,.)landau et עם זאת, ייתכן שהנטייה לצרוך מזון מעוצה )עלווה של שיחים ועצים ולא עשב( שונה בקרב גזעים שונים של עיזים. אנו ניסינו לבדוק כיצד רעיית עיזים יכולה לעזור למנוע את התפשטותם של שיחים בחורש. במסגרת זו החלטנו להשוות בין גזעים שונים של עיזים כדי לבחון איזה גזע מתאים יותר למשימה זו. כפי שהוסבר בהרחבה בהקדמה, בארץ מגדלים כמה גזעים של עיזים. חלקם מקומיים )דמשקאי וממבר( וחלקם "מיובאים" )זאנן, אלפיני ובורי(. לכל גזע תכונות ואיכויות שונות. גזע הזאנן והגזע האלפיני ידועים בתנובת החלב הגבוהה יחסית שלהם, אך תנובה זו תתבטא רק בתנאי שהם יקבלו את תנאי הממשק המתאימים להם )מזון איכותי, אקלים מתאים וכד'(. לעומתם, העיזים הדמשקאיות ועזי הממבר המקומיות אינן מניבות חלב בכמות גדולה, אך הן מתאימות לתנאי המרעה ולתנאי האקלים השוררים באזורנו, ולכן מותאמות יותר לשמש כלי ממשק שיכול לסייע בהתמודדות עם פלישת השיחים. גידול עיזים במרעה אינו יכול להתבסס על עיזים מגזעים מיובאים בלבד, כפי שקורה בגידול עיזים במזון מוגש, שבו השליטה במזון ובתנאים מלאה מאחר שהן אינן מותאמות לתנאי האקלים ולתנאי השטח באזורנו. לכן, אם ברצוננו לגדל עדר עיזים במרעה, עלינו ללמוד בראש ובראשונה כיצד העיזים מהגזעים המקומיים מתנהגות במרעה. מחקרנו התמקד בהשוואת יעילותם של שלושה גזעים פוטנציאליים, שניים מקומיים ואחד מיובא, בצמצום הכמות של הצומח השיחי המתפשט בחורש הים תיכוני, ואשר מתחדש במהירות בעקבות הפרעות כגון כריתה, שרפה ורעייה. מידע זה יאפשר לאנשי מקצוע לקבל החלטות מושכלות באשר לגזעי העיזים המתאימים לשמש לרעייה בישראל. אנו משערים כי עיזים שיאכלו צמחים בעלי עלים קשיחים וריכוז טנינים גבוה, הן עיזים שיוכלו להתמודד בקלות רבה יותר עם שיחי חורש בעלי מנגנוני הגנה דומים. עזי הממבר )בלאדי( משגשגות בחורש הים תיכוני )2007 al.,,)aharon et והן פיתחו התנהגויות אכילה מורכבות כדי לאזן את ריכוז הטנינים במזונן et( Kababya.)al., 1998 גם העז הדמשקאית )שאמית( מסוגלת לצרוך כמויות גדולות יחסית של אלת המסטיק )2002 al.,.)landau et קיים מעט מאוד מידע לגבי הרגלי הרעייה של העז הבורית בתנאי החורש הים תיכוני הישראלי 2007( al.,.)aharon et התמודדות זו תיבחן דרך הצריכה של צמח עתיר טנינים המשמש כמודל לנושא זה, והוא אלת המסטיק. להתנהגות הרעייה של העז השלכות בשני היבטים: האחד תזונתי היכולת של העז לאסוף מספיק חומרי הזנה כדי לספק את צורכי הקיום, הגדילה, הרבייה וייצור החלב שלה. ההיבט האחר הוא אקולוגי ההשפעה של העיזים על חברת הצומח או על אורגניזמים אחרים במערכת האקולוגית. בפרק זה ננסה לבחון את ההבדלים בין שלושה גזעי עיזים )שניים מקומיים ואחד מיובא( בהרכב המזון שכל אחד מהם צורך ברעייה בחורש הים תיכוני, גם מבחינה תזונתית, דהיינו הערך התזונתי של הצומח, וגם מבחינה אקולוגית, דהיינו הרכב הצומח הנאסף במרעה. שיטת העבודה כפי שהוסבר קודם לכן, לאחר שבוצע כיול בשיטת,NIRS המאפשר לקבוע מהו הרכב המזון שעיזים צורכות במרעה בחורש ים תיכוני, החלטנו להשתמש בשיטה זו כדי להשוות בין שלושת הגזעים, הואיל ואפשר לאסוף מספר רב של דוגמאות לאורך השנה ממספר רב של עיזים בו זמנית, ולקבל מידע לגבי 54

הרכב המנה שכל אחת מהעיזים צורכת ללא כל התערבות במהלך הרעייה. במהלך המחקר, קיבלו העיזים 138 גרם תערובת )חומר יבש(, ובנוסף יצאו למרעה למשך ארבע שעות בכל יום. האיסוף של דוגמאות הגללים התבצע בתאריכים 2 עד 19 בנובמבר )2004( ובין 15 במרס ל 11 במאי )2005(. בתקופה זו, שוכנו העיזים משלושת הגזעים ויצאו למרעה בנפרד. 147 דגימות של גללים נאספו באופן פרטני מהעיזים ונסרקו במכשיר ה NIRS. לאחר מכן נקבעו ערכי המנה לפי משוואות כיול שנבנו ואומתו קודם לכן. תוצאות צריכה של אלת המסטיק: בממוצע במשך כל השנה ולכל הגזעים, היוותה אלת המסטיק 8.5% מהמנה )על בסיס חומר יבש(. אם נבדוק את הצריכה בעונות השונות, נמצא שבאביב היוותה אלת המסטיק רק 4.8% ממנת העיזים, לעומת 12.1% בסתיו )0.001>P(. כך שלעונת השנה השפעה רבה על צריכתו של צמח זה. כאשר נרצה לבחון כל גזע בנפרד, נצטרך כמובן להתחשב גם בעונה. נתחיל בבחינת ההבדלים בין הגזעים בעונת הסתיו: שיעור אלת המסטיק במנה שצרכו העיזים הדמשקאיות היה בסתיו 22.8%, במנה של עזי הממבר 5.4% ובמנה של העיזים הבוריות )0.001>P(. 8.4% לעומת זאת, באביב היה שיעור אלת המסטיק במנה 6.9% אצל העיזים הדמשקאיות, 5.7% אצל עזי הממבר ו 1.9% אצל העיזים הבוריות. אפשר לראות כי עזי הממבר צרכו שיעור אחיד למדי של אלת המסטיק לאורך השנה כולה )5.4% ו 5.7% (, בניגוד לדמשקאיות ולבוריות )איור 7(. צריכה של בר זית בינוני: הצמח הנצרך ביותר על ידי העיזים ואשר היווה יותר מחמישית מכלל המזון שלהן )21.6%( בממוצע לכל הגזעים היה בר זית בינוני. גם צריכתו של צמח זה הושפעה בעיקר מהעונה: נמצא שבסתיו צרכו העיזים יותר מפי שלושה מצמח זה )34.3%( לעומת האביב )9.7%( )0.001<P(. חשוב לציין בהקשר זה שלבר זית בינוני ריכוז טנינים נמוך יחסית )כ 3% (, והוא כנראה תחליף טוב לצומח העשבוני החסר באביב. היו הבדלים בין הגזעים גם בצריכתו של מין זה. העיזים הבוריות צרכו באופן מובהק פחות מאשר שני הגזעים האחרים )18.1%, 24.5% ו 23.3% לעיזים הבוריות, לעזי הממבר ולעיזים הדמשקאיות בהתאמה(. צריכה של צומח עשבוני: הצומח העשבוני היווה בממוצע שנתי 19.5% מהמנה שצרכו העיזים. גם הצריכה של הצומח העשבוני הושפעה בעיקר מעונת השנה: באביב היווה הצומח העשבוני 33.3% מהמנה, לעומת 7% בלבד בסתיו )0.001<P( )איור 7(. כאשר ביצענו השוואה בין הגזעים השונים, מצאנו כי ההבדלים בין הגזעים בצריכה של קבוצת הצמחים העשבוניים מתבטאים באביב בלבד, שבו היה המרכיב העשבוני בתזונה של עזי הממבר )בלאדי( 38.5%, לעומת הבוריות, שצרכו 27.7%, והדמשקאיות, שצרכו בעונת האביב 27.8% צומח עשבוני )0.001<P(. בסתיו, לעומת זאת, לא היו הבדלים מובהקים בין שלושת הגזעים )איור 7(. כאשר בחנו את ערכו התזונתי של המזון, מצאנו כי באביב היה ערכה התזונתי של המנה גבוה יותר )כצפוי, מפני שערך המרעה הכללי גבוה יותר בעונת האביב, שהיא עונת הצימוח(. כך, למשל, היה שיעור החלבון 13.1% באביב לעומת 8.6% בלבד בסתיו, ושיעור הנעכלות של המזון היה גבוה יותר באביב )66.8%( בהשוואה לסתיו )46.6%(. מנגד, היו הריכוזים של הטנינים והסיבים )ADF,NDF( נמוכים באביב וגבוהים יותר בסתיו )איור 8(. כאשר בחנו את ההבדלים בין הגזעים, לא מצאנו הבדל באחוז החלבון במנה בין שלושת הגזעים בעונת האביב. לעומת זאת, בסתיו היה אחוז החלבון גבוה יותר במנה שצרכו העיזים הבוריות )9.3%( בהשוואה למנה שצרכו עזי הממבר )7.9%(. העיזים הדמשקאיות צרכו בסתיו יותר טנינים )5.9%( מעזי הממבר )3.8%( ומהעיזים הבוריות )4.4%(, אך באביב לא היו הבדלים בין הגזעים. מעניין לציין שעזי הממבר והעיזים הבוריות שמרו על טווח צר של ריכוז טנינים בתזונה שלהן לאורך השנה )בין 3.8% ל 4.4% (. לעומתן, אצל העיזים הדמשקאיות היה הטווח של ריכוז הטנינים רחב יותר ועמד על בין 4.2% ל 5.9% )איור 8(. סיכום השימוש בשיטת Fecal NIRS מאפשר לקבל מידע לגבי מספר רב של עיזים בעדר, ולבחון באופן סטטיסטי את ההבדלים בהתנהגות הרעייה של פרטים שונים בעדר העיזים, של גזעים שונים או של קבוצות הזנה שונות. הגורם המשפיע ביותר על הרכב המנה שצרכו העיזים במרעה היה עונת השנה. באביב היווה הצומח העשבוני הירוק כ 30% מהמנה, ושני המינים העיקריים )אלת המסטיק ובר זית בינוני( היוו יחד כ 15% ממנה. בסתיו היווה הצומח העשבוני היבש, והנפוץ פחות, רק 7% מהמנה, והמינים העיקריים שצוינו היוו יותר מ 45% ממנה. הסיבה העיקרית לשינוי באחוז הצומח העשבוני במנה היא ערכו התזונתי של צומח זה. כבביה וחוב' )1998( )1998 al.,,)kababya et מצאו דפוס התנהגות דומה במחקר שבוצע בעזי ממבר בגליל ובמחקר שבוצע בפירנאים שבספרד.)Celaya et al., 2008( 55

למרות השכיחות הגבוהה יותר של אלת המסטיק בשטח, צרכו העיזים יותר בר זית בינוני באביב ובסתיו. בניגוד למחקרים אחרים שבוצעו בעיזים בוריות, שבהם נמצא בניסוי מבוקר כי העיזים צרכו כמות נכבדת של שיחים עתירי טנינים ולא הוגבלו על ידי גורם זה, אנו הסקנו שריכוז הטנינים בצומח אכן מגביל את צריכת המזון, כפי שמצאו סילניקוב וחוב' )1996 al., :)Silanikov et עזי ממבר כמעט הכפילו את הצריכה של אלת המסטיק כאשר הן קיבלו תוספת פא"ג )פוליאתילן גליקול(, שהוא פולימר המאפשר להגדיל את צריכת הטנינים במנה ולמנוע את קשירתם לחלבון. עיזים דמשקאיות )2002 al., )Landau et ועיזים סרדיות )מסרדיניה( )2000 al., )Decandia et הגדילו באופן משמעותי את הזמן שבו אכלו צמחים של אלת המסטיק כאשר הן קיבלו תוספת פא"ג. ריכוז הטנינים במחקרנו נע בטווח המיטבי לספיגה של חומצות אמינו במעיים, שהוא 4%-3% במנה 1999( McNabb,.)Barry & בהשוואה בין עיזים ספרדיות )בארה"ב( לעזי אנגורה נמצא כי העיזים הספרדיות צרכו כמות גדולה יותר של ערער Redberry( )juniper מאשר עזי האנגורה. עם זאת, היה שיעור הנעכלות של צמח זה גבוה יותר בעזי האנגורה מאשר בעיזים הספרדיות Pritz( al. 1997.)et בהשוואה בין עיזים בוריות לעזי ממבר )בלאדי( מצאו אהרון וחובריה )2007( שעיזים בוריות בילו זמן מועט יותר בצריכה של מינים עשבוניים מאשר עזי הממבר )22% לעומת 44% בהתאמה(. מתוך כך הוסקה המסקנה שהעיזים הבוריות יתחרו פחות בבקר הרועה באותו תא שטח. תוצאה דומה נמצאה במחקר שלנו. במחקרנו ברמת הנדיב מצאנו השפעה גדולה של גזע העז על הנטייה לצרוך אלת המסטיק, שהיא צמח עתיר טנינים, בעיקר בסתיו, כשצמח זה היווה כ 23% מהמנה שצרכו העיזים הדמשקאיות, לעומת 6%-8% מהמנות שצרכו הגזעים האחרים. תנאי המרעה בסתיו הם התנאים המאפיינים את המרעה ברוב חודשי השנה, שבהם הצומח העשבוני קמל או אינו בנמצא, לעומת שלושת החודשים שבהם הוא ירוק ורענן. לכן, על בסיס שנתי יצרכו העיזים הדמשקאיות כמות כפולה של אלת המסטיק בהשוואה לגזעים האחרים, ולכן הן כנראה המועמדות העדיפות לשימוש בשירותי רעייה לצורך מניעת התפשטותם של צמחים עתירי טנינים בחורש הים תיכוני. מדוע עיזים דמשקאיות צורכות יותר טנינים? במחקר נוסף שנערך ברמת הנדיב נבדקו ריכוזי החלבונים קושרי הטנינים ברוק העיזים )2010 al.,.)hanovice-zioni et במחקר זה לא נמצאו הבדלים בריכוזי חלבונים אלה בין שלושת הגזעים שצוינו. הסבר אפשרי אחר לצריכה הגבוהה של טנינים על ידי העיזים הדמשקאיות לעומת הגזעים האחרים הוא המקור איור 7. צריכה של מינים שונים על ידי עיזים משלושה גזעים בעונות השונות אחוז במנה אחוז במנה המדברי שלהן )1984.)Mason, עיזים מדבריות מצליחות למחזר שתנן באופן יעיל יותר מאשר עיזים שמקורן במקומות אחרים )1980 al.,,)silanikov et וזה מאפשר להן לאזן את ההשפעה של השלילית של הטנינים על המטבוליזם של החנקן. הסבר אפשרי שלישי לסבילותן של העיזים הדמשקאיות לריכוזים גבוהים של טנינים עשוי להימצא בשיטות הממשק השונות של הגזעים השונים באזור המזרח התיכון: עזי הממבר מנוהלות על פי רוב בעדרים גדולים, הן ממעטות להיחלב ונדיר שהן מקבלות מזון מוגש, שכן הן מניבות כ 150 ליטר חלב לשנה בלבד ושיעור הוולדנות שלהן נמוך יחסית, ולכן הן אינן מצדיקות השקעה במזון מוגש )1995 al.,.)landau et בניגוד אליהן, 56

העיזים הדמשקאיות מניבות כ 450 ליטר לשנה ושיעור הוולדנות שלהן גבוה יותר )2006 al.,.)guney et הן מוחזקות על פי רוב בתנאי מכלאה ובמספר ראשים נמוך )פחות מעשרה ראשים(, ומניבות חלב לצרכים ביתיים. לכן נוח יותר לספק להן מזון מוגש מאשר להוציאן למרעה. המזון המוגש להן כולל כפי הנראה בעיקר שיחים ירוקי עד, הזמינים לאורך השנה כולה, לעומת צומח עשבוני, שאינו בנמצא לאורך כל השנה. ייתכן שהבדלים אלה בממשק הגידול יצרו לחץ בררני )סלקציה( המאפשר להתגבר על השפעתם השלילית של הטנינים בתזונה. על פי פרשנות זו, מקור ההבדלים שמצאנו בנטייה לצרוך צומח עתיר טנינים הוא בהתנהגויות קוגניטיביות שכנראה מונחלות על ידי האם יותר מאשר בהבדלים הפיזיולוגיים בין הגזעים Glasser( ממצאים עיקריים בפרק זה: הגורם המשפיע ביותר על הרכב המנה שצרכו העיזים במרעה היה עונת השנה. למרות השכיחות הגבוהה יותר של אלת המסטיק בשטח, צרכו העיזים יותר בר זית בינוני באביב ובסתיו. במחקרנו ברמת הנדיב מצאנו השפעה גדולה של גזע העז על הנטייה לצרוך אלת המסטיק, שהיא צמח עתיר טנינים, בעיקר בסתיו. העיזים הדמשקאיות הן כנראה המועמדות העדיפות לשימוש בשירותי רעייה לצורך מניעת התפשטותם של צמחים עתירי טנינים בחורש הים תיכוני..)et al., 2009 איור 8: איכות התזונה של העיזים בעונות השונות. ADF (Acid Detergent Fibre); NDF (Neutral Detergent Fibre); IVDMD (In-Vitro Dry Matter Digestibility; CP (Crude Protein); PEG-bT-Peg Binding Tannins 57

58 פרק 4 התמודדות עם חומרי הגנה בצמח: תכונה מולדת או נרכשת?

פרק זה הוא עיבוד של מאמר שפורסם בעיתון Applied Animal Behaviour Science על ידי צח גלסר, יוג'ין אונגר, יאן לנדאו, אבי פרבולוצקי, לבנה דבש, חוסיין מקלדה, דורית כבביה וג'ון ווקר. בחירת המזון של מעלי גירה מושפעת מגורמים רבים פנימיים )בגוף בעל החיים( וסביבתיים. הגורמים הפנימיים כוללים גורמים תורשתיים 2005( al.,,)ellis et מצב בריאותי Villalba( al., 2005,)et רעב וגורמים של היזון חוזר ( ) 1999( al.,.)launchbaugh et הגורמים הסביבתיים כוללים זמינות של הצומח )1993 Risenhoover,,)Murden & חומרים רעילים בצומח 1984( Malechek,,)Provenza & וקשרים חברתיים בין בעלי החיים )1991 Burritt,.)Provenza & בחירת המזון של עיזים מושפעת מהאם עוד ברחם Nolte( al., 1992,)et והיא ממשיכה להיות מושפעת לאחר ההמלטה מיניקת החלב )1991 Provenza, )Nolte & ומצפייה באם וחיקוי שלה 1993( al., )Mirza & Provenza, 1990), (Provenza et או של גדיים אחרים בקבוצה )1990 al.,.)thorhallsdottir et יתר על כן, המזון שבעלי החיים נחשפים אליו בשלבים המוקדמים של חייהם עשוי להשפיע על בחירת המזון העתידית שלהם.)Ortega-Reyes & Provenza, 1992), (Distel et al., 1994( מעלי גירה פיתחו התאמות פיזיולוגיות, אנטומיות והתנהגותיות כדי להתמודד עם מנגנוני ההגנה של הצמחים )2003.)Makkar, חומרים משניים בצמחים, שנועדו להגנה מפני אוכלי עשב, מהווים קבוצה רחבה של גורמים סביבתיים המשפיעים על צריכת המזון )2005 Brooker,.)Acamovic & טנינים הם דוגמה לקבוצה של חומרים כימיים בצומח אשר יכולים לפגוע מאוד בטעימות המזון מבחינת בעל החיים )1990 Toit, )Du ועקב כך לצמצם את צריכתו )1984 Duncan,,)Barry & כמו גם לפגום בערכו התזונתי )בעיקר בתכולת החלבון( )2003 )Makkar, ולפגוע בפעילות האנזימטית 1994( al.,.)jones et בעלי חיים ממינים שונים מגיבים ומותאמים באופן שונה לנוכחות טנינים )1982,)Squires, וכך גם גזעים שונים מאותו המין al.,( Gall, 1981),(Pritz et al., 1997), (Walker et 2007(. לדוגמה, במחקר שביצענו נמצא כי עיזים דמשקאיות צרכו יותר מכמות כפולה של אלת המסטיק עתירת הטנינים לעומת עזי ממבר או עיזים בוריות, למרות העובדה ששיחים אחרים טעימים ואיכותיים היו מצויים בשטח וזמינים עבורן במשך כל תקופת הניסוי 2008( al.,.)glasser et התרומה היחסית של מרכיבים גנטיים ומרכיבים נרכשים לשינויים בתזונה עדיין אינה ברורה לגמרי. אם נוכל להבין טוב יותר את חשיבותם היחסית של גורמים תורשתיים וסביבתיים טבלה 5. חלוקת הגדיים לקבוצות ניסוי על פי גזע האם וגזע הגדי גזע הגדי דמשקאי דמשקאי דמשקאי ממבר ממבר ממבר גזע האם דמשקאי ממבר מינקת מלאכותית ממבר דמשקאי מינקת מלאכותית אלה, נוכל לדעת עד כמה אפשר להשפיע על השינויים בהעדפות המזון, ובכך להשיג יעדים ממשקיים ספציפיים וממוקדים. למשל, כשאנו מעוניינים לצמצם את הכיסוי של מין ספציפי בשטח, נוכל לדעת אילו גורמים יאפשרו צריכה מוגברת שלו על ידי עיזים. כפי שכבר הוזכר, בחורש הים תיכוני ישנו צורך עז בשימוש בבעלי חיים לצמצום הכיסוי של שיחים אשר מתפשטים, יוצרים סבך צפוף וסגור ומגבירים את סכנת השרפות )& Perevolotsky.)Seligman, 1998 אחת השיטות להבחנה בין השפעות גנטיות להשפעות של לימוד מהאם היא שיטת האימוץ המוצלב )אימוץ של גדי א' על ידי אם ב' ושל גדי ב' על ידי אם א'( )1995 al., )Orr, et )איור 9(. בניסוי הכולל שימוש בשיטה זו אפשר לצפות שאם הגזע )גנטיקה( הוא הגורם המכריע בהתנהגות הנצפית, אזי גדיים מגזע נתון יתנהגו באופן דומה כאשר יטופלו על ידי אמם הביולוגית או על ידי אם מאמצת מגזע אחר. לעומת זאת, אם לימוד מהאם הוא הגורם המכריע, יתנהגו הגדיים באופן דומה לאם המטפלת )ביולוגית או מאמצת(. זו גם השיטה שאנו בחרנו להשתמש בה כדי לכמת את השפעת הלימוד מהאם המטפלת לעומת השפעת הגזע של הגדי עצמו על הצריכה של אלת המסטיק. אנו אף הרחבנו את מבנה האימוץ המוצלב הקלאסי על ידי הוספת קבוצה של גדיים שגדלו ללא אימהות כלל, ולהם סיפקנו חלב ממינקת מלאכותית )מתקן המערבב אבקת חלב עם מים ומספק באופן אוטומטי חלב דרך פטמת גומי(. לקבוצה זו לא הייתה כל אפשרות ללמוד מעז בוגרת. כאמצעי נוסף לבדיקת ההשפעות על בחירת המזון, בחנו את כל קבוצות הגדיים פעמיים: לפני שהגדיים יצאו בפעם הראשונה למרעה )"נאיביים"( ואחרי שהייתה להם אפשרות לרעות באופן חופשי וללמוד )"מנוסים"(. 59

איור 9. מבנה החלוקה לקבוצות בניסוי האימוצים ממבר דמשקאי מגודלים ע י אימותיהם ללא אם מאומצים ממבר דמשקאי ממבר דמשקאי ממבר דמשקאי טבלה 6. האיכות התזונתית של הצמחים שהוגשו בניסויים השונים )אפשר למצוא הסברים למונחים( השונים בחלק ה"מונחים" שבסוף החוברת( ADF NDF נעכלות חלבון כללי טנינים מספר גדיים ממוצע סטיית תקן ממוצע סטיית תקן ממוצע סטיית תקן ממוצע סטיית תקן ממוצע סטיית תקן 1.3 19.5 1.7 27.1 1.6 36.4 0.2 8.2 2.9 36.8 5 נאיביים אלת המסטיק 0.6 1.4 2.9 28.9 3.5 44.5 0.6 8.5 1.9 49.6 בר זית 5 1.4 20.7 1.2 28.0 1.4 37.9 0.3 8.3 1.2 38.1 9 מנוסים אלת המסטיק 0.7 2.0 1.7 29.4 2.7 40.9 1.5 9.3 1.8 50.2 בר זית 9 במהלך השלב השני של הניסוי, יצאו העיזים והגדיים למרעה. בשלב זה, הייתה לכל הקבוצות הזדמנות שווה לקבל "זמן מרעה" ויכולת ללמוד ולפתח התנהגות רעייה Malechek,( Provenza & 1986( כמו גם להכיר את שטח המרעה )1996 al.,.)scott et ביצוע המחקר במחקר נכללו 28 עיזים מכל אחד משני הגזעים )דמשקאי וממבר(. בוצע סנכרון הורמונאלי לצורך קבלת דרישות בפרק זמן קצר ובעונת המלטות מצומצמת, כדי לקבל אחוזי הצלחה גבוהים באימוץ )1985 al.,.)alexander et העיזים הוזרעו באופן מלאכותי באמצעות זרמה טרייה שנאספה מתיש מאותו הגזע. לאחר ההזרעה, הושאר עם העיזים תיש מאותו הגזע לצורך הרבעות חופשיות. 71% מהעיזים המליטו בתקופה שבין 12 ל 27 בינואר, 2006. 14% נוספים המליטו עד ל 12 בפברואר והשאר המליטו בין 7 ל 13 במרס. כל העיזים הושארו בדיר והוזנו בשחת אספסת ובתערובת )16% חלבון, "אמבר"( מתחילת ינואר ועד מאי 2006. ההזנה בשחת מונעת אפשרות של השפעת ההזנה במרעה על הרכב החלב או על טעמו. לאחר ההמלטות, חולקו הגדיים מכל גזע לשלוש קבוצות, בהתאם לפירוט להלן )טבלה 5, איור 9(. 60

תמונה 11. גדיים אוכלים ענפים של צמחים ממינים שונים המקובעים לקורת עץ צילום: סלעית רון גדיים שגודלו על ידי מינקת מלאכותית הופרדו מאמותיהם מיד לאחר ההמלטה. גדיים שהיו מיועדים לאימוץ ושנולדו בהפרש של שעתיים, נמרחו בנוזלי השליה של גדי מהגזע האחר ונמסרו לאימוץ לאם מהגזע האחר. בסך הכול השתתפו בניסוי חמישים גדיים. תשעה גדיים היו בכל קבוצת ניסוי, מלבד גדיים מגזע ממבר שאומצו על ידי אימהות דמשקאיות, אשר היוו קבוצה של חמישה גדיים בלבד. לאחר האימוץ, לא נראו הבדלים בקשר בין האם לגדי בקבוצות השונות, וכל הגדיים )המאומצים ושאינם מאומצים( טופלו וינקו מאמותיהם. גדיים במשקלים גבוהים או נמוכים במיוחד לא השתתפו בניסוי. כל קבוצה שוכנה בתא נפרד. מבנה הניסוי כל שש הקבוצות נבחנו בשני מבחנים: 1.1 מבחן העדפה לאכילה של אלת המסטיק בהשוואה לאכילה של בר זית בינוני; 2.2 מבחן נטייה לאכילה של אלת המסטיק )נטייה לאכילה של אלת המסטיק מוגדרת כרצון לאכול צמח זה(. מבחן ההעדפה הוא מבחן הבודק את הצריכה היחסית של צמח מסוים כאשר הוא מוגש ביחד עם צמח אחר. כך יש לעז אפשרות להעדיף צמח אחד על משנהו. ההעדפה נקבעה על ידי הגשה של שני מיני הצמחים יחדיו. מבחן הנטייה הוא מבחן משלים אשר נועד לסייע בפרשנות של מבחן ההעדפה )ראה פירוט בדיון(. כדי שנוכל להגדיר העדפה למין מסוים בהינתן אפשרות בחירה, עלינו לבחון קודם כול את הנטייה לאכול כל צמח בנפרד, ולקבוע מראש אם יש דחייה מצמח מסוים כאשר אין לו חלופות. רק לאחר מכן אפשר לבחון כראוי את ההעדפה. שני המבחנים )העדפה ונטייה( בוצעו בסוף כל שלב בגידול )השלב ה"נאיבי" והשלב ה"מנוסה"(. המבחן הראשון בוצע עוד לפני הגמילה, כאשר הגדיים שוכנו בדיר, התחילו לאכול מזון יבש וטרם יצאו למרעה. גדיים אלה הוגדרו כ"נאיביים" בזמן הבדיקה. לאחר הגמילה, יצאו הגדיים לרעות באופן חופשי לתקופה של ארבעה שבועות למשך ארבע שעות בכל יום, וקיבלו תוספת תערובת. לאחר תקופה זו, הם הוגדרו כ"מנוסים". בתקופה השנייה )תקופת המרעה(, שהו הקבוצות בנפרד, והגדיים רעו עם אמותיהם הביולוגיות, המאמצות, או במקרה של הגדיים שגודלו באמצעות מינקת מלאכותית, ללא אימהות. לאחר כל תקופה חולקו הגדיים בהתאם למשקל גופם לתת קבוצות של "קלים", "בינוניים" או "כבדים". בסופו של דבר התקבלו 17 תת קבוצות. ההעדפה לצריכת מין של צומח מסוים נבדקה שלוש פעמים 61

איור 10. העדפה לאלת המסטיק בשלבי הניסוי השונים. "נאיבי" לפני יציאה למרעה. "מנוסה" לאחר חודש של רעייה לצד עיזים בוגרות. ד = דמשקאי ל = ללא אם )מינקת מלאכותית( מ = ממבר לכל תת קבוצה. לאחר כל יומיים של ניסוי נטייה, בוצע יום אחד של ניסוי העדפה. הניסוי בוצע שלוש פעמים כדי לחזק את ההערכות לגבי ההעדפה והנטייה לצריכה של אלת המסטיק. חשוב להבין שכאשר מגישים לבעל חיים מזון שאינו מוכר לו, ישנה עקומת לימוד: בימים הראשונים, צריכת המזון בדרך כלל נמוכה יותר, ולאחר מכן היא עולה בהדרגה עד לשלב שבו היא מתייצבת. לכן, לפני תחילת הניסויים, נחשפו הגדיים למיני הצומח השונים )אלת המסטיק ובר זית בינוני( למשך 14 ימים לצורך היכרות עם הצמחים, כדי למנוע השפעה של עקומת הלימוד על התוצאות במהלך הניסוי עצמו. ענפים טריים מכל מין נגזמו בכל יום והונחו באזור הנגיש לגדיים בלבד. השאריות פונו בבוקר שלמחרת. הערכים התזונתיים של הצמחים מופיעים בטבלה 6. הניסוי התבצע בתאים שגודלם 3X3 מטרים. המבנה היה זהה לתאים שבהם שהו הגדיים לפני כן, כדי לא ליצור גורמים נוספים שעשויים להשפיע על ההבדלים בהתנהגות. במהלך השלב הנאיבי, יכלו הגדיים להיכנס לתא הניסוי ולצאת ממנו בחופשיות )לא בזמן הניסוי( וכך להכיר את המקום. בתא זה קיבלו הגדיים תוספת תערובת באופן חופשי. בכל ניסוי של תת קבוצה )שלושה פרטים(, הוגשו כמה ענפים טריים ממין אחד )לניסוי הנטייה( ומשני המינים )לניסוי ההעדפה(. הצמחים נשקלו ומיד קובעו בסיכות לקורת עץ שהונחה בגובה חמישים ס"מ מעל הקרקע )תמונה 11(. הענפים הוגשו באופן שדימה עד כמה שאפשר מבנה של שיח, כך שתהיה התנגדות למשיכה ולנגיסה מן הענפים כאילו הם מחוברים לשיח בשטח. בשלב הנאיבי הוגשו ענפים במשקל של 114 גר' )סטיית תקן 15±(, ולגדיים המנוסים הוגשו ענפים במשקל של 745 גר' )סטיית תקן ±193(. בניסוי ההעדפה, מיקומם של שני מיני הצומח לאורך קורת העץ היה אקראי, ומספיק חומר צמחי מכל מין הוגש כדי למנוע מחסור מאחד המינים. בשלב הנאיבי הוגשו 80 גר' )±13( של אלת המסטיק ו 79 גר' )±14( של בר זית בינוני לכל תת-קבוצה. לגדיים המנוסים הוגשו 542 גר' )±66( של אלת המסטיק ו 497 גר' )±88( של בר זית בינוני. הגדיים בניסוי הוכנסו לתא ואכלו מהצמחים במשך חמש דקות מרגע הנגיסה הראשונה. לאחר מכן חזרו הגדיים לתא שלהם. שאריות הצומח שלא נאכלו, נשקלו. תוצאות 62

מבחן הנטייה של גדיים לצרוך מין מסוים: במבחן הנטייה נמצא כי הגדיים צרכו משני הצמחים באופן שווה. הגורם המשפיע ביותר על הכמות שנאכלה מכל מין היה הסטאטוס )נאיבי או מנוסה(. שאר הגורמים, כגון גזע הגדי, גזע האם המטפלת בו או מין הצמח, לא השפיעו על הכמות שנצרכה משני הצמחים. בשלב הנאיבי, צרכו גדיים משני הגזעים אותה כמות צומח. לעומת זאת, גדיים מנוסים מגזע דמשקאי צרכו כמות גדולה יותר של צומח מאשר גדיים מגזע ממבר. מבחן ההעדפה של גדיים לצרוך מין מסוים: גם בניסוי זה, הגורם שהשפיע באופן המשמעותי ביותר על כמות המזון שנאכלה היה הסטאטוס )נאיבי או מנוסה(. הגדיים המנוסים צרכו יותר מפי שניים מכמות המזון שצרכו הגדיים הנאיביים )כפי הנראה מאחר שהם כבר היו גדולים הרבה יותר(. גדיים שגודלו באמצעות מינקת מלאכותית צרכו יותר מזון מגדיים שגודלו על ידי אימהות דמשקאיות, ואלה צרכו יותר מזון מגדיים שגודלו על ידי אימהות מגזע ממבר )מינקת > דמשקאי > ממבר(. הצריכה של אלת המסטיק הושפעה באופן מובהק הן מגזע האם המגדלת את הגדי )דמשקאי, ממבר או מינקת מלאכותית( והן מהסטאטוס של הגדי )נאיבי או מנוסה( )איור 9(. גדיים שגודלו על ידי אימהות מגזע ממבר אכלו באופן מובהק פחות אלת המסטיק מגדיים שגודלו על ידי אימהות דמשקאיות או על ידי מינקת מלאכותית. חשוב לציין כי בניגוד לצריכה של אלת המסטיק, הושפעה הצריכה של בר זית בינוני אך ורק מהסטאטוס )נאיבי או מנוסה(; כלומר, לא נמצאה כל השפעה של גזע העז המטפלת על צריכה של בר זית. בשלב הנאיבי, לא הייתה לגזע העז המטפלת כל השפעה על ההעדפה לצרוך אלת המסטיק. לעומת זאת, גדיים מנוסים שלמדו מאמותיהם במרעה הושפעו באופן מובהק מגזע האם המטפלת. דיון מבחן הנטייה לצרוך צומח עתיר טנינים אפשר לנו להעריך את הגורמים המשפיעים על צריכתו של כל מין בהיעדר אפשרות בחירה. ממבחן זה למדנו כי אין הבדל בין הגזעים השונים מבחינת הנטייה שלהם לצרוך מין ספציפי מבין שניים שהוגשו להם בנפרד; כלומר, גדיים מכל הגזעים צרכו את שני המינים במידה שווה. גם במעבר מהשלב הנאיבי לשלב המנוסה, לא היה יתרון לבר זית הבינוני כאשר הוא הוגש לבדו, על אף היותו צמח דל טנינים, טעים יותר ומזין יותר. כאשר בחנו את החשיבות היחסית של גורמים גנטיים )גזע( לעומת גורמים סביבתיים )לימוד מהאם(, באמצעות ניתוח נפרד של נטייה והעדפה לכל אחד ממיני הצמחים, מצאנו כי במקרה של אלת המסטיק, לשני סוגי הגורמים ישנה השפעה וכנראה גם תפקיד מסוים בתהליך בחירת המזון. תפקיד הלימוד מהאם ניכר בעיקר בממצאים לגבי הצריכה הנמוכה של אלת המסטיק על ידי גדיים מגזע ממבר. נמצא כי גדיים מגזע זה שגודלו על ידי אם דמשקאית, צרכו כמות גדולה יותר מצמח זה לעומת גדיים מגזע זה שגודלו על ידי אמם הביולוגית. תפקיד הגנטיקה היה בולט בגדיים מגזע דמשקאי, אשר צרכו יותר אלת המסטיק מגדיים מגזע ממבר, כאשר הם גודלו על ידי אם מגזע ממבר. דהיינו, נראה כי גם לגזע הגדי ישנה השפעה מסוימת על צריכה של אלת המסטיק )חשוב לציין שלתוצאה זו הייתה רמת מובהקות של 0.07=P והיא לא עמדה במבחן המובהקות הסטטיסטית המקובלת של.)P<0.05 לעומת זאת, במבחן ההעדפה נמצא כי גורם הלימוד מהאם בבחירת המזון היה משמעותי וגם מובהק סטטיסטית. במבחן זה לא נמצאה כל השפעה של גזע הגדי על כמות המזון המוחלטת שנאכלה )בגרמים(, לעומת גזע האם המטפלת, שהשפיע על כמות המזון שנאכלה. השפעה זו נצפתה בגדיים המנוסים לאחר שיצאו למרעה עם אמותיהם, אך לא בגדיים הנאיביים שנבדקו לפני שלב היציאה למרעה. ממחקר זה עולה כי עיזים מגזע ממבר מלמדות את גדייהן לצרוך כמויות קטנות של אלת המסטיק, וממצא זה תואם לתוצאה שהתקבלה במחקר קודם שערכנו )ראה פרק 2(, שבו נמצא כי עיזים מגזע ממבר צורכות פחות אלת המסטיק לעומת עיזים מגזע דמשקאי. אנו מסיקים כי ההבדל בין הגזעים שנצפה בקרב העיזים הבוגרות נובע מתהליך למידה שהחל עוד בצעירותן. מסקנה זו מתחזקת גם על ידי הממצא כי גדיים שגודלו על ידי מינקת מלאכותית, הציגו העדפה דומה לזו של גדיים שגודלו על ידי עיזים דמשקאיות )55% לעומת 61%; 0.59 = P בהתאמה(. נראה שבהיעדר השפעה אימהית, גדיים עשויים לצרוך ברצון את אלת המסטיק עתירת הטנינים. יתר על כן, התוצאות הראו כי שתי קבוצות גדיים )מתוך שש( אשר דורגו במיקום הגבוה ביותר מבחינת ההעדפה לאלת המסטיק, היו אלה שגודלו על ידי עיזים דמשקאיות. ממצא זה רומז על לימוד להעדפה חיובית )לעומת לימוד להימנעות( על ידי האימהות הדמשקאיות. לסיכום, ניכרת השפעה רבה של האם המגדלת את הגדי על העדפתו לצרוך אלת המסטיק. התפתחות תכונה זו בתקופה שבין 63

השלב הנאיבי לשלב המנוסה מחזקת את הגישה שלפיה ההשפעה הסביבתית אימהית גדולה יותר מההשפעה הגנטית. השפעתה של סביבת הגידול והמעבר בין שלבי ההתפתחות )נאיבי ומנוסה( מצביעים על כך שיש גמישות ניכרת בהתנהגות הרעייה. מעניין לראות אם השפעות סביבתיות אלה משפיעות בטווח הארוך על התנהגות הרעייה, ואם שינויים פשוטים, כגון גידול באמצעות מינקת מלאכותית, יספיקו כדי לנתק את מעגל הלימוד הבין דורי בחיות משק. אם אכן אפשר לבצע זאת בדרך פשוטה, יהיו לכך השלכות מעשיות על השימוש ברעייה ממוקדת לניהול שטחים כנגד מיני מטרה. דוגמה מעניינת לכך נצפתה בכבשים במרעה עם צמח הכלך communis(.)ferula גם במקרה זה נצפתה השפעת הלימוד זה מזה של פרטים שונים בעדר על הימנעות מאכילה של צמח זה )אגבר קורנמל, 1999(. הבנה טובה יותר של מנגנוני הלימוד של גדיים וגדיות לצריכה של צמחים מסוימים יכולה לאפשר הכוונה של עדר שלם לצריכה או להימנעות מאכילה של אותם צמחים, ובהתאם לכך שילוב של עיזים באופן יעיל בממשק של שטחים שבהם יש צורך לטפל במיני מטרה. כמו כן, ייתכן שאפשר יהיה לשלב גזעי עיזים המאופיינים בתנובות חלב גבוהות יותר במרעה טבעי בחורש, לאחר שמרגילים אותם )או מלמדים אותם( לאכול צמחים ספציפיים ולא רצויים אשר מתפשטים או פולשים לשטחי החורש, צמחים שבמקרים רבים מפתחים מנגנונים של הגנה כימית )כגון טנינים(. 64 ממצאים עיקריים בפרק זה: במבחן הנטייה נמצא כי הגדיים צרכו משני הצמחים באופן שווה. במבחן הנטייה, לא השפיעו גזע הגדי, גזע האם המטפלת או מין הצמח על הכמות שנצרכה משני הצמחים. במבחן ההעדפה, הושפעה הצריכה של אלת המסטיק הן מגזע האם המגדלת )דמשקאי, ממבר או מינקת מלאכותית( והן מהסטאטוס של הגדי )נאיבי או מנוסה( )איור 10(. גדיים שגודלו על ידי אימהות מגזע ממבר אכלו פחות אלת המסטיק מגדיים שגודלו על ידי אימהות דמשקאיות או על ידי מינקת מלאכותית. גזע העז המטפלת בגדי לא השפיע על צריכה של בר זית. גדיים מנוסים שלמדו מאמותיהם במרעה הושפעו מגזע האם המטפלת.

פרק 5 מרעה, לא רק אוכל: צמחי חורש כתרופה נגד טפילי מעיים בעיזים פרק זה הוא עיבוד של שני מאמרים שפורסמו בעיתון Veterinary Parasitology על ידי אלכס מרקוביץ', יפעת כהן, חוסיין מקלדה, צח גלסר, לבנה דבש, יוג'ין אונגר, חסן עזאיזה, חגית ברעם, ניג'מה עבאס ויאן לנדאו. מבוא מרעה משמש כמקור לחומרי הזנה לעיזים )חלבונים, פחמימות, ויטמינים ומינרלים(. חלק מהצמחים אינם בעלי ערך תזונתי גבוה, ובחלקם אף קיימים חומרים אשר בריכוזים גבוהים עלולים לפגוע בערכו התזונתי של המזון. טנינים הם דוגמה מצוינת לחומרים מסוג זה. למרות זאת, בתצפיות ובמחקרים שביצענו ברמת הנדיב נמצא כי עיזים אוכלות כמויות לא מבוטלות של צמחים עתירי טנינים )2008.)Glasser, מחקרים שונים מצביעים על כך שטנינים עוזרים בטיפול ומניעת תולעי מעיים במערכת העיכול של בעלי חיים שונים et( Hoste.)al., 2006 לכן, החלטנו לנסות להבין מדוע עיזים בוחרות לצרוך כמויות גדולות של צומח עתיר טנינים, שעל פניו הוא מזון בעל ערך תזונתי נמוך ואף עלול לפגוע בבריאותן. כפי שצוין ברקע לחוברת זו, כמויות גדולות של טנינים פוגעות בעיכול ובספיגת החלבון בגוף. כדי לבחון אם קיים קשר בין צריכה מוגברת של טנינים לבין נוכחות של תולעי מעיים בעיזים, החלטנו לאסוף דגימות של גללים מהעיזים לאיתור טפילים. במהלך שנה וחצי בשנים 2007 ו 2008, נאספו בכל חודש דגימות גללים מעשרים עיזים )עשר דמשקאיות ועשר ממבר(. בבדיקות השונות כמעט שלא נמצאו ביצים של תולעי מעיים. ממצא זה עודד אותנו לנסות ולבדוק אם הסיבה לכך טמונה באכילה של צומח עתיר טנינים, ואם אפשר לומר שהמרעה משמש לעיזים, בנוסף למקור מזון, גם כמקור לתרופות מן הטבע. בפרק זה נציג כמה ניסויים שנערכו ברמת הנדיב ואשר בחנו את השפעת הטנינים שבאלת המסטיק על תולעי מעיים מכמה מינים, וכן על טפילים חד תאיים מהמין,Eimeria הגורמים למחלת הקוקסידיוזיס בצאן ולפגיעה בדופן המעי, ועקב כך לפגיעה בעיכול המזון. חומרים ושיטות כדי לבחון את הנושא, הוחלט לבצע ניסוי מבוקר. בניסוי זה נבחרו גדיות בגיל 5.5 חודשים משני גזעים: 12 גדיות מגזע ממבר )בלאדי( ו 16 גדיות מגזע דמשקאי )שאמי(. תקופת הניסוי חולקה לשלושה שלבים: השלב הראשון )ימים 1 עד 48(: הגדיות הודבקו בתולעים )התולעים שבהן השתמשנו היו מתערובת של מינים שונים(. בתקופה זו, קיבלו הגדיות תערובת )16% חלבון( וחציר, והתולעים התבססו במערכת העיכול שלהן. השלב השני )ימים 49 עד 73(: בתקופה זו חולקו הגדיות לשלוש קבוצות וקיבלו מנות ניסוי. מנות אלה כללו חציר ותערובת לקבוצה 1, עלווה של אלת המסטיק )שתכולת הטנינים בה היא כ 20% ( לקבוצה 2, ואלת המסטיק בתוספת פוליאתילן-גליקול )פא"ג(, עשרים גרם לראש ליום, לקבוצה 3. בשלב השלישי הוחזרו המנות של החציר והתערובת )ימים 74 עד 86 יום(. דגימות הגללים נאספו חמש פעמים במהלכה של תקופת הניסוי הראשונה, חמש פעמים במהלך תקופת הניסוי השנייה ופעמיים במהלך התקופה השלישית. בדגימות שנאספו, נספרו ביצי התולעים בכל גרם צואה )מדד כמותי המשמש לבדיקה של רמת ההדבקה בתולעי מעיים(. חשוב לציין כי במהלך הניסוי נבדקו משקל הגדיות וקצב גדילתן, ווידאנו שהן מקבלות את התזונה הדרושה להן ושמצבן הבריאותי תקין )למעט העובדה שהן נגועות בתולעים(. תוצאות 1. כיצד השפיעה ההדבקה בתולעים על משקלי הגוף של הגדיות בקבוצות השונות? הגדיות משני הגזעים הוסיפו למשקל גופן 4.5 ק"ג בממוצע בתקופת הניסוי הראשונה. במהלך תקופת הניסוי השנייה, כאשר הגדיות קיבלו את מנות הניסוי, הפחיתו ממשקלן הגדיות משני הגזעים )107 גר' ליום בממוצע לגדיות מגזע ממבר; 98 גר' ליום בממוצע לגדיות דמשקאיות(. כאשר בחנו את ההבדלים בין קבוצות ההזנה השונות )ללא תלות בגזע(, מצאנו כי הגדיות מהקבוצות שהוזנו באלת המסטיק לא הפחיתו כלל ממשקל גופן. לעומתן, אלה שקיבלו חציר, כמו גם אלה שקיבלו אלת המסטיק בתוספת פא"ג, איבדו בממוצע בין 130 ל 139 גר' ליום. 65

אכילה של אלת המסטיק הורידה את ספירת הביצים בגללים. כאשר קיבלו הגדיות בנוסף לאלת המסטיק גם פא"ג, הייתה ספירת הביצים גבוהה יותר מזו של הקבוצה שקיבלה אלת המסטיק בלבד, אך נמוכה יותר לעומת הקבוצה שקיבלה חציר. לאחר שלושה שבועות של הזנה באלת המסטיק, ירדה ספירת הביצים לכמות אפסית. לאחר מכן, עם החזרה למנת חציר )תקופה 3(, עלתה הספירה שוב וחזרה לרמה של קבוצת החציר. בהמשך לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות השונות )איור 11(. לפיכך אנו מעריכים כי במקרה שלפנינו, לא נפגעו התולעים עצמן אלא רק פוריותן. לא כל הגדיות אכלו את כל הכמות של אלת המסטיק שהוגשה להן. כתוצאה מכך, התאפשר לנו לבחון את ספירת ביצי התולעים בצואה לעומת כמות אלת המסטיק שנאכלה )מ 0 בקבוצת הביקורת למקסימום של 1.5 גר'/ק"ג משקל גוף(. נמצא כי צריכת הטנינים הצליחה להסביר 88% מהירידה בכמות הביצים בגדיות הממבר ו 66% בדמשקאיות. גדיות שאכלו לפחות 1 גרם טנינים ליום לק"ג משקל גוף הפרישו ביצי תולעים בכמות אפסית מבחינה סטטיסטית. 2. האם יש הבדלים בין הגזעים מבחינת עמידותם לתולעי מעיים? בכל הקבוצות, הייתה הספירה של ביצי התולעים בגללים הגבוהה ביותר בימים 63-57 )איור 11(. במדידות שבוצעו מצאנו כי בשתי תקופות הניסוי הראשונות, היו הספירות גבוהות יותר בעיזים מגזע ממבר לעומת הדמשקאיות באופן מובהק )איור 11(. דיון ומסקנות אלת המסטיק כתרופה נגד תולעי מעיים לאחר שלושה שבועות של הזנה באלת המסטיק, ירדה ספירת הביצים לערך של כמאה ביצים בגרם צואה, תוצאה השווה מבחינה סטטיסטית לאפס. כאשר הופסקה ההזנה באלת המסטיק בשלב האחרון של הניסוי, עלתה ספירת הביצים בתוך שבוע לרמה של קבוצת הביקורת )איור 11(. בהמשך, הייתה ספירת הביצים דומה בין הטיפולים השונים. מתוך כך אפשר להסיק שאלת המסטיק אינה הורגת את התולעים במעי אלא רק פוגעת בפוריותן. מצאנו קשר ישיר בין ספירת הביצים בגללים לירידה במשקל הגוף של העיזים. הנחנו שההתמודדות עם התולעים במעיים גרמה לירידה במשקל הגוף בקבוצת הביקורת )שלא קיבלה אלת המסטיק(. בקבוצה שקיבלה אלת המסטיק לא הייתה ירידה במשקל הגוף. איזו תרופה מכילה אלת המסטיק? אלת המסטיק כמרכיב יחיד בתזונה של עיזים לא נגועות גורמת לירידה בשיעור הנעכלות של חומרי הזנה שונים, כמו גם לפגיעה בביצועי בעל החיים, בהשוואה להזנה בחציר או בקש מצמחים נטולי טנינים )2000 al.,,)decandia et )1996 al.,.)silanikov et תוספת פא"ג לא מנעה את הירידה במשקל בקבוצה שקיבלה את התוספת. במילים אחרות, הטנינים באלת המסטיק גורמים נזק לעיזים בריאות כאשר הם נאכלים בכמות גדולה. במחקר הנוכחי, החליש מתן של עשרים גר'/יום של פא"ג את ההשפעה החיובית של טניני אלת המסטיק על ספירת הביצים בגללים, אבל לא מנע אותה לחלוטין. על פי הערכותינו, לא רק טנינים מעורבים בהקטנת ההשפעה של אלת המסטיק על ספירת הביצים. העלים של אלת המסטיק מכילים מגוון רחב של טרפנים )שהם סוג נוסף של חומרים משניים( )2003 al.,,)barazani et וייתכן שגם להם יש תכונות הפוגעות בתולעי מעיים באופן בלתי תלוי או באופן סינרגטי עם הטנינים. במילים אחרות, כמו כל תרופה, טנינים של אלת המסטיק הנאכלים בכמות גדולה פוגעים בעיזים בריאות, אבל עוזרים לעיזים נגועות להילחם בטפילים. כיצד מאזנים בין התכונות החיוביות לתכונות השליליות של הטנינים? במחקרנו זה מצאנו כי ישנה שונות בתגובה הפרטנית של כל עז לעמידות לטפילי מעיים. ספירת הביצים בגללים נעה בין 400 ליותר מ 3,000 ביצים לגרם בקבוצת הביקורת שאכלה חציר. הספירות הנמוכות ביותר התקבלו על ידי אכילת גרם אחד של טנינים לכל ק"ג משקל גוף, בעיזים מסוימות, ואילו בעיזים אחרות נמצאה תגובה דומה על ידי אכילה של יותר מ 1.4 גר'\ק"ג משקל גוף. אם כן, נשאלת השאלה: מהי הכמות המיטבית של טנינים שכדאי לצרוך כדי לפגוע בתולעי המעיים מחד גיסא ולמנוע פגיעה בשיעור הנעכלות של המזון מאידך גיסא? התשובה על השאלה כיצד מאזנות העיזים בין שתי תכונות אלה עדיין אינה ברורה. עם זאת, מידע מאוכלי עשב אחרים מספק כיווני חשיבה מעניינים. שימפנזים הסובלים ממחלות הנגרמות על ידי טפילים אוכלים גרעינים מצמח הוורנוניה (, המכיל ) (Vernonia amygdalina( 66

איור 11: השפעת גזע העז על הספירה של ביצי תולעים בצואה, לאחר מתן של 1,000 לרוות בדרגת L3 במשך שלוש תקופות הניסוי )מעובד ע"פ al. 2010 )Landau et תקופה 1 תקופה 3 תקופה 2 ביקורת ספירת ביצים 2000 1500 1000 500 ממבר דמשקאי 0 0 10 20 30 40 50 60 70 80 ימים בניסוי אלת המסטיק 2000 ספירת ביצים 1500 1000 500 0 0 10 20 30 40 50 60 70 80 ימים בניסוי אלת המסטיק + פא ג 2000 ספירת ביצים 1500 1000 500 0 0 10 20 30 40 50 60 70 80 ימים בניסוי 67

ססקוויטרפנים לקטוניים וגלוקוזידים סטרואידיאליים )סוגים של חומרים משניים(, שהם בעלי תכונות הנוגדות תולעי מעיים )2000.)Plotkin, אולם הם מפסיקים את הטיפול לאחר כמה ימים. ישנן עדויות חדשות שלפיהן טלאים מנצלים את תכונותיהם החיוביות של טנינים כדי לפעול נגד תולעים, ומשנים את התנהגות הרעייה שלהם על פי הניגוע בתולעים )2009 al.,.)lisonbee et נראה שדרוש מחקר נוסף כדי לאשש את הסברה שאוכלי עשב בכלל ועיזים בפרט יכולים ללמוד לשנות את התנהגות הרעייה שלהם במקרה של ניגוע בתולעי מעיים. במסגרת המחקר על טיפול בטפילי מעיים בעזרת טנינים, הוחלט לבחון את השפעת הצריכה של אלת המסטיק על הטפילים הגורמים למחלת הקוקסידיוזיס. טיפול באלת המסטיק כנגד מחלת הקוקסידיוזיס בגדיים קוקסידיוזיס היא מחלה המופיעה בגדיים וגורמת לשלשולים חריפים ואף למוות במקרים רבים. גורם המחלה הוא טפיל חד-תאי מהסוג Eimeria )תמונה 12(. לצורך כך בוצעו שני ניסויים: 26 גדיות בגילאים 7-6 חודשים ובמשקל ממוצע של 27.8 ק"ג השתתפו בניסוי. כל הגדיות הוזנו בתערובת המכילה 16% חלבון וחולקו לשתי קבוצות. קבוצה אחת )13 גדיות( הוזנה, בנוסף לתערובת, בעלווה של אלת המסטיק ללא הגבלה. קבוצה אחרת )13 גדיות( הוזנה, בנוסף לתערובת, בחציר. בתחילת הניסוי לא היה הבדל בספירת האאוציסטות )ביצי הטפיל( בגללים. במקביל הודבקו גדיות אלה בלרוות )זחלים( של תולעי מעיים. במשך כחודש התפתחו זחלי התולעים. עם זאת, הקוקסידיות התפתחו כבר בתחילתו של שלב ההדבקה. בניסוי זה השתתפו 28 גדיות שהוזנו ב 600 גרם תערובת )16% חלבון( ובחציר באופן חופשי. הגדיות הודבקו בלרוות של תולעי מעיים. כשרמת ההדבקה עלתה, הוגשה להן אלת המסטיק. בכל שבוע נדגמו גללים ונספרו ביצי התולעים בהם. בתחילה לא נמצאו אאוציסטות של Eimeria בגללים. לאחר כשבועיים נמצאו כמויות גדולות יותר של אאוציסטות )2,007 ± 2,843 לגרם צואה(. בשלב זה, ירדה הספירה של זחלי התולעים, והגדיות חולקו לתאים נפרדים והוזנו לפי טיפולים שונים. הטיפולים היו: ביקורת הזנה בחציר ובתערובת; אלת המסטיק הזנה באלת המסטיק; ואלת המסטיק+פא"ג הזנה באלת המסטיק ובעשרים גר' ליום של פוליאתילן גליקול )פא"ג(. שיא ההדבקה בתולעי מעיים היה כחודש לאחר תחילת הניסוי )ההדבקה(, ורמתה החלה לרדת כשבועיים לאחר מכן, כשהופסקה ההגשה של מנת הניסוי. ניטור מצב הקוקסידיות התבצע במהלך 24 ימים בשלב השיא של הדבקת התולעים. כמות הפא"ג שאכלו הגדיות הייתה 1.5 גר' לק"ג משקל גוף. כמות זו היא יותר מהכמות הדרושה לקשירת כל הטנינים כדי למנוע פגיעה בצריכת המזון ובנעכלות שלו בגדיות Silanikov( al., 1996.)et כמות זו הבטיחה שאם לעלווה של אלת המסטיק יש השפעה אנטי קוקסידיאלית, תנוטרל פעילות זו על ידי פא"ג. תוצאות ניסוי מס' 1: צריכת הטנינים מאלת המסטיק בניסוי זה התייצבה בערך על שני גר' לק"ג משקל גוף. בתחילת הניסוי, היו כמויות האאוציסטות בשתי הקבוצות דומות, אך בהמשך הן התפלגו ביניהן )איור 12(. מספר האאוציסטות בגללים הגיע בשיאו לכ 13,000 אאוציסטות לגרם צואה בקבוצת החציר, ואילו בקבוצת אלת המסטיק הוא הגיע לכ 2,600 בלבד. בסך הכול, הייתה כמות האאוציסטות שנמצאה בקבוצת אלת המסטיק נמוכה בהשוואה לכמות שנמצאה בקבוצת החציר.)P<0.02( ניסוי מס' 2: בשיא הניגוע בקוקסידיה, היה מספר האאוציסטות לגרם צואה 131,000 בקבוצת החציר, 56,000 בקבוצת אלת המסטיק ו 143,000 בקבוצת אלת המסטיק+פא"ג )איור 13(. ההבדל בין קבוצת אלת המסטיק לשתי הקבוצות האחרות היה מובהק באופן סטטיסטי )0.002>P(. בין קבוצת החציר לקבוצת אלת המסטיק+פא"ג לא היה כל הבדל סטטיסטי )0.92=P(. בתוצאות של שני הניסויים שהוצגו יש עדות לכך שצריכת עלווה של אלת המסטיק פוגעת ביכולת ההדבקה הטבעית בקוקסידיוזיס. ממחקרים שונים שנערכו בעבר עלה כי ישנם צמחים הפועלים כנגד חד תאיים,(2006 Saray, (Roy & )1989 Seifu,.)Huffman & בניסוי מס' 2 ישנו ביסוס לפעילות הספציפית של הטנינים כנגד הקוקסידיות. ביסוס זה התקבל כאשר הוסף פא"ג לתזונה ומנע קשירת טנינים לחלבונים, וכתוצאה מכך לא נפגעה התפתחות הקוקסידיות. למיטב ידיעתנו, זוהי העדות הראשונה בספרות המדעית לפעילות הספציפית של הטנינים כגורם אנטי קוקסידיאלי בגוף בעלי החיים vivo(.)in בניסוי מס' 2, כאשר ספירת האאוציסטות בצואה הייתה בשיאה, צרכו הגדיות 27 גר' טנינים ליום )1 גר' לק"ג משקל גוף(. כמות זו לא הייתה מספקת לצורך מניעת התפרצותה של מחלת הקוקסידיוזיס. 68

איור 12: ספירת אאוציסטות וצריכת טנינים בניסוי מס' 1. גדיות קיבלו חציר )בסימון עגול( או אלת המסטיק )ריבו עים(. צריכת הטנינים מסומנת בעמודות )מעובד ע"פ al. 2012.)Markovics et 16000 14000 12000 10000 8000 6000 4000 2000 אלת המסטיק חציר טנינים גרם מזון כמות ביצים 80 70 60 50 40 30 20 10 0 15.8 25.8 4.9 14.9 0 איור 13: ספירת אאוציסטות בניסוי מס' 2. גדיות הוזנו בחציר )מסומן בעיגול(, באלת המסטיק )מסומן בריבוע( ובאלת המסטיק+פא"ג )מסומן במשולש(. החץ מסמן את תחילת ההגשה של מנות הניסוי )מעובד ע"פ al. 2012.)Markovics et 180000 160000 140000 אלת המסטיק חציר אלת המסטיק + פא ג 120000 כמות ביצים 100000 80000 60000 40000 20000 0 24.9 4.10 14.10 24.10 3.11 13.11 23.11 3.12 69

סיכום בניסוי שהוצג בחלקו הראשון של פרק זה, הראנו שצריכה של 1 גר' טנינים לק"ג משקל גוף יכולה למנוע באופן כמעט מוחלט את הפרשת ביצי התולעים בצואה. לכן נראה כי דרוש מינון גבוה יותר של טנינים לצורך מניעה של קוקסידיוזיס בהשוואה למינון הדרוש כדי למנוע הידבקות בתולעי מעיים. הצריכה של טנינים כגורמים אנטי קוקסידיאליים עדיין דורשת בדיקה יסודית. קיים איזון מסוים בין השפעתם השלילית של הטנינים על מטבוליזם של חלבון לבין פעילותם החיובית כנגד טפילי מעיים. על המינון המיטבי לספק פעילות אנטי קוקסידיאלית מרבית יחד עם פעילות מינימלית כנגד בעל החיים הפונדקאי. דרושה עוד עבודה רבה כדי למצוא את המינון המיטבי של טנינים הכולל בתוכו תכונות מנוגדות אלה תמונה 12. חד-תא מהסוג Eimeria הגורם לקוקסידיוזיס בצאן. א. בצורתו המופרשת בגללים ב. לאחר ייצור נבגים )ספורולציה( צילום: ליאורה גור 70

פרק 6 שימוש וטרינארי מסורתי בצמחי הארץ לטיפול במחלות במקנה חוסיין מקלדה המחלקה למשאבי טבע, מנהל המחקר החקלאי, מרכז וולקני. תמונה 13. עז אוכלת עלים של טיון דביק מבוא פרק זה מבוסס על סקר שמימנה קרן "נקודת חן" ושנערך בקרב מגדלי עיזים בממשק מסורתי בארץ, מהגולן בצפון, דרך הגליל והמשולש ועד הנגב בדרום. בסקר נמצאו כארבעים צמחים המשמשים ברפואה העממית לטיפול במחלות כגון טפילים חיצוניים, מחלות בטן )כולל טפילים פנימיים(, מחלות עור ומחלות קדחת, וכן לעידוד הפוריות, לטיפול בבעיות עקרות, בפצעים ובהכשת נחשים וכרפואת כוויות המכונה "קאי". חלק מצמחים אלה נבדקו מדעית, ונמצא שכמה מהם מכילים חומרים בעלי פעילות רפואית מוכחת. השפעתם של חלק אחר מהצמחים טרם אומתה מבחינה מדעית. מגמת החזרה לרפואה טבעית רווחת כיום במקומות שונים בעולם, בעקבות המודעות לחומרים מסוכנים ולעמידות של טפילים בפני חומרים שונים המצויים בתרופות. מגמה זו מדגישה את החשיבות של שימור המידע הקיים לגבי צמחים המשמשים ברפואה העממית לטיפול בחיות משק. מסורת זו של שימוש וטרינארי בצמחים שרדה במקומות רבים בעולם וגם בארץ, והידע עבר מדור לדור בעל פה וללא רישום מסודר. מטרת הסקר שנערך הייתה לאסוף ולרכז את הידע הקיים כיום לגבי שימוש בצמחים לריפוי בעלי חיים, ולשמר את הידע שאפשר להם לשרוד בהיעדר כל תכשירים רפואיים מודרניים ואמצעים נוספים העומדים לרשותנו כיום. אנו מקווים שידע זה יסייע גם היום, כפי שסייע בעבר, ויפחית הן את עלויות הטיפול והן את ממדי הפגיעה במערכות האקולוגיות כתוצאה משימוש רב וארוך שנים בחומרי הדברה. חשוב לציין שאין בכתוב בפרק זה כל תחליף להתייעצות עם רופא וטרינר. כל שימוש בדוגמאות המתוארות להלן חייב להתבצע בהתאם לחוקי המדינה ותוך התחשבות ברווחתם של בעלי החיים. שיטות עבודה על כוס קפה בביתם הצנוע או באוהלם המקורי, ולפעמים גם בשטח הפתוח לצד העיזים, הצגנו לרועים רשימת מחלות בשמותיהן הערביים והעבריים. שאלנו מהם סימני המחלה, מה שם הצמח או תערובת הצמחים לטיפול במחלה זו, איזה חלק מהצמח משמש להכנת התרופה, מהו אופן ההכנה )גולמי, חליטה במים, עם הרתחה או בלעדיה, חליטה בשמן וכד'( וכיצד מטפלים במחלה )בהגמעה או במגע חיצוני במשחה או בריסוס(. השאלונים הוכנו מראש. בהתאם להשערתנו, רוב המגדלים הצעירים אינם משתמשים כלל ברפואה מסורתית, אולם המבוגרים שבהם זוכרים שיטות שהונהגו בילדותם. במהלך השנים 2009 ו 2010, רואיינו רועים דרוזים בכרמל ובגליל על ידי ד"ר יאן לנדאו וחוסיין מוקלדה )מכון וולקני(, רועים בדואים על ידי ד"ר עארף אבו רביע )אונ' בן גוריון( וד"ר יאן לנדאו, ורועים בדואים וכפריים בגליל ובמשולש על ידי ד"ר חסן עזאיזה )מו"פ אגודת הגליל( וסמיר קעדאן )שה"מ, משרד החקלאות(. בסך הכול רואיינו 26 מגדלים. כמו כן, רואיין גם מרפא מסורתי בכפר מסעדה שברמת הגולן. תוצאות טפילים חיצוניים גרדת/ ג ר ב) Scabies (: הגרב נפוץ בעיקר בעדרים המוחזקים בצפיפות ובתנאי היגיינה ירודים. "גרב ראש" גורם ללקויות באזור הפנים והאוזניים ולגירוד ע ז. הוא עלול לפגוע גם באזור האשכים. קיים גם גרב גוף הגורם לנשירה של פרווה וצמר ולהתכסות הגוף בקליפות עור שתחתיהן חי הטפיל. הגרב עובר במגע ישיר והצאן הנגוע סובל מאובדן משקל, מהתקרחות ומגירודים. בנוסף, עלולות בלוטות הלימפה להיות מוגדלות. טיפול: שמן זית משמש לבדו לטיפול נגד גרב. במקרה זה, משתמשים בתחתית המכל שבו נמצא גם עקר הזיתים, או עם מלח או בשילוב עם טיון דביק viscosa( )Inula או גפרית טחונה. 71

מורחים על האזור הנגוע תוך שפשוף חזק. יש המשתמשים גם באבטיח הפקועה colocynthis( )Citrullus על ידי כתישת הפרי ומריחתו על האזור הנגוע. גם השימוש בחלב של תאנה Ficus( )carica ושקמה sycomorus( )Ficus דווח כטיפול נגד גרב באותו אופן על ידי מריחה. שימושים אלה לא דווחו בספרות שסקרנו. כינים, פרעושים וקרציות: בנוסף למציצת דם, קרציות מעבירות חד תאיים הגורמים ל"קדחת קרציות". טיפול: פרעושים הם בעיה קשה בגידול צאן. לכן, הממצאים בסקר מעניינים במיוחד וחשוב מאוד לבדוק אותם: דווח על שימוש בחליטה של עלי טבק השיח glauca( )Nicotiana ובתמיסה של גרעיני תורמוס pilosus( )Lupinus במים רותחים. בשני המקרים משפשפים את החיה הנגועה בתמיסה עד שמגיעים לעור. רועים מפזרים עלים של טיון דביק בסדקים שבהם מסתתרים פרעושים, כינים וקרציות, כחומר הדוחה חרקים או שמגביל את התנועתיות שלהם )דבק(. בנוסף, היה נהוג לרפד לולי תרנגולות בענפים של טיון דביק כדי לתפוס את הטפילים החיצוניים הנמצאים על התרנגולות )קרדיות(. טיפול נוסף הוא טבילת גדיים בחבית מים המכילה עלי טיון שהושרו במשך יומיים לפני הטיפול, ושפשוף יסודי של הגדיים כדי שהתמיסה תגיע לכל מקום בעור. דחיית חרקים: יש עדויות לדחייה של פרוקי רגליים על ידי טיון דביק. פרחים של עץ השמן המכסיף angustifolia( Elaeagnus -( Russian olive מדיפים ריח למרחקים ומושכים זבובים מתוך הבית החוצה, ולכן ברמת הגולן נהוג לשתול אותו בגינה. טפילים פנימיים ו"מחלות בטן" תולעי קיבה ומעיים: כאשר מדובר בטיפול נגד תולעים, הרועים מתייחסים לתולעים שטוחות הנראות בצואה, וכאשר מדווחים על כאבי בטן, הכוונה היא כפי הנראה לתולעים עגולות )נמטודות(. אכילת עלווה של אלת המסטיק lentiscus( )Pistacia דווחה כאמצעי לתילוע עיזים. בגלל תפוצתו הרחבה של הצמח, הדיווח מעניין במיוחד. הדרוזים משתמשים בחליטה של אלת המסטיק נגד כאבי בטן ושלשולים ברפואת האדם, ומאמינים שיש בצמח זה כדי לטהר מים: הם מטאטאים בורות של מי גשם בעזרת ענפים של אלת המסטיק ומשמרים את איכות המים בכדים באמצעות עלווה של אלת המסטיק. לפני עידן הפלסטיק, נהגו הרועים לשתות משלוליות אחרי שפיזרו עליהן עלים של השיח. הממצא מתאים לעובדה שכמעט לא נמצאו ביצי תולעים בגללי העיזים בעדר ברמת הנדיב )ראה פרק ההרחבה "מרעה, לא רק אוכל"(, והוא עולה בקנה אחד עם העובדה שצמח זה נפוץ מאוד בשטחי המרעה ברמת הנדיב. חליטות של שיבא לענה שיחנית arborescens(,)artemisia געדה מצויה capitatum(,)teucrium זוטה לבנה Micromeria( )fruticosa ואזוב מצוי syriaca(,)majorana המשמשות לטיפול נגד כאבי בטן באדם, משמשות גם לטיפול במקנה על ידי הגמעת החיה הנגועה, וכנראה גם לתילוע. השימוש במינים של שום הגינה sativum(,)allium על ידי המסה של אבקת שום במים והגמעה, נפוץ בצפון לתילוע סוסים. שלשולים: בעיקר בגדיים, השלשול גורם לירידה במשקל ולרוב מסתיים בתמותה. כדי למנוע שלשול, נהוג באזור הכרמל להביא לדיר ענפים של אלת המסטיק ושל אלון מצוי Quercus( )calliprinos בטרם הוצאת העדרים למרעה, וכך לקבל שתי תמורות: האחת, שהוזכרה לעיל, היא טיפול מונע נגד שלשולים, והאחרת היא לימוד הגדיים לאכול צומח מעוצה, שהוא מזון חשוב מאוד לעדרים היוצאים למרעה. רוב הצמחים שהוזכרו בטיפול נגד כאבי בטן משמשים גם לטיפול נגד שלשולים. ממחקרים מדעיים עלה שאכילה רציפה של עלווה של אלת המסטיק מפחיתה הפרשה של ביצי תולעים לרמה אפסית )ראה פרק ההרחבה "מרעה, לא רק אוכל"(. גם אכילה של עלי בר זית מפחיתה הפרשת ביצים, אבל מיצויים של אלת המסטיק יעילים יותר בעיכוב ההתנשלות של לרוות תולעים, בהשוואה לבר זית. הרעלות נתייחס לשני סוגי הרעלות: יסודות מינראליים: בגולן דווח על פרות האוכלות אדמה חרסיתית )הסופחת חומרים רעילים( כאשר הן אוכלות כמות גדולה של זבל עופות. צמחים רעילים: הרעלות מתרחשות בצאן היוצא למרעה כתוצאה מאכילת הצמח כלך מצוי communis(,)ferula הנפוץ בגולן ובשפלה. מאחר שהוא מכיל חומר הפוגע במנגנון קרישת הדם, הוא גורם לתמותת כבשים. במקביל, דווח בכרמל על לוטם מרווני salviifolius( )Cistus כצמח בעייתי לבקר, מפני שהוא מכיל חומרים הגורמים לעצירות שתן ולתמותה. לכן, באזורים עשירים בצמח זה, רועים עדרי עיזים )שהלוטם אינו מזיק להן(. רוב הנזק נגרם לפרות צעירות שאינן מכירות את הצמח ואוכלות כמות גדולה ממנו. צמחים אחרים המכילים הרבה ניטרטים )חנקות(, ההופכים בכרס לרעילים, הם חלמית מצויה nicaeensis(,)malva ברקן סורי syriaca( )Notobasis וגדילן מצוי marianum(.)silybum בקר רגיש להרעלת חנקות הרבה יותר מכבשים ומעיזים. חנקות עלולות להוות בעיה מבחינת בעלי חיים בעיקר כאשר לחץ הרעייה גבוה, אז הם נאלצים לאכול יותר צמחים עתירי חנקות. לכן, במקומות שבהם לחץ הרעייה גבוה, כמו באזורים מסוימים בכרמל, נהוג לתת לעדר תוספת שעורה )חופן לראש( בטרם יציאתו למרעה. 72

השעורה עוזרת לעיזים להתמודד עם צמחים בעייתיים במרעה, וכן מעודדת אותן לאכול יותר צומח מעוצה בשטח המרעה. מחלות זיהומיות ופצעים פרצית,)Orf( אבעבועות pox( :)Sheep אבעבועות מופיעות ככתמים בולטים הפזורים על העור ואשר מלווים בחום גבוה, בסימני דיכאון ובנשימה כבדה. פרצית היא מחלה ויראלית הפוגעת בצאן בעור שסביב הפה, אצל צעירים המעבירים אותה לאימהות דרך העטין בזמן היניקה. טיפול: יש למרוח על האזור הנגוע שום הגינה כתוש Allium( )sativum בתוספת ל ב ן, לימון, מלח, פקעות כתושות של עירית גדולה ramosus( )Asphodelus ורקפת** Cyclamen(..)persicum ** אזהרה: רקפת היא צמח מוגן ואין לקטוף אותו. פצעי עטין: במרעה מעוצה, הסבירות לפציעה של עטיני החולבות גבוהה, והפציעה עלולה אף לגרום להתפתחות דלקת ולפגיעה באיכות החלב. לכן, נהוג לחלוב את העיזים לפני היציאה למרעה כדי להקל עליהן. אם בכל זאת נפצע העטין, יש למרוח אותו בשמן זית חם עם עלים כתושים של טיון דביק, שמן זית ושום כתוש, או בחליטה של זוטה צפופה.)Micromeria myrtifolia( פצעים כלליים: לטיפול בפצעים חיצוניים בגוף החיה, הבדואים מורחים משחה של עלי לענת המדבר sieberi( )Artemisia כתושים בס מנ ה )חמאה מזוקקת(. באזור הצפון משתמשים במשחה של טיון דביק כתוש בשמן זית, בעיקר כדי למנוע הטלה של ביצי זבובים וזיהומים חיצוניים. אבנים בדרכי השתן סתימה בדרכי השתן שכיחה בעיקר באיילים ובתיישים. סימנים קליניים הם חריקת שיניים מכאב, עמידה בגב קמור וקשיים בהטלת שתן. תזונה עתירת זרחן ביחס לסידן היא גורם עיקרי לתופעה, בנוסף לגורמים אחרים. טיפול: יש להגמיע את החיה החולה במי גבינה, ובעיקר במי הל ב נ ה החמוצים. בצפון דווח על הגמעה של זכרים הסובלים מסתימה בחליטה של עלי רוזמרין רפואי Rosmarinus(,)officinalis וחזרה על הטיפול במידת הצורך. פוריות עידוד ייחום: ישנן כמה פעולות שהוזכרו כדי לעודד ייחום בעדר: בנגב נהוג להניח עלים של שבר לבן harmala( )Peganum במי השוקת. הכנסת גפרית למי השוקת. הרחה של צמחי פיגם chalepensis( )Ruta כתושים המפוזרים בדיר. האבסה בגרעינים )חיטה, סורגום ושומשום(. הבערת נשל נחש בדיר. להשראת ייחום בבעל חיים בודד, הזנה בשורשים או בפרחי דודא autumnalis(.)mandragora עצירת שליה: לפעמים אחרי המלטה קשה וסיבוכים שונים, העז או הכבשה אינה יכולה להוציא את השליה בכוחות עצמה, וכמובן אין לנסות להוציא את השליה בכוח. אולם אם היא תישאר תלויה זמן רב, היא תגרום להתפתחות של דלקת קשה בממליטה, והיא עלולה גם לגרום למוות. לכן, בכרמל ובגליל ממיסים שתי כוסות של אפר מדורה )הזמין בדרך כלל בסביבה הקרובה( בחצי ליטר מים חמים, מערבבים היטב ומחכים עד שהחומר הגס שוקע. לאחר מכן נותנים לממליטה לשתות את המים העיליים בהגמעה. בשיטה אחרת, טוחנים קליפה של אורן מצוי, שמים אותה במים חמים, ולאחר הסינון מגמיעים את הממליטה. עידוד של ייצור חלב אכילה של קינרס סורי syriaca(,)cynara גרעיני פול וחמצה דווחה כמעודדת ייצור חלב, ולכן נהוג להוציא את העדר לרעות באזורים עם קינרס סורי. אפשר להשיג את אותה תוצאה גם בהאבסה. הכשות נחש לרועה הנמצא בשטח ואשר מבחין בעז שהוכשה על ידי נחש, אין הרבה אמצעים לטפל בה במרעה. עם זאת, אפשר לנסות לטפל בה על ידי דקירה של מקום ההכשה בקוץ של חרחבינה מכחילה creticum(,)eryngium האכלת החיה בעלי החרחבינה הירוקים או דקירה בקוצים של אשחר ארץ-ישראלי Rhamnus(.)palaestinus אחרי חזרת העדר לדיר, הרועה יכול להמשיך בטיפול ולתת לעז שמן זית בהגמעה או להשתמש ברפואת ה"קאי". רפואת הקאי )ואסם( רפואת הקאי הייתה ידועה בעולם העתיק ושרדה אלפי שנים. בטיפול ברפואה זו מחממים באמצעות אש כלי העשוי בדרך כלל מברזל, ולאחר מכן צורבים את החיה בצורה מסוימת לפי סוג הבעיה. עד היום, בטיפול בחיה שהקרן שלה נשברה 73

מהבסיס, מקובל לצרוב את המקום כדי לעצור את שטף הדם ולדחות זבובים. חשוב לציין כי טיפול מסוג זה אינו עומד בקנה אחד עם חוק צער בעלי חיים. לפיכך, חל איסור בחוק לבצעו, ויש לטפל בשיטה אחרת. להלן כמה דוגמאות לבעיות שונות ולטיפול בהן באמצעות רפואת הקאי המסורתית: הפרעות לב: צריבה מסביב לטבור בצורת האות ח'. דלקת בעין: צריבה בכרית השומן בעין. דלקת עטין מימית: צריבה בעורף, במצח ומשני צדי החזה. דלקת ריאות: צריבת הצלעות משני הצדדים. שיעול: צריבה של שלושה קווים אנכיים ושלושה קווים אופקיים על הצלעות, ושל שניים נוספים לאורך עמוד השדרה. עקרות נקבית: צריבה בתוך הבושת בעזרת פיסת כותנה טבולה בשמן זית ובוערת; צריבה מסביב לטבור. התנפחות במרעה אביבי: תלישת שערות בצורת צלב בצד הנפוח. אחרי ארבע שעות, ההתנפחות חולפת. הפלה: אחרי הפלה, צריבה בצורת צלב מעל הזנב. הכשת נחש: צריבה באמצע הראש מהעורף עד האף, ודקירתו של מקום ההכשה 30-20 פעם בקוצים של עוזרר קוצני aronia(.)crataegus בענף החקלאות האורגנית ישנה התעניינות באמצעים טבעיים כדי להקטין את השימוש בחומרים כימיים, הידועים כיום בהשפעתם השלילית על מוצרים מן החי ועל הסביבה. כחלק מתפיסת הקיימ ות הרווחת כיום, אנו רואים חשיבות עליונה בשימור הקשר העמוק שבין הסביבה לצומח הטבעי, לגידול של חיות משק ולטיפוח התרבות המקומית על גווניה. כל ידע נוסף יכול לעזור לנו להשלים את הסקר. נשמח מאוד לשיתוף בידע הנצבר בשטח כדי להוסיפו למאגר הקיים )חוסיין מקלדה -.)hussein@agri.gov.il לסיכום מהסקר עלו ממצאים שבחלקם כבר אומתו באופן מדעי. יש לציין שמידע זה אינו בא להחליף טיפול וטרינארי קונבנציונלי. הוא יכול רק לשמש כגורם תומך בטיפולים המקובלים. אין בכתוב לעיל כל המלצה להשתמש בטיפול זה או אחר. חלק מהטיפולים אף אסורים על פי חוקי מדינת ישראל ועלולים לגרום לצער בעלי חיים. להכרת הצומח על בוריו היה בעבר ערך רב מאוד, לא רק מבחינה רפואית אלא גם מבחינה תרבותית. בעבר, היו רוב התרופות ממקורות טבעיים שנמצאו בסביבה הקרובה. באופן כללי, לא יובאו או נקנו תרופות, ותפיסת הצומח בטבע הייתה כפי הנראה שונה מהתפיסה המקובלת כיום: האוכלוסייה הייתה תלויה בצומח הטבעי באופן כמעט בלעדי, ואילו היום הצומח הטבעי משמש בעיקר למטרות של נופש, פנאי ונוף. בשל העובדה שהידע הנ"ל מועבר מדור לדור במשך שנים רבות, הוא בבחינת נכס תרבותי המעיד על הזיקה שבין הסביבה הטבעית לטיפול בבעלי חיים, קשר שנהיה רופף מאוד כיום. 74

סיכום כללי ממחקרנו עלה כי התנהגות הרעייה נבדלה בין גזעים שונים )2011 al.,.)glasser et לדוגמה, כאשר הושוו שני גזעים מקומיים )ממבר ודמשקאי( וגזע מיובא אחד )בורי( מבחינת הצריכה של השיח אלת המסטיק, נמצא כי העיזים הדמשקאיות צרכו את האחוז הגבוה ביותר, ואילו האחרות צרכו כמויות דומות זו לזו אך נמוכות באופן מובהק מחברותיהן הדמשקאיות. תוספת פא"ג )מגדיל את הצריכה של צמחים עתירי טנינים( הגדילה את צריכת האלה בעיקר אצל עזי הממבר, ובמידה פחותה אצל העיזים הבוריות. השפעה קטנה ביותר הייתה על הדמשקאיות, שצרכו בכל זאת את הכמות הגדולה ביותר של אלת המסטיק. בשלב הבא ניסינו לעמוד על מקור ההבדלים בין הגזעים, ולבדוק אם התכונה לצרוך צמח עתיר טנינים שאינו "טעים" היא תכונה גנטית מולדת או תכונה הנרכשת דרך לימוד מהאם. בהנחה שזו תכונה נרכשת, ניסינו לבדוק אם אפשר להשפיע עליה באמצעים מלאכותיים, ואם כן, באיזה שלב של מחזור החיים זה אפשרי. כדי לענות על שאלות אלה, יש להבין את יחסי הגומלין בין בעלי החיים לצמחים עתירי הטנינים, המתבטאים בהתנהגות הרעייה. בהמשך המחקר ניסינו להפריד בין גורמים גנטיים )מולדים( לסביבתיים )נרכשים( על ידי חלוקת הגדיים לקבוצות שונות ובחינת התנהגותם בשלבי התפתחות שונים. ממצאינו מראים כי בחירת המזון היא תכונה נרכשת שהמידע לגביה מועבר מהאם לגדי דרך חיקוי. ממצאים דומים עלו ממחקרים שהראו כי טלאים שצפו באמותיהם נמנעות מאכילה של צמחים מזיקים, אכלו כמויות פחותות מצמחים אלה לאחר הגמילה, לעומת טלאים שראו צמח זה לראשונה לאחר הגמילה 1990( al.,.)thorhallsdottir et דחייה ממזונות על ידי לימוד התנהגותי נמצאה גם בציפורים )& Biquand Grover et al.,( אך לא בעכברים,)Biquand-Guyot, 1992.)1988 במילים אחרות, גזע הגדי לא נמצא כגורם המשמעותי להעדפת אלת המסטיק. עם זאת, התוצאות שהתקבלו מרמזות כי ייתכן שישנה השפעה כזאת )פרק 3(. תוצאות אלה נתמכות על ידי מחקר נוסף, שהתבצע לגבי אותו העדר, וממנו עלה כי לעיזים מכל שלושת הגזעים )דמשקאי, ממבר ובורי( אין חלבונים ייחודיים הקושרים טנינים ברוק. al.,( Hanovice-Ziony et.)2010 ההיפותזה המוצעת בזאת )2009 )Glasser, להסברת ההבדל בין עיזים דמשקאיות לעיזים מגזע ממבר מבחינת הצריכה של צומח עתיר טנינים, נובעת משינויים שחלו בבעלי החיים כתוצאה מתהליך הביות שהתרחש בעבר וממשק הגידול המאוחר יותר של הגזעים השונים. במחקרים שונים נמצא כי תהליך הביות השפיע על התנהגות הרעייה או שיחור המזון של בעלי חיים et( Price, ;1984 Gustafsson )al., 1999 כך, למשל, בהשוואה בין עיזים מבויתות לעזי בר בסביבה דומה בדרום ספרד, נמצא כי עיזים מבויתות העדיפו שיחים על פני צומח עשבוני, לעומת עזי הבר, שצרכו כמות קטנה בהרבה של שיחים Cuartas,( Gracia-Gonzalea & 1989(. אחת הסיבות לכך היא העובדה שבעלי חיים מבויתים המתנהלים בעדר עם רועה נמצאים בתחרות מתמדת עם פרטים אחרים בעדר, ואינם יכולים להתנהל באופן הקרוי בלעז rest","eat the best, leave the כלומר לאכול רק את החלק הטוב ביותר מהצומח הנמצא בשטח )כפי שיכולות לעשות חיות בר(, ועליהם להתמודד עם הצומח בשטח בזמן המוגבל העומד לרשותם. תהליך ביות העיזים הפך התאמות מסוימות לחיים בטבע ללא רלוונטיות, ותכונות חדשות נבררו )1998 al.,.)zohary et בהתאם לכך נוצרו הבדלים בין גזעים שונים של עיזים. ההסבר להבדלים אלה עשוי להיות נעוץ בכך שגזעים מסוימים עברו תהליך טיפוח אינטנסיבי מאוד של תכונות ספציפיות )לדוגמה, זאנן ואלפיני לחלב, בורי לבשר וקשמיר ואנגורה לסיבים(, ואילו אחרים לא עברו טיפוח כזה ויכולים להיות מוגדרים כ"גזעים רב שימושיים" )בשר, חלב, עורות וסיבים(. לחלופין, ההסבר להבדלים עשוי להיות נעוץ בממשק הגידול: בעוד עיזים מגזע ממבר מוחזקות בעדרים גדולים ומוזנות במרעה חופשי, עיזים דמשקאיות מוחזקות בדרך כלל במספרים קטנים כעזי בית ומוזנות בשיחים או בחציר מוגש. אנו סבורים כי הבדלים אלה בממשק ההזנה השפיעו על התנהגות הרעייה, והיות שהתנהגות הרעייה נלמדת על ידי הגדי, גדיים יבחרו בתזונה המורכבת מצמחים שהם למדו לאכול או להימנע מאכילתם. ממחקרנו עלה כי ישנה השפעה מובהקת של הלימוד מהאם, אך לא נצפתה השפעה מובהקת של גזע הגדי )הגנטיקה שלו( על התנהגותו. אנו סבורים שהשפעתו של גורם הגזע על צריכה של אלת המסטיק, שלא התבררה במחקרנו כמובהקת, מתפתחת לאורך זמן ובתהליך ארוך טווח, ואילו ההשפעה האימהית עשויה להתבטא, ולכן גם להימדד, בטווחי זמן קצרים )של דור אחד לפחות( בתהליך הלימוד. במרוצת הדורות, ההשפעה האימהית מצטברת בתהליך "אפי גנטי", ולכן השפעת הגזע גדולה יותר. חשוב לציין כי אין הוכחה ישירה להשערה זו זהו ניסיון להבין את ההבדלים בין הגזעים ואת אופן העברתם לדור הבא, 75

על ידי הקבלה בין השינויים הנגרמים כתוצאה מתהליך הביות של בעלי החיים לבין ההבדלים והשינויים בממשק הגידול. לסיכום, החלק המחקרי של חוברת זו עוסק בלימוד התנהגות הרעייה של עיזים בחורש הים תיכוני, שאפשר להגדירו כמערכת "מורכבת", דהיינו, מערכת שבה זמינות המזון ואיכותו אינן מפוזרות באופן אחיד במרחב, ובכל רגע נתון מוצגים בפני בעלי החיים צמחים באיכויות משתנות ובמבנה שונה )שיחים צפופים או פתוחים, עצים ועשב(. לצד מנגנוני ויסות פנימיים של בעל החיים )כגון רעב ושובע(, מערכת קבלת ההחלטות שלו מושפעת מגורמים סביבתיים )גובה הצמח, איכותו ותנאי האקלים( המשתנים מרגע לרגע במהלך יום הרעייה ובמהלך עונות השנה. מסיבה זו, שמנו דגש מיוחד על פיתוח שיטות לחקר בשדה )המביאות בחשבון גם את גורמי הסביבה המשפיעים על התנהגות בעל החיים(. החקלאות האינטנסיבית מצליחה להגדיל את יצרנותן ויעילותן של חיות המשק באמצעות שליטה כמעט מוחלטת בתנאי הסביבה, בשיטות ההזנה ובדרכי הרבייה. מערכת זו מביאה לשיאים חדשים בכושר הייצור ובבקרה על איכות המוצרים המופקים ממנה. אך האם בהכרח נכון למדוד את הישגי החקלאות אך ורק במונחים כלכליים של תפוקת חלב ובשר? האם מערכות חקלאיות מבוקרות, שבהן המגדל רואה את בעלי החיים דרך צג המחשב בלבד, הן בהכרח נכונות יותר? ואם כן, למי? גידול בעלי חיים במערכת אינטנסיבית מסוג זה אינו מאפשר שמירה על מאגרים גנטיים מקומיים )ראה קופסת הסבר ברקע לחוברת זו(, ולמעשה אינו קשור כלל למחזוריות הטבעית של בעלי החיים וסביבתם. שאלות רבות צריכות להישאל: האם בעל חיים יעיל ויצרני יותר דורש טיפול רפואי יקר יותר? האם המוצרים המופקים ממנו בריאים יותר? האם אפשר למצוא מודל למערכת הכוללת גידול בעלי חיים כענף חקלאי, תוך השתלבות במערכת האקולוגית הסובבת אותה, וייצור של מוצרים איכותיים ובריאים? ובכלל, האם וכיצד אפשר לחבר בין מטה הרועה לצג המחשב? צילום: שגיא שגיב 76

אנו סבורים כי יש "ללכת צעד אחד אחורה" באינטנסיביות הגידול, ולבחון את השפעותיה ואת יכולתה של מערכת אינטנסיבית פחות לשלב באופן מיטבי ובר-קיימה בין החקלאות למערכת הטבעית הסובבת אותה. אחד המודלים הרווחים במקומות שונים בעולם, כולל באגן הים התיכון, נקרא מערכת "אגרו פסטוראלית", כלומר מערכת חקלאית המשתמשת בשטחים הטבעיים כחלק ממערך הייצור שלה. על מערכת כזו לשמור על איכותם הכוללת של שטחים אלה ולהבין את יחסי הגומלין בין הייצור החקלאי למערכת האקולוגית. עדר העיזים ברמת הנדיב מתקיים במערכת השואפת להיות כזו. אנו מנסים למצוא את הכלים הנכונים כדי למדוד ולהעריך את האפשרויות לשלב בין שתי המערכות. אנו אוחזים במטה הרועה, ובד בבד בוחנים את חקלאות העתיד על ידי שימוש בטכנולוגיות מתקדמות. מהלכה למעשה - יישום מסקנות המחקרים כיצד אפשר ליישם את המסקנות שהוצגו בחוברת זו לטובת שיפורו של ממשק גידול העיזים בחורש בהתאם ליעדים ולצרכים בכל מקום? להלן מפורטות כמה אפשרויות: שיטת :Fecal NIRS על ידי שימוש בשיטה זו, בעלי עדרים ומנהלי שטחים יכולים לדעת מהו הרכב המזון שהעיזים צורכות במרעה. אפשר לשלוח דגימה למעבדה, ובזמן קצר יחסית לדעת מהי האיכות התזונתית של המזון שהעיזים צורכות במרעה, ועל פי התוצאות לדעת את כמות המזון המוסף שיש לספק לעדר ברמות ייצור שונות. כמו כן, מנהלי השטח יכולים לקבל הערכה על ההרכב הצמחי של תזונת העיזים )מזון מעוצה או עשבוני(. לפי מדדים אלה, נוכל להשיג שיתוף פעולה טוב יותר בין מגדלי צאן למנהלים של שטחים פתוחים, לצורך קבלת החלטות לגבי כניסה של העדר לאזורים שונים ויציאתו מהם. מידע לגבי הרגלי ההזנה של הגזעים השונים יאפשר לבחור גזעים מתאימים לרעייה באזורי חורש עתירי טנינים, מאחר שגזע מסוים עשוי להיות מתאים ביותר לרעייה ממשקית אך לא יצרני במידה מספקת. אפשר לקבל החלטות לגבי תגמול כספי בעבור שירותי רעייה על בסיס מידע רלוונטי. מתוך הבנת תהליך הלימוד של הגדי מאמו, והבנתם של הגורמים המשפיעים על צריכה של מיני צומח שונים, אפשר להשתמש בעיזים לצורך טיפול בשטחים שבהם ישנם צמחים בעייתיים שאינם נאכלים ברצון. אפשר גם ללמד את האימהות, ועל ידי כך לגרום להן ללמד את הגדיים, אילו צמחים כדאי להן לאכול ומאילו צמחים עדיף להן להימנע. שימושים כאלה על בסיס ידע דומה מיושמים בארה"ב )למניעת התפשטות של שיחי ערער( ובספרד )שימוש בעיזים לטיפול במטעים של זיתים אורגניים(. רמת הנדיב אינה שונה בהרבה משטחי חורש אחרים בארצנו מבחינה אקלימית ומבחינת אופי הצומח. תכניות הרעייה והניטור שמוצגות בפרק 4 יכולות לשמש בסיס לתכניות דומות שייושמו בשטחים אחרים בארץ על פי העקרונות שהוצגו. ברור שלכל שטח מאפיינים מעט שונים, כמו גם לעדרים השונים אשר ישמשו לממשק השטח. עם זאת, העקרונות זהים. מסקנה נוספת, שאותה למדנו בעיקר מהעיזים הרועות, היא כי שטח המרעה אינו משמש רק להזנה אלא גם כ"בית מרקחת" טבעי, והעיזים משתמשות בצומח כנגד טפילי מעיים שונים. ייתכן שזהו רק קצה הקרחון, ושעדיין איננו יודעים כמעט כלום לגבי הפוטנציאל הגלום בצמחים רבים שיכולים לשמש לטיפול בבעלי החיים במרעה ולשמירה על בריאותם. מסקנה אחרונה היא מסקנה כללית ואישית של כותב שורות אלה. רבות למדתי מחוקרים דגולים בארצנו ובעולם. עם זאת, מרועים וממגדלים המטפלים בבעלי חיים יום יום למדתי דברים שלא יסולאו בפז ואשר אינם מופיעים כמעט בשום ספר לימוד או קורס באוניברסיטה. בין השאר למדתי מהם על טיפול שגרתי ובלתי שגרתי בבעלי חיים, למדתי להבין טוב יותר את התהליכים המתרחשים בשטח, ולמדתי מהם גם על צניעות ועל קרבה לאדמה. 77

מילון מונחים אנרגיה כללית: כמות האנרגיה המצויה במזון. בעל החיים אינו מעכל את המזון במלואו, וחלקו מופרש בצואה. על סמך זה אפשר להגדיר את ה"אנרגיה הנעכלת". מתוך האנרגיה הנעכלת, חלק מהאנרגיה משמש לחילוף חומרים ויוצא מגוף בעל החיים בשתן ובגזים. האנרגיה הנשארת היא "האנרגיה המטבולית", מאחר שהיא נשארת לצורך מטבוליזם. בנוסף, בעל החיים מאבד אנרגיה דרך ייצור חום. האנרגיה הנותרת מוגדרת כ"אנרגיה נטו". ריכוז האנרגיה במזון נמדד בקלוריות,)cal( קילו קלוריות )kcal( או מגה קלוריות )mcal( לק"ג. יש מדינות שמודדים בהן אנרגיה ביחידות ג'אול )J( או מגה ג'אול )MJ( לק"ג. גזעים מתמחים: גזעים של חיות משק שעברו טיפוח אינטנסיבי ליצרנות גבוהה. אפשר למצוא גזעים כאלה בענף הבקר לחלב )הולשטיין, פריזי, ג'רסי(, בענף הבקר לבשר )שרולה, סימנטל וכו'(, בעיזים לחלב )זאנן, אלפיני( ובעיזים לבשר )בורי(. זאת לעומת גזעים המוגדרים בדרך כלל כ"גזעים מקומיים", העוברים טיפוח נקודתי בעדר ואשר יצרנותם על פי רוב נמוכה יותר מזו של הגזעים המתמחים. הזנה במרעה: שימוש בצומח הנמצא בשטח להזנת בעלי חיים. המרעה עשוי להיות צומח טבעי בשטח, או לחלופין צומח שנזרע כדי שיאכלו אותו בשטח ולא בדיר/רפת. המונח "הזנה במרעה" בחוברת זו מתייחס למרעה טבעי. הזנה מוגשת: שימוש בצומח להזנת בעלי חיים על ידי הגשתו בדיר/רפת. הזנה בשיטה זו מתייחסת לחציר/שחת, שהוא צומח הנקצר בשטח ומובא למתבן בצורת גרעינים, בתערובת של גרעינים או בבליל המורכב ממזונות שונים. בכל המקרים הוא מוגש לבעל החיים באבוס המצוי בדיר או ברפת. המהפכה הירוקה: תהליך שהתרחש בין שנות הארבעים לשנות השישים של המאה העשרים. מהפכה זו אופיינה בפיתוח של זני צמחים דגניים בעלי יבולים גדולים. כתוצאה מכך, אפשר לגדל כמויות גדולות של מזון ליחידת שטח. גידולים אלה מנעו רעב ממיליוני אנשים בעולם. בתחום של גידול בעלי חיים, סיפקו גידולים אלה כמויות גדולות של מספוא, וכתוצאה מכך העדיפו משקים רבים לעבור להזנה מוגשת במקום הזנה במרעה. הפרעה: המונח "הפרעה" בתחום האקולוגיה מתייחס לשינוי בתנאים מעבר למצב הממוצע. הפרעה אינה מוגדרת בהכרח כגורם חיובי או שלילי. לדוגמה, אכילת צמח על ידי בעל חיים היא הפרעה שעשויה לגרום לחדירה של קרינה גבוהה יותר, ועל ידי כך להביא לשינוי בכמות הקרינה. הפרעה זו תגרום במצב מסוים לעידוד הצמיחה או לפגיעה בה. כמו כן, ייתכן שכתוצאה מההפרעה תתעודד צמיחתו של צמח אחר. השפעה אימהית: השפעה של גורמים שאינם מולדים. גורמים אלה מועברים לגדי על ידי העז. הם עשויים לעבור בשלב ההיריון, דרך השליה, לאחר ההמלטה דרך החלב או בהמשך החיים באמצעות לימוד התנהגותי וחיקוי של האם. ההשפעות של גורמים אלה מוגדרות כ"השפעות אימהיות". השפעת הגזע: השפעה של גורמים מולדים. במחקרנו הועלתה ההשערה שקיימות תכונות מולדות שאינן זהות בגזעים השונים. תכונות אלה הן תכונות של גזע הגדי הנולד, והן שונות מתכונות הנרכשות על ידי לימוד מהאם בכך שהן אינן תלויות בגורמים סביבתיים אלא קיימות בגדי מרגע לידתו. חומר יבש )ח"י(: כאשר בודקים את איכות המזון המוגש לבעלי חיים, יש להביא בחשבון כי הצומח הנאכל מכיל כמויות שונות של מים. למשל, עשב טרי עשוי להכיל כ 90% מים ורק 10% חומר יבש, המכיל ערך קלורי כלשהו. שיחים עשויים להכיל כ 50% מים ו 50% חומר יבש, וחציר עשוי להכיל כ 10% מים ו 90% חומר יבש. המים הם מרכיב חשוב ביותר בקיום הגוף, אך מאחר שאין להם כל ערך קלורי, יש לחשב רק את החומר היבש שבצומח. אי לכך, כל החישובים לצורך קביעת ערכו התזונתי של הצומח מתבצעים על בסיס חומר יבש. חומרים משניים: חומרים המיוצרים על ידי צמחים ואשר אינם הכרחיים למטבוליזם הבסיסי של הצמח. קיים מגוון רחב של חומרים משניים בצמחים שונים. חומרים אלה משמשים בעיקר להתגוננות מפני מזיקים, לרבות חולייתנים. בנוסף, הם משמשים גם לצורך פיגמנטציה ולייצור של הורמונים וחומרים כימיים שונים הפוגעים בצמחים אחרים )אללופתיה(. חלבון כללי protein( :)Crude חלבון הוא מרכיב מרכזי בבניית הגוף של בעל החיים. מעלי גירה מנצלים חלבון מסוגים שונים. מקור החלבון המגיע לגופם הוא בצומח שהם אוכלים. חלבון זה מנוצל ברובו על ידי חיידקים הנמצאים במדור הראשון של מערכת העיכול של מעלי הגירה )הנקרא "כרס"(. לאחר שהחיידקים מתים, החיה מנצלת את החלבון המתקבל מהם. חלק מהחלבון עובר את הכרס ללא פירוק חיידקי ומנוצל ישירות 78

על ידי החיה. חלבון זה נקרא "חלבון שרידי", והוא נחשב ליעיל יותר. בשיטות המקובלות כיום לקביעת רמת החלבון, נמדדת כמות החנקן במזון. מאחר שהחלבון במזונות הצמחיים מורכב בערך מ 16% חנקן, נהוג להכפיל את כמות החנקן המתקבלת באנליזה ב 6.25 )6.25=1/16(, ועל ידי כך לחשב את כמות החלבון במזון. מכיוון שבפועל לא כל החנקן במזון מקורו בחלבון )הוא עשוי להגיע גם ממקורות נוספים כגון חומצות גרעין(, נהוג לקרוא לחלבון המחושב בשיטה זו "חלבון כללי". כיום, במקרים רבים שבהם מציינים את כמות החלבון במזון, אף ללא אזכור המילה "כללי" )או לחלופין "חלבון גס"(, הכוונה היא בעצם לחלבון כללי. חקלאות אינטנסיבית: שיטה חקלאית שמטרתה להביא ליצרנות גבוהה בשטח קטן יחסית. שיטה זו דורשת השקעה כלכלית גבוהה )מיכון וטכנולוגיה( ויעילות רבה. החקלאות בשיטה זו עוסקת על פי רוב בגידול יחיד )מונו קולטורה( ובזנים )צומח( או גזעים )בעלי חיים( בעלי יצרנות גבוהה. חקלאות אקסטנסיבית: חקלאות אקסטנסיבית )או מסורתית( ממעיטה בהשקעת משאבים, בדרך כלל יעילה פחות ומשתמשים בה במקרים רבים בגידול של זנים או גזעים בעלי יצרנות נמוכה יותר. ככלל אפשר לומר שלחקלאות האינטנסיבית השפעות סביבתיות רבות יותר מאשר לחקלאות האקסטנסיבית. קיימות שיטות חקלאיות שונות בטווח הרחב שבין החקלאות האינטנסיבית ביותר לזו האקסטנסיבית. טנינים: קבוצה של חומרים משניים בצמחים בעלי טווח רחב של משקלים מולקולאריים. חומרים אלה משתייכים מבחינה כימית לקבוצת הפוליפנולים. המאפיין העיקרי של החומרים מקבוצה זו הוא יכולתם להתקשר לחלבונים בתמיסות מימיות. טנינים בדרך כלל מחולקים לשתי קבוצות עיקריות: טנינים מסיסים במים )hydrolysable( וטנינים מעובים.)condensed( במחקרים בתחום מעלי הגירה משתמשים בהגדרה נוספת: "טנינים קושרי פא"ג )פוליאתילן גליקול(". טנינים קושרי פא"ג הם טנינים בעלי פוטנציאל לקשירת חלבון אשר פוגמים בעיכולו. הגדרה זו עשויה לכלול טנינים משתי הקבוצות שצוינו לעיל. מאחר שטנינים נקשרים לחלבונים, בהזנה של בעלי חיים הם בדרך כלל מוגדרים כגורמים שליליים, וזאת בגלל ההיקשרות לחלבון ומניעת עיכולו. הטנינים גורמים גם לטעם לא טוב )עפיצות( ואף לתחושת בחילה. לטנינים ידועות גם תכונות מועילות: במעלי גירה, בהזנה בריכוזים נמוכים הטנינים מתנתקים מהחלבון בתנאים חומציים ומאפשרים את פירוקו ואת עיכולו ביתר יעילות. כמו כן, עקב פגיעתם בתולעי מעיים, יש להם יתרונות לבעל החיים הפונדקאי. הודות ליכולתם של הטנינים להיקשר לחלבונים, הם משמשים בתעשיית עיבוד העורות מזה אלפי שנים )הם נקשרים לחלבונים שבעור ומשנים את מבנהו המרחבי, שהופך נוח לעיבוד(. תהליך זה נקרא באנגלית."tanning" מכאן גם מקור השם "טנין". לימן: "לימן הוא כינוי לאגן סכור קטן המשמש לאיגום מי גשם באזורים בעלי אקלים צחיח. בקרקעיתו נוטעים חורשות קטנות כדי לגוון את הנוף. השם לימן מקורו ביוונית )limen( ומשמעו "נמל" מקום נמוך שבו נקווים מים. אגני הניקוז המספקים מים ללימנים עשויים להשתרע על מאות ואלפי דונמים. קק"ל יצרה עד היום, שנת 2010, כ 500 לימנים, החל משנות השישים המוקדמות." )ברנשטיין, הלימנים בנגב מסמך מדיניות, קק"ל(. מגוון ביולוגי: מדד למורכבות של מערכות טבעיות שונות אשר מציג רמות של שונות בין אוכלוסיות שונות בחברות ובבתי גידול. למגוון הביולוגי חשיבות רבה המתבטאת ביחסי גומלין בין אורגניזמים על פני כדור הארץ. מגוון מינים: מדד למידת השונות בהרכב המינים בחברה. מושג זה מציג בחישוב מתמטי את היחס בין מספר המינים )המוגדר כ"עושר המינים"( למספר הפרטים מכל מין )המוגדר כ"שפע יחסי"(. מזון גס: מזון המורכב מפחמימות מורכבות שאינן מתפרקות בקלות )סיבים(. למזון זה חשיבות רבה בשמירה על מאזן החומציות בכרס של מעלי הגירה ועל פעילות תקינה של מערכת העיכול. יתרונם העיקרי של מעלי הגירה הוא יכולתם לנצל באופן יעיל מזון גס. במזון זה, אחוז הסיבים גבוה במיוחד. דוגמאות למזון גס הן חציר לסוגיו, תחמיצים וצמחי מרעה. מזון מרוכז: מזון המורכב מפחמימות פשוטות המתפרקות מהר באופן יחסי. מזון מרוכז יוצר סביבה חומצית יותר בכרס של מעלי הגירה, אך מספק אנרגיה זמינה לבעל החיים. בעלי חיים יצרניים זקוקים לכמויות גדולות של חלבון ואנרגיה. לפיכך, נהוג לספק להם מזונות מרוכזים המכילים ריכוז גבוה של מרכיבים אלה. דוגמאות למזון מרוכז הן גרעינים שונים, תערובות )המורכבות בעיקר מגרעינים(, זבל עופות, כוספאות וכד'. ממשק שטחים פתוחים )ממשק אקטיבי(: התערבות אנושית במערכת הטבעית להשגת תועלת אקולוגית, נופית, כלכלית או חברתית. 79

ממשק אדפטיבי: גישה שלפיה כל פעולת ממשק בשטח )רעייה, כריתה, השבת בעלי חיים וכד'( מלווה בניטור ובמעקב שוטף ומתעדכנת בהתאם לממצאים. נעכלות התעכלות :(Digestibility( מתוך סך המזון שאוכלים בעלי חיים, לא הכול נעכל. יעילותם של המזונות אינה תלויה בהרכבם הכימי בלבד אלא גם בשיעור ההתעכלות שלהם. חלק מהמזון שנאכל מופרש בצואה. החלק הנעכל הוא החלק שנספג דרך דפנות מערכת העיכול ואשר מגיע לזרם הדם וללימפה. נעכלות מצוינת כאחוז מהמזון. ככל ששיעור הנעכלות גבוה יותר, כך יעילותו של המזון רבה יותר. להרחבה, עיין בספר "הזנת בע"ח" מאת אהרון בונדי )פרק י"ג(, הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים. סנכרון הורמונאלי: פעולה ממשקית המשמשת לשליטה בזמן הייחום של חיות משק. סנכרון הורמונאלי מאפשר לתכנן את זמן ההמלטה של בעל החיים. כאשר מעוניינים לבצע הזרעה מלאכותית של חיות רבות בזמן הנקבע מראש, מבצעים זאת באמצעות סנכרון הייחום. הסנכרון מתבצע על ידי מתן מבוקר של הורמוני מין, אשר גורמים לשינויים במחזור המיני של בעל החיים. ספקטרוסקופיה: תחום מחקר שבו אפשר לאפיין חומרים על ידי הקרנת אור באורכי גל שונים. כאשר האור מוקרן על החומר, הוא יכול לעבור דרכו, להיבלע בו או להיות מוחזר ממנו. כמות האנרגיה המוחזרת או הנבלעת בחומר מושפעת מהרכבו הכימי. על פי החישובים של הבליעה וההחזרה של האור, אפשר לדעת את ריכוזם של חומרים כימיים שונים בחומר. השימוש בשיטה זו נפוץ בתחומים רבים, כגון פיזיקה, ביולוגיה, רפואה ותעשייה. סקלרופילי: סקלרופיליות היא תכונה של עלים בצמחים מסוימים. תכונה זו מתבטאת בעלים גלדניים )מלשון גלד ציפוי קשה( וביחס גבוה בין גודל העלים ומשקלם. לצמחים סקלרופיליים יחס גודל משקל גבוה, דהיינו משקל גבוה ביחס לגודלם, לעומת צמחים שאינם סקלרופיליים. פא"ג )פוליאתילן גליקול(: מולקולה המשמשת בתעשיית התרופות ובתעשיות כימיות שונות. למולקולה זו תכונה המשמשת בחקלאות: התכונה להיקשר לטנינים. ניסויים רבים בארץ ובעולם בוצעו כדי לבדוק את השפעת התוספת של פא"ג על צריכת טנינים ועל יצרנותם של בעלי חיים במרעה. במחקרים רבים משתמשים בפא"ג כדי לבטל את השפעת הטנינים ובכך לבחון אם הם הגורם המשפיע על התוצאות. פנוטיפ: הפנוטיפ מייצג את הביטוי החיצוני לתכונותיו הגנטיות של אורגניזם. למשל, קרניים הן ביטוי חיצוני של גן מסוים, כמו גם צבע שיער, גובה וכד'. לעומתו, הגנוטיפ מייצג את כלל המידע הגנטי הקיים בדנ"א של בעל החיים, גם אם הוא אינו מתבטא. על פי רוב, גזעי העיזים מיוצגים על ידי תכונות פנוטיפיות שונות המתבטאות במראן החיצוני וביצרנות שלהן. קביעה איכותית של המנה שהעיזים צורכות: איכות המנה שעיזים אוכלות במרעה אינה פשוטה לחישוב, מאחר שהמזון מגוון ומשתנה על פי עונות השנה, ומשום שהמנה בכללותה שונה בין עז לעז. זאת בניגוד להזנה במזון מוגש, שבה כל העיזים אוכלות את אותה מנה ואפשר לבדוק במעבדה את איכותה. הערך התזונתי נקבע על פי הנוטריינטים השונים הנמצאים במזון. הנוטריינטים שנבדקו הם חלבון, אנרגיה, המרכיבים של דופן התא הצמחי,)ADF,NDF( נעכלות )החלק של המזון שנשאר בגוף בעל החיים ונעכל( וטנינים. אפשר לקבוע את הכמות הנאכלת מכל מרכיב )בגרמים( או את חלקו היחסי במזון )באחוזים( )איור 15(. להרחבה בנושא ראה, Soest. 1982 Van Fiber) ADF : ADF (Acid Detergent משמש כמדד מדויק יחסית לקביעת שיעור הנעכלות של הצומח. כמות ה ADF היא כמות הסיבים שאינם נעכלים. ככל שערך ה ADF נמוך יותר, כך שיעור הנעכלות של המזון צפוי להיות גבוה יותר. ערך ה ADF משמש לחישוב הכמות של האנרגיה האצורה בצמח הנאכל. ה ADF שונה מה NDF בכך שה NDF מכיל את רוב ההמיצלולוז )סוג של סיב(, וכן כמות מוגבלת של חלבון שאינו נמצא ב ADF. מיצוי ה ADF מתבצע על ידי הרתחה של דגימת מזון )צמח( במשקל 1 גרם בממס )detergent( חומצי )acid( למשך שעה, ואחר כך סינונה. החומר הממוצה )השארית( הוא ה ADF, והוא מכיל בתוכו חלקים מדופן התא הצמחי, בעיקר צלולוז, ליגנין, חלבונים שנהרסו בחימום וכמויות משתנות של צורן )איור 15(. Fiber) :NDF (Neutral Detergent החלק שאינו מתמוסס בהרתחה של דגימת מזון )צמח( בממס ניטרלי. ה NDF מכיל צלולוז, המיצלולוז, צורן, חלבונים שונים )שנפגעו בחימום( וליגנין. למרכיבי ה NDF שיעור נעכלות נמוך, ונעכלותם תלויה במיקרואורגניזמים הנמצאים במערכת העיכול של מעלה הגירה. ישנו מתאם גבוה בין כמות ה NDF בצמח לכמות שאפשר לאכול מהצמח. 80

איור 15: תיאור סכמטי של היחס בין תוך התא ודופן התא הצמחי, בשלבי צימוח שונים. צמח שנקצר/נאכל בשלב צימוח בוגר צמח שנקצר/נאכל בשלב צימוח צעיר דופן התא הצמחי דופן התא הצמחי מומסים תוך תאיים מומסים תוך תאיים דופן תא עבה: NDF גבוה )שיעור נעכלות נמוך( ADF גבוה )רמת אנרגיה נמוכה( דופן תא דק: NDF נמוך )צריכת מזון מרובה( ADF נמוך )רמת אנרגיה גבוהה( 81

רשימת מקורות References Barry, T. N., & Duncan, S. J. (1984). The role of condensed tannins in the nutritional value of Lotus pedunculatus for sheep1. Voluntary intake. The British journal of nutrition, (51) pp. 485-491. Abaye, A. O., Allen, V. G., & Fontenot, J. P. (1994). Influence of grazing cattle and sheep together and separately on animal performance and forage quality. Journal of Animal Science (72), pp. 1013-1022. Barry, T. N., & McNabb, W. C. (1999). The implications of condensed tannins on the nutritive value of temperate forages fed to ruminants. British journal of nutrition (81), pp. 263-272. Acamovic, T., & Brooker, J. D. (2005). Biochemistry of plant secondary metabolites and their effects in animals. Proceedings of the Nutrition Society (64) pp. 403-412. Belsky, J. A. (1992). Effects of grazing, competition, disturbnce and fire on species composition and diversity in grassland communities. Journal of Vegetation Science (3), pp. 187-200. Bennett, R. N., & Wallsgrove, R. M. (1994). Secondary metabolites in plant defence mechanisms. New Phytology (127) pp. 617-633. Bernard, L., Shingfield, K. J., Rouel, J., Ferlay, A., & Chilliard, Y. (2009). Effect of plant oils in the diet on performance and milk fatty acid composition in goats fed diets based on grass hay or maize silage. British Journal of Nutrition (101) pp. 213-224. Aharon, H., Henkin, Z., Ungar, E. U., Kababya, D., Baram, H., & Perevolotsky, A. (2007). Foraging behaviour of the newly introduced Boer goat breed in a Mediterranean woodland: A research observation. Small Ruminant Research (69), pp. 144-153. Alexander, G., Stevens, D., & Bradley, L. R. (1985). Fostering in sheep: Facilitation by use of textile lamb coats. Applied animal behavior science (14), pp. 315-334. Austin, P. J., Suchar, L. A., Robbins, C. T., & Hagerman, A. E. (1989). Tannin-binding proteins in saliva of deer and their absence in saliva of sheep and cattle. Journal of Chemical Ecology, 15(4), pp. 1335-1347. Biquand, S., & Biquand-Guyot, V. (1992). The influence of peers, lineage and environment on food selection of the criollo goat (capra hircus). Applied Animal Behaviour Science (34) pp. 231-241. Avlagon, D., Kommosarchik, S., Glasser, T., Hadar, L., & Seligman, N. G. (2010). How much browse is available for goats that graze Mediterranean. Small Ruminant Research (94) pp. 103-108. Bjugstad, A. J. (1970). Determining forage composition by direct observation of domestic grazing animals. Range & Wildlife habitat evaluation: A research symposium USDA. Misc. Prbl # 1147: pp. 101-104. Brisk, D.D., Noy-Meir, I. (1997). Plant responses to grazing: a comparative evaluation of annual and perennial grasses. Ecological basis of livestock grazing in Mediterranean ecosystems. pp. 13-26. European commission EUR-18303. Barazani, O., Dudai, N., & Golan-Goldhirsh, A. (2003). Comparison of Mediterranean Pistacia lentiscus genotypes by random amplified polymorphic DNA chemical and morphological analyses. Journal of Chemical Ecology (29) pp. 1939-1952. Barbaro, L., Dutoit, T., & Cozic, P. (2001). A six-year experimental restoration of biodiversity by shrubclearing and grazing in calcareours grasslands of the French Prealps. Biodiversity and Conservation (10) pp. 119-135. 82

Colman, S. W., Lippke, H., & Gill, M. (1999). Estimating the nutritive potential of forages. The fifth intl. symp. On the nutrition of herbivors. San-Antonio, Texas. Conell, T.H. (1978) Diversity in tropical rainforest and coral reefs. Science (199) pp. 1302-1310. Crespo, D. S. (1985). Importance of grazing trials in determining the potential of rainfed Mediterranean pastures. FAO-European cooperative network of pasture and fodder crop production. Decandia, M., Sitzia, M., Cabiddu, A., Kababya, D., & Molle, G. (2000). The use of polyethylene-glycol to reduce the anti-nutritional effects of tannins in goats fed woody species. Small Ruminant Research (38), pp. 157-164. Decandia, M., Yaikoulaki, M. D., Pinna, G., Cabidu, A., & Molle, G. (2008). Foraging behaviour and intake of goats browsing on mediterranean shrublands. In A. Cannas, & P. Guiseppe, Dairy goats feeding and nutrition (pp. 161-188). CABI International. Devendra, C. (1972). The digestive efficiency of goats. World review of animal production (14), pp. 9-22. Devendra, C. (1990). Comparative aspects of digestive physiology and nutrition in goats and sheep. In C. Devendra, & E. Imazumi, Ruminant Nutrition and Physiology in Asia (pp. 45-60). Devendra, C., & Burns, M. (1983). Goat production in the Tropics. Farnham Royal Slough, U.K: CAB Farnham House. Brosh, A., Henkin, Z., Rothman, S. J., Aharoni, Y., Orlov, Y., & Arieli, A. (2003). Effect of faecal n-alkanes recovery in estimates of diet composition. Journal of Agricultural Science (140) pp. 93-100. Brun-Bellut, J. (1997). Urea recycling in the rumen of dairy goats: effects of physiological stage and composition of intake. Small Ruminant Research (23), pp. 83-90. Cabral, A. C., De Miguel, J. M., Rescia, A. J., Schmitz, M. F., & Pineda, F. D. (2003). Shrub encroachment in Argentinean savannas. Journal of Vegetation Science, 14(2), pp. 145-152. Celaya, R., Benavides, R., Gracia, U., Ferreira, L. M., Ferre, I., Martinez, A., Osoro, K. (2008). Grazing behaviour and performance of lactating suckler cows, wews and goats in patially improved heathlands. Animal, 2(12), pp. 1818-1831. Cinball, A. C., Pipere, S. H., Pollard, A., Williams, E. F., & Sahai, P. M. (1934). The constitution of the primary alcohols, fatty acids and paraffins resent in plant and insect waxes. Journal of Biochemistry (28) pp. 2189-2208. Coates, D. B. (2000). Predicting diet digestibility and crude protein content from the faeces of grazing cattle. Final report project cs.253. Townsville, Australia: CSIRO Tropical Agriculture Davies Laboratory. Coates, D. B., Schachenmann, P., & Jones, R. J. (1987). Reliability of extrusa samles collected from steers fistulated at the oesophagus to estimate the diet of resident animals in grazing experiments. Australian journal of experimental agriculture (27) pp. 739-745. Distel, R. A., Villalba, J. J., & Laborde, H. E. (1994). Effects of early experience on voluntary intake of lowquality roughage by sheep. Journal of animal science, (72) pp. 1191-1195. Coleman, S. W., & Murray, I. (1993). The use of nearinfrared reflectance spectroscopy to define nutrient digestion of hay by cattle. Animal Feed Science and Technology (44) pp. 237-249. 83

Garcia, R. R., Jauregui, B. M., Garcia, U., Osoro, K., & Celaya, R. (2009). Responses of Arthopod Fauna Assemblages to Goat Grazing Management in Northern Spanish Heathlands. Community and Ecosystem Ecology, 38(4) pp. 985-995. Dove, H., & Mayes, R. W. (1991). The use of plant wax alkanes as marker substances in studies of the nutrition of herbivors: a review. Australian journal of agriculture research. (42) pp. 913-952. Glasser, T. A. (2009). Maternal and breed effects on the consumption of Pistacia lentiscus by domestic goats: A fecal NIRS aided study. Jerusalem: PhD thesis submitted to the Hebrew University. Glasser, T., Landau, S., Muklada, H., Dvash, L., Perevolotsky, A., Ungar, E. D. (2007). Monitoring diet composition and quality of ranging goats by faecal NIRS. Options Mediterraneennes. (A), 74: pp. 243-248. Glasser, T.A., Hadar, L. (2014). Grazing management aimed at producing landscape mosaics to restore and enhance biodiversity in Mediterranean ecosystems. Options Mediterraneennes, (A), 109. pp. 437-452. Glasser, T., Ungar, E.D., Landau, S., Perevolotsky, A., Dvash, L., Muklada, H., Kababya, D. and Walker, J.W. (2009) Breed and maternal effects on the intake of tannin-rich browse by juvenile domestic goats (Capra hircus). Applied Animal Behaviour Science. (119) pp. 71 77. Du Toit, J. T. (1990). Regrowth and palatability of Acacia shoots following pruning by African savanna browsers. Ecology. (7) pp.149-154. Dubeuf, J.P., & Boyazoglu, J. (2009). An international panorama of goat selection and breeds. Livestock Sience. (120) pp. 225-231. Dubost, M. (1998). European policies and livestock grazing in Mediterranean ecosystems. In V. P. Papanastasis, & D. Peter, Ecological basis of livestock grazing in Mediterranean ecosystems (pp. 298-311). Luxemburg: office for official publications of the European Communities. Ellis, C. R., Royce, E. J., Scott, C. B., Taylor, C. A., Walker, J. W., & Waldron, D. F. (2005). Sire influence on Juniper consumption by goats. Rangeland Ecology & Management, (58) pp. 324-328. Glasser, T.A., Landau, S., Muklada, H., Dvash, L., Perevolotsky, A., Ungar, E.D. (2009) Monitoring diet composition and quality of ranging goats by faecal NIRS. Options Mediterraneennes, (A), 74, pp. 243-248. Ellis, W. C. (1984). A silicon esophageal cannula; its surgical installation and use in research with grazing cattle, sheep or goats. Journal of Animal Science, (59) pp. 204-209. Glasser, T. A., Landau, S. Y., Ungar, E. D., Perevolotsky, A., Dvash, L., Muklada, H., Walker, J. W. (2008). A fecal NIRS-aided methodology to determine goat dietary composition in a Mediterranean shrubland. Journal of animal science, (86) pp. 1345-1356. Glasser, T., Landau, S., Ungar, E. D., Perevolotsky, A., Muklada, H., Kababya, D., & Walker, J. W. (2011). Foraging selectivity of three goat breeds in a mediterranean shrubland. Small Ruminant Research, 102(1) pp. 7-12. Fleischner, T. L. (1994). Ecological costs of livestock grazing in Western North America. Conservation Biology, 8(3) pp. 629-644. Gabay, O., Perevolotsky, A&Shachak, M. (2008). Landscape mosaic for enhancing biodiversity At what scale?. Options Mediterraneenes (A) 79 pp. 45-49. Gall, C. (1981). Goat production. London: Academic Press. 84

Henkin, Z., Hadar, L., & Noy-Meir, I. (2007). Humanscale structural heterogeny induced by grazing in Mediterranean woodland landscape. Landscape Ecology (22) pp. 577-587. Hoffmann, I. (2004). Agrobiodiversity in the Mediterranean; the interaction between plant and animal genetic resources. Proceedings: the International Symposium on Sustainable Utilization of Indigenous Plant and Animals Genetic Resources in the Meditarranean Region. Mostar. Gracia-Gonzalea, R., & Cuartas, P. (1989). A comparison of the diets of the wild goat (Capra pyrenaica), domestic goat (capra hircus), Mouflon (Ovis musimon) and domestic sheep (Ovis aries) in the Cazorla mountain range. Acta Biologica Montana (9) pp. 123-132. Grover, C. A., Kixmiller, J. S., Erickson, C. A., Becker, A. H., Davis, S. F., & Nallan, G. B. (1988). The social transmission of information concerning aersively conditioned liquids. Psychological Rec (38) pp. 557-566. Hoste, H., Jackson, F., Athanasiadou, S., Thamsborg, S. M., & Hoskin, S. O. (2006). The effects of tannin-rich plants on parasitic nematodes in ruminants. Trends in Parasitology, 22(6), pp. 253-261. Huffman, M. A., & Seifu, M. (1989). Observaions o the illnes and consumption of possibly medicinal plant vernonia amygdalina by a wild chimpanzee in Mahale ountains National Park, Tanzania. Primates (30) pp. 51-63. Guney, O., Torun, O., Ozuyanik, O., & Darcan, N. (2006). Milk production, reproductive and growth performances of Damascus goats under northern Cyprus conditions. Small Ruminant Research (65), pp. 176-179. Gustafsson, M., Jensen, P., de Jonge, F. H., & Schuurman, T. (1999). Domestication effects on foraging strategies in pigs (sus scrofa). Applied Animal Behavioural Science (62) pp. 305-307. Jones, G. A., Mcallister, T. A., Muir, A. D., & Cheng, K. J. (1994). Effects of Sainfoin (Onobrychis ciciifolia Scop.) condensed tannins on growth and proteolysis by four strains of ruminal bacteria. Applied environment microbiology, 60(4), pp. 1374-1378. Jones, R. J., & Lascano, C. E. (1992). Oesophageal fistulated cattle can give unreliable estimates of the proportion of legume in the diets of resident animals grazing tropical pastures. Grass and forage science (47) pp. 128-132. Jones, W. T., & Mangan, J. L. (1977). Complexes of the condensed tannins of Sainfoin (Onobrychis viciifolia Scop.) with fractions 1 leaf protein and with submaxillary mucoprotein and their reversal by PEG and ph. Journal of the Sience of Foond and Agriculture (28) pp. 126-136. Hadar, L., Noy-Meir, I. and Perevolotsky, A. 2000. Scaledependent effects of fuel break management on herbaceous community diversity in a Mediterranean garrigue. Journal of Mediterranean Ecology 1:237 248. Hanovice-Ziony, M., Gollop, N., Landau, S. Y., Ungar, E. D., Muklada`, H., Glasser, T., Walker, J. W. (2010). No Major role of binding by salivary proteins as a defense against dietary tannins in Mediterranean goats. Journal of chemical ecology (36) pp.736-743. Harper, J. L. (1969). The role of predation in vegetational diversity. Brookhaven Symposium Biology (22) pp. 48-62. Harrington, G. N. (1982). Grazing behavior of the goat. Proc. 3rd international conference on goat production and diseas, (pp. 398-403). Tucson, Arizona. 85

Eastern breeds siddweinf in their propensity to consume tannin-rich browes. Veterinary Parasitology (173) pp. 280-286. Launchbaugh, K. L., Walker, J. W., & Taylor, C. A. (1999). Foraging behavior: Experience or Ingeritance? In K. L. Launchbaugh, K. D. Sanders, & J. C. Mosley, Grazing Behavior of Livestock and Wildlife. Moscow, ID, USA. Univ. of Idaho: Idaho Agric. Exp. Sta. Bull. 70. Kababya, D., Pervolotsky, A., Bruckental, I., & Landau, S. Y. (1998). Selection of diets by dual-purpose Mamber goats in Mediterranean woodland. Journal of Agriculture Science(131) pp. 221-228. Kaminer, A., Kigel, J., Dag, A & Henkin, Z. (2010). An assessment of short-term cattle grazing effects on honeybee forage potential in Mediterranean rangelands. Options Méditerranéennes (A) 92, pp. 205-208. Left, M. S., Knapp, A. K., Briggs, J. M., & Blair, J. M. (2004). Influence of shrub encroachment on aboveground net primary productivity and carbon and nitrogen pools in a mesic grassland. Canadian Journal of Botany, 82(9) pp. 1363-1370. Liete, E. R., & Stuth, J. W. (1995). Fecal NIRS equations to assess diet quality of free ranging goats. Small Ruminant Research, 45(3) pp. 223-230. Knight, M., & Garcia, G. W. (1977). Characteristics of the goat (Capra Hircus) and its potential role as a significant milk producer in the tropics: A review. Small Ruminant Research (26), pp. 203-215. Kruuk, L. B., & Hadfield, J. D. (2007). How to separate genetic and environmental causes of similarity between relatives. Journal of evolotionary biology (20) pp. 1890-1903. Lisonbee, L. D., Villalba, J. J., Provenza, F. D., & Hall, J. (2009). Tannins and self-medication: Implications for sustainable parasite control in herbivores. Behavioural Processes (82) pp. 184-198. Landau, S. Y., Glasser, T. A., Dvash, L., & Perevolotsky, A. (2004). Faecal NIRS to monitor the diet of Mediterranean goats. South African Journal of Animal Science (34),pp. 76-80. Lubin, Y., Angel, N., & Assaf, N. (2011). Ground spider communities in experimentally disturbed Mediterranean woodland habitats. Arachnologische Mitteilungen (40) pp. 85-93. Lyons, R. K., & Stuth, J. W. (1992). Fecal NIRS equations for predicting diet quality of free ranging cattle. Journal of range management, 45(3) pp. 238-244. Makkar, H. S. (2003). Effect and fate of tannins in ruminant animals, adaptation to tannins and strategies to overcome detrimental effects of feeding tannin-rich feeds. Small Ruminant Research (49) pp. 241-256. Malan, S. W. (2000). The improved Boer goat. Small Ruminant Research (36) pp. 165-170. Landau, S. Y., Perevolotsky, A., Carasso, Y., & Rattner, D. (1995). Goat husbandry and production systems in Israel. In A. El Aich, S. Y. Landau, A. Bourbouze, R. Rubino, & P. Morand Fehr, Goat ProductionSystems in the Mediterranean (pp. 136-159). Wageningen: PERS Publications. Landau, S. Y., Perevolotsky, A., Kababya, D., Silanikove, N., Nitzan, R., Baram, H., & Provenza, F. D. (2002). Polyethylen-glycol increases the intake of tannin-rich Mediterranean browse by ranging goats. Journal of Range Management (55), pp. 598-603. Landau, S., Azaizeh, H., Muklada, H., Glasser, T., Ungar, E. D., Baram, H., Markovics, A. (2010). Anthelmintic activity of Pistacia lentiscus foliage in two Middle 86

Mirza, S. N., & Provenza, F. D. (1990). Preference of the mother affects selection and avoidance of foods by lambs differing in age. Applied animal behavior science (28) pp. 255-263. Milchunas, D.G., Sala, O.E., Lauenroth, W.K. (1988). A generalized model of effects of grazing by large herbivores on grassland community structure. American Naturalist (87) pp. 106-132. Malechek, J. C., & Provenza, F. D. (1983). Feeding behavior and nutrition of goats in rangelands. World Animal Review (47) pp. 38-48. Markovics, A., Cohen, I., Muklada, H., Glasser, T.A., Dvash, L., Ungar U.D., Azaize, H., Landau, S.Y. (2012) Consumption of Pistacia lentiscus foliage alleviates coccidiosis in young Goats. Veterinary Parasitology (186) pp.165 169. Mooney, H. A., Kummerow, J., & Johnson, A. W. (1977). The producers-their resources and their adaptive responses. In H. A. Mooney (Ed.), Convergent Evolution in Chile and California (pp. 85-143). Stroudsburg, PA, U.S.A: Dowdon, Hutchinson & Ross. Morand-Fehr, P., Fedele, V., Decandia, M., & Le Frileux, Y. (2007). Influence of farming and feeding systems on composition and quality of goat and sheep milk. Small Ruminant Research (68) pp. 20-34. Murden, S. B., & Risenhoover, K. L. (1993). Effects of habitat enrichment on patterns of diet selection. Ecological Applications (3) pp. 497-505. Nastis, A. S., & Meuret, M. (1987). Methods for estimating the nutritive value of range forage and intake by goats in the Mediterranean area. "Agruculture: Programme De Recherche Agrimed", pp. 142-158. Naveh, Z., & Whittaker, R. H. (1979). Structural and floristic diversity of shrublands and woodlands in northern Israel and other Mediterranean areas. Vegetation (41) pp. 171-190. Nolte, D. L., & Provenza, F. D. (1991). Food preference in lambs after exposure to flavors in milk. Applied animal behavior science (32) pp. 381-389. Mortimore, M. (2009). Dryland Opportunities: New paradigm for people, ecosystems and development. New York/Gland, Switzerland/London: UNDP/IUCN/ IIED. Mason, I. L. (1984). Evolotions of Domestic Animals. London, U.K: longman. Mavrogenis, A. P., Antoniades, N. Y., & Hooper, R. W. (2006). The Damascus (Shami) goat of Cyprus. In Animal Genetic Resources Info (38) pp. 57-65. F.A.O. Mayes, R. W., Dove, H., Chen, X. B., & Guada, J. A. (1995). Advances in the use of fecal and urinary markers for measuring diet composition, hervage intake and nutrient utilisation in herbivors. In Recent developments in the nutrition of herbivores (pp. 381-406). Paris: INRA. McNoughton, S.J. (1983). Compensatory plant growth as a response to herbivory. Oikos (40) pp. 329-336. Meuret, M. (1989). "Feuillages, Fromages et Flux ingeres. INRA Departement de recherche sur les systemes agraires et le developpement, Unite d'ecodeveloppement, Faculte des sciences agronomiques de Gembloux., Avignon. Meuret, M., Viaux, C., & Chadoeuf, J. (1994). Land heterogenety stimulates inake rates during grazing trips. Annales De Zootechnie, (43) p. 296. 87

Pegler, H. S. (1917). The book of the goat. London, U.K: The Bazaar, Exchange & Mart Office, Windsor House. Perevolotksy, A., Haimov, Y., & Yonatan, R. (1991). Feeding behaviour of goats on mediterranean woodland in israell An eco-nutritional perspective. The proceedings of the 5th international conference of Mediterranean climate ecosystems, (pp. 23-27). Maleme, Crete. Nolte, D. L., Provenza, f. d., Callan, R., & Panter, K. E. (1992). Garlic in the ovine fetal environment. Physiology & Behavior (52) pp. 1091-1093. Norris, K. H., & Hart, J. R. (1965). Direct spectophotemetric determination of moisture content of grain and seeds. In A. Waxler, Principles and methods of measuring moisture in liquids and solids (4) pp. 19-25. New-york: Reinhold. Perevolotsky, A. (1991). Animal-plant interactions: Contemporary progress and future challentes. Proceedings of the 4th international rangeland congress. Montpellier, France. Norris, K. H., Barnes, R. F., Moore, J. E., & Shenk, J. S. (1976). Predicting forage quality by infrared reflectance spectroscopy. Journal of Animal Science (46) pp. 889-897. Perevolotsky, A. (2006). Livestock grazing and biodiversity conservation in Mediterranean environments: The Israeli experience. Option Mediterraneennes, (A)67, pp. 51-56. Perevolotsky, A., & Haimov, Y. (1992). Structural response of Mediterranean woodland species to disturbance: evidence of different defense strategies. Israel Jurnal of Botany (40) pp. 305-313. Perevolotsky, A., & Seligman, N. (1998). Role of grazing in Mediterranean rangeland ecosystems. Bioscience 48(12), 1007-1017. Plotkin, M. J. (2000). Mdicine Quset. In Search of Nature's Healing Secrets. New York, N.Y. USA: Penuin Putnam Inc. Noy-Meir, I., Gutman, M., & Kaplan, Y. (1989). Response of Mediterranean grassland plants to grazing and protection. Journal of ecology (77) pp. 290-310. NRC. (2007). Nutritional requiremens of small ruminants. Washington D.C: The National Academies Press. Orr, R. J., Penning, P. D., Parsons, A. J., & Newman, J. A. (1995). The role of learning and experience in the development of dietary choice by sheep and goats. Annales de Zootechnie(44) p. 111. Ortega-Reyes, L., & Provenza, F. D. (1992). Amount of experience and age affect the developent of foraging skills of goats browsing blackbrush (Coleogyne ramosissima). Applied animal behavior science (36) pp. 169-183. Porter, V. (1996). Goats of the world. Ipswich, U.K: Farming Press. Price, E. O. (1984). Behavioral aspects of animal domestication. Quarterly Review of Biology, pp. 1-32. Pritz, R., Launchbaugh, K. L., & Taylor, J. R. (1997). Effects of breed and dietary experience on Juniper Osem, Y., Lavi. A., Rozenfeld, A. (2011). Colonization of Pinus halepensis in Mediterranean habitats: consequences of afforestation, grazing and fire. Biologial Invasions (13) pp. 485-498. Pearse, C. K. (1971). Grazing in the Middle East: Past, present and future. Journal of Range Management (24) pp. 13-16. 88

Salt, C. A., Mayes, R. W., Colgrove, P. M., & Lamb, C. S. (1994). The effect of season and diet composition on radiocaesium intake by sheep grazing on heather moorland. Journal of Applied Ecology (33) pp. 126-136. Sanz Sampelayo, M. R., Chilliard, Y., Schmidely, P., & Boza, J. (2007). Influence of type of diet on the fat constituents of goat and sheep milk. Small Ruminant Research (68) pp. 42-63. Scott, C. B., Banner, R. E., & Provenza, F. D. (1996). Observations of sheep foraging in familiar and unfamiliar environments: familiarity with the environment influences diet selection. Applied animal behavior science (49) pp. 165-171. Seligman, N., & Perevolotsky, A. (1994). Has intensive grazing by domestic livestock degraded Medterranean basin rangelands? In Arianoutsou-Faraggitaki, Margarita, & R. H. Groves, Plant-Animal interactions in Mediterranean-type Ecosystems. Netherlands: Kluwer Academic Publ. Shkolnik, A., & Choshniak, I. (2006). Adaptation to life in the desert: The special physiology ad history of the black Bedouin goat. In T. Shkolnikj. Ruggell, Germany: A.R.G Gantner Verlag Kommandit Gesellschaft. Silanikov, N., Gilboa, N., Nir, I., Perevolotsky, A., & Nitzan, Z. (1996). Effects of daily supplementation of Polyethylen glycol on inake and digesion of tanninsconatining leaves (Quercus calliprinos, Pistacia letiscus and Ceratonia siliqua) by goats. Journal of Agriculture and Food Chemistry (44) pp. 199-205. Silanikov, N., Gilboa, N., Perevolotsky, A., & Nitsan, Z. (1996a). Goats fed tannin-containing leaves do not exhibit toxic syndromes. Small Ruminant Research (21) pp. 195-201. consumption by goats. Journal of range management (50), pp. 600-606. Provenza, F. D., & Burritt, E. A. (1991). Socially induced diet preference ameliorates conditioned food aversion in lambs. Applied animal behavior science (31) pp. 229-239. Provenza, F. D., & Malechek, J. C. (1984). Diet selection b domestic goats in relation to blackbrush twig chemistry. Journal of applied ecology (21) pp. 831-841. Provenza, F. D., & Malechek, J. C. (1986). A comparison of food selection and foraging behavior in juvenile and adult goats. Applied animal behavior science (16) pp. 49-61. Provenza, F. D., Lynch, J. J., & Nolan, J. V. (1993). The relative importance of mother and toxicosis in the selection of foods by lambs. Journal of chemical ecology (19) pp. 313-323. Ralphs, M. H., Gardner, D. R., & Pfister, J. A. (2004). Toxophenology and grazing risk models of tall larkspur. In T. Acamovic, C. S. Stewart, & T. W. Pennycott, Poisonous Plants and Related Toxins (pp. 575-581). Wallingford, Oxon: CAB International. Rentfleish, J., & Hansen, H. (2000). Microhistology in the ENRECA Project. Pp. 201 206, In Proceedings of the Integrated Livestock-Crop Production Systems in the Smallholder Farming Systems in Zimbabwe Workshop. Harare, Zimbabwe, 10 13 January 2000 Rigolot, E. etienne, M. (1996). Litter thickness on tree covered fuel-break maintained by grazing, In Western European silvopastoral systems etienne M. (Ed), INRA Editions, Paris : 111-122 Roy, A., & Saray, S. (2006). Limonoids: Overview of significant bio-active triterpenes distributed in plant kingdom. biological and pharmaceutical bulletin (29) pp. 191-202. 89

Van Soest, P. J. (1982). Nutritional Ecology of the Ruminant. Corvallis, OR, USA: O&B Books, Inc. Villalba, J. J., Provenza, F. D., & Shaw, R. (2005). Sheep self-medicate when challenged with illness-inducing foods. Animal Behaviour (71) pp. 1131-1139. Volesky, J. D., & Colman, S. W. (1996). Botanical composition of esophagea extrusa samples using near infrared reflectance spectroscopy. Journal of Range Management, 49(2), pp. 163-166. Walker, B. H. (1980). A review of browser and its role in livestock production in southern Africa. In H. N. LE Hou'rou (Ed.), Browse in Africa: The current state of knowledge (pp. 375-381). Addis Ababa ethiopia: ILCA. Walker, J. W., Campbell, E. S., Lupton, C. J., Taylor, C. A., Waldron, D. F., & Landau, S. Y. (2007). Contribution of breed, sex, and age to variation and predictive ability of near-infrared reflectance spectra of goat feces. Journal of animal science (85) pp.518-526. Walker, J. W., Clark, D. H., & McCoy, S. D. (1998). Fecal NIRS for predicting percent of leafy spurge in diets. Jounal of Range Management (51) pp. 450-455. Walker, J. W., McCoy, S. D., Launchbagh, K. L., Fraker, M. J., & Powell, J. (2002). Calibrating fecal NIRS equations for predicting botanical composition of diets. Journal of range management (55) pp. 374-382.. Zaitoun, I. S., Tabbaa, M. J., & Bdour, S. (2005). Differentiation of native goat breeds of Jordan on the basis of morphostructural characteristics. Small Ruminant Research (56), pp. 173-182. Zeder, M. A., & Hesse, B. (2000). The initial domestication of gaots (Capra hircus) in the zagros mountains 10,000 years ago. Science (287), pp. 2254-2257. Silanikov, N., Tagari, J., & Shkolnik, A. (1980). Gross energy digestion and urea recycling in desert black Bedouin goats. Comparative Biochemistry and Physiology (67A) pp. 215-218. Silanikove, N., Gilboa, N., & Nitsan, Z. (2007). Interactions aming tannins, supplementation and polyethylene glycol in goats given oak leaces: effects on digestion and food intake. Animal Science (64) pp. 479-483. Squires, V. R. (1982). Dietary overlap between sheep cattle and goats when grazing in common. Journal of range management (35) pp. 116-119. Taylor, C. A. (1985). Multispecies Grazing Research Overview (Texas). Proceedings of a conference on multispecies grazing (pp. 65-83). Morrilton, AR: Winrock International. Thorhallsdottir, A. G., Provenza, F. D., & Balph, D. F. (1990). Ability of lambs to learn about novel foods while observing or participating with social models. Applied Animal Behaviour Science (25) pp. 25-33. Tsiouvaras, C. N., Noitsakis, B., & Papanastasis, V. P. (1986). Clipping intensity improves growth rate of kermes oak twigs. Forest Ecology & Management (15) pp. 229-237. USDA. (2012). Farms, Land in Farms, and Livestock Operations 2011. USDA, National Agricultural Statistics Service. van Klink, R., van der Plas, F., van Noordwijk, C.G., WallisDeVries, M.F., Olff, H. (2014). Effects of large herbivores on grassland arthropod diversity. Biological reviews. Article in press. Article first published online: 16 May2014 DOI: 10.1111/brv.12113 90

Zohary, D., Tchernov, E., & Kolska-Horwitz, L. (1998). The role of unconscious selection in the domestication of sheep and goats. Journal of Zoology (245), pp. 129-135. אגבר קורנמל ע'. )1999( יצירת דחיית אכילה לצמח הרעיל כלך cummunisx( )ferula על ידי טליות גמולות. עבודה לצורך קבלת תעודת מוסמך. האוניברסיטה העברית. ארביב, ע. )2015(. רעיית עיזים ככלי ממשקי להפחתת כיסוי גדילן מצוי וברקן סורי. עבודת גמר לשם קבלת תואר "מוסמך למדעי החקלאות" מוגשת לפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה, האוניברסיטה העברית, ירושלים. ארנון, י'. )1982( האנציקלופדיה לחקלאות, כרך רביעי. משרד החקלאות, המחלקה להתיישבות של הנהלת הסוכנות היהודית לא"י, הסתדרות הפועלים החקלאים לישראל בע"מ. ארנון, א., אונגר, י.ד., סבוראי, ט., שחק, מ., פרבולוצקי, א. )2007(. תופעת העטרה: זיקה מרחבית בין שיחים עשבוניים במערכת רעייה צחיחה למחצה. תיעוד ראשוני והשלכות אפשריות ללמשק. יער. גליון מס' 9. יולי 2007. בונדי, א., )1982(. הזנת בעלי חיים. הוצאת מאגנס. ירושלים. בן יוסף ס' )1981(. נחל מכמש, נחל ייטב. החברה להגנת הטבע, בית ספר שדה הר גילה. ברנשטיין, א. )2011(. הלימנים בנגב מסמך מדיניות. http://www.kkl.org.il/files/files/planning/limanim.pdf גלסר צ' א' )2002(. השפעת מרעה על מרכיבי טעם בחלב ותוצריו. הכנס העשירי של האגודה הישראלית למרעה. אשתאול. גלסר צ' א' )2004(. קביעה כמותית ואיכותית של מנת עיזים במרעה בעזרת ספקטרוסקופיית.NIR עבודת גמר לתואר שני מוגשת לאוניברסיטה העברית, הפקולטה לחקלאות. דברי הכנסת )1950(. הישיבה ה 139 של הכנסת הראשונה. ירושלים: כנסת ישראל. הדר, ל. )1996(. השפעת רעייה חזקה ודילול שיחים על מבנה, הרכב ומגוון של חברת צומח עשבונית ים תיכונית. עבודת גמר לתואר מוסמך, האוניברסיטה העברית, ירושלים, ישראל. הולצר צ', ארליך א', ברוש א', גוטמן מ', הנקין ז' & פרבולוצקי, א'.)1990( ערכם המזוני של עלי אלון מצוי בהזנת עיזים. השדה)ע"ב(. החברה להגנת הטבע, )2012(. נוף פתוח הולך ונעלם - המגוון הביולוגי של הבתה והשטחים העשבוני: חוברת מידע והמלצות לקובעי מדיניות, מתכננים, מנהלי שטח ואנשי חינוך העצני הכהן ש' )2011(. "רעייה אסטרטגית": התמודדות עם פלישות לשטחי מרעה בישראל. נייר מדיניות מוגש לידי מנכ"לית המשרד לפיתוח הנגב והגליל. כבביה ד' )1994(. התנהגות רעייה והזנה של עיזים במרעה חורש ים תיכוני. עבודת גמר לשם קבלת תואר מוסמך במדעי החקלאות. ירושלים: האוניברסיטה העברית. כבביה ד', פחט י', לנדאו י', פרבולוצקי א', אליאסוף א' & זלצר ש' )1992(. התרומה הכמותית של מרעה שיחי לייצור חלב בעיזים בהרי ירושלים. השדה. משרד החקלאות, )1950(. חיסול עדרי העיזים של הערבים/ תזכיר של המדור לכפר הערבי. גנזך המדינה. משרד החקלאות, )2001(. נורמות הזנה לצאן. כבביה, ד. ליבוביץ', ח. אגבר, ע. רפפורט, א. קרסו, י. לנדאו, י. מהדורה שלישית ומורחבת. הוצאת משרד החקלאות, שה"ם האגף לבעלי חיים, המחלקה לצאן. משרד החקלאות, )2009(. לשכת דוברת המשרד, הודעה לעיתונות, )הוד. 249/09 (, 20/2/2013 נוי מאיר ע', קוניאק ג' )2005(. פיתוח ויישום ראשוני של שיטות לאומדן התועלות מצומח ים תיכוני כפונקציה של תצורת הצומח והממשק. הקרן לקידום ערכי נוף וסביבה באזורים חקלאיים בישראל - נקודת ח"ן. 91

סדן מ'.)2006( הרועה העברי גלגולו של דימוי וסמל מספרות ההשכלה לתרבות העברית החדשה בארץ ישראל. אוניברסיטת תל אביב: חיבור לשם קבלת תואר דוקטור. פולק ג' & שוורץ צחור ר' )2003(. הביולוגיה והאקולוגיה של בר זית בינוני. החברה להגנת הטבע ורמת הנדיב. פרבולוצקי א'.)1991( השפעת טיפולי גיזום ודילול ורעיית עיזים על חורש ים תיכוני. פרויקט בית ניר, דו"ח סופי. פרבולוצקי א', לחמן א' & פולק ג'.)1992( החורש הים תיכוני: רקע כללי -סיכום ספרות. סדרת פרסומי מחקר - פרויקט רמת הנדיב, פרסום מס 8, יד הנדיב והחברה להגנת הטבע. פרבולוצקי, א'. )1999(. שימור, פיתוח נופי ורעיה בנגב הצפוני: פעולות סותרות או משלימות. אקולוגיה וסביבה, )2-3(: 5-190.199 קפלן מ'.)1989( מעשה העז. טבע וארץ, ל"א, 84-86. רוזנפלד א'.)2004( השפעת רעיית בקר על היונקים הקטנים, בבתי גידול ים תיכוניים ברמת הנדיב. חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת חיפה, חיפה. תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, סדר נזיקין. דף עט, עמוד ב'. 92

נספח 1 פרוטוקול לניטור ההשפעה של רעיית עיזים ברמת הנדיב צח גלסר, ליאת הדר, יעל נבון הניטור של רעיית העיזים נועד לבחון באופן כמותי ואיכותני את השפעתה של הרעייה על המערכת האקולוגית והנופית, בזמן ובמרחב: פתיחת הנוף )שינויים בכיסוי הצומח המעוצה( והמידה שבה הושגה מטרת הרעייה שהוגדרה לכל אזור. שינויים בדגם הפיזור המרחבי של כתמי צומח מעוצה בנוף. השפעות נלוות על ההרכב, על העושר ועל המגוון של הצומח העשבוני והמעוצה. לתכנית הניטור של רעיית העיזים ברמת הנדיב שני צירים משלימים: ניצול הצומח בשטח המרעה )יעילות הרעייה( 1. מדד BLD )פותח ברמת הנדיב, 2010(. תדירות הדיגום המומלצת היא אחת ל- 4-3 שנים, בהתאם למצב השטח ולמשאבים הזמינים. למדד שלושה מרכיבים )ראה תמונות(: א. דרגת ניצול המרעה :)B=Browsing( דרגה 0: ללא כל אכילה של עלים או ענפים. דרגה 1: כ- 25% מקצות הענפים אכולים )ללא עלים(. דרגה 2: כ- 50% מקצות הענפים אכולים )ללא עלים(. דרגה 3: עלים מעטים מאוד, כ- 75% מקצות הענפים אכולים. דרגה 4: אין עלים כלל על הענפים/כל הענפים אכולים בקצותיהם, אך ישנם עלים רבים וצפופים הצמודים לענף המרכזי. ב. צפיפות הנוף עד לגובה אכילה :)L=Line( )הערה: קו האכילה אינו רלוונטי לצמחים שגובהם פחות מ- 1.5 מ'(. דרגה 0: קו אכילה בלתי מובחן. דרגה 1: צפיפות נמוכה יותר של עלים בגובה של כ- 180 ס"מ בהשוואה לחלקים שמעל גובה זה. במצב זה אפשר להבחין בשינוי גוון הדרגתי בין חלקו התחתון לחלקו העליון של השיח. דרגה 2: קו אכילה )בגובה של כ- 180-150 ס"מ( מובחן אך לא בולט מדי; אפשר לראות בחלק התחתון של השיח סימני אכילה משמעותיים של עלים )כ- 50% (. דרגה 3: קו אכילה מובחן בקלות; ישנם מעט עלים בחלקו התחתון של השיח. דרגה 4: קו אכילה ברור מאוד; בחלקו התחתון של השיח אין עלים כלל. ג. פגיעה בקליפת השיח :)D=Debarking( משתנה המתייחס להיקף הסרת הקליפה. דרגה 0: אין כל סימנים לפגיעה בקליפה. דרגה 1: ישנם סימני גירוד ספוראדיים בקליפה. דרגה 2: ישנם סימני גירוד באזור מרוכז בקליפה. דרגה 3: הקליפה הוסרה באזורים מרוכזים ונחשף כחצי מקוטר הענף/הגזע. דרגה 4: הקליפה הוסרה בכל קוטר הענף/הגזע: חיגור מלא. 2. תיעוד השימוש היומי והעונתי בעדר א. ניהול יומן רעייה: בכל יום בשנה יירשמו נתוני השימוש של העדר בשטח: האם העדר יצא באותו יום למרעה, כמה עיזים וכמה גדיים יצאו למרעה, היכן רעה העדר )שטח ספציפי( וכמה זמן שהה העדר בכל אחד משטחי המרעה. ב. חישוב לחצי רעייה )שנתי מצטבר(: בכל שנה יחושבו לחצי הרעייה בשטחי המרעה השונים על-פי מספר ימי הרעייה בפועל לדונם. החישוב יתבצע על בסיס הנתונים הבאים: סיכום ימי הרעייה בשטח זה לאורך השנה. מספר העיזים הממוצע שהיה בעדר בשנה זו. מספר הדונמים בשטח. לחץ הרעייה מחושב כמספר יחידות בע"ח לדונם )עז= 0.2 יח' בע"ח(. ג. מעקב אחר תנועת העדר במרחב באמצעות קולר GPS המורכב על אחת העיזים בעדר: נועד כדי לקבל מושג מדויק יותר לגבי שימוש העדר במרחב, ומתוך כך לחשב את לחץ הרעייה באופן מדויק יותר. כמו כן, אפשר גם לבצע ניטור מוכוון למקומות ספציפיים שבהם נראה כי לחץ הרעייה היה גבוה, בינוני או נמוך במיוחד, או במקומות שבהם לא הייתה רעייה בפועל. שינויים נופיים 1. שינויים לאורך זמן באחוז הכיסוי של הצומח המעוצה ובדגמי הפיזור והכתמיות של הצומח המעוצה במרחב מבט מהאוויר חלק זה יתבצע באמצעות ניתוח של תצלום אוויר )אורתופוטו(. רמת הנדיב מצולמת מהאוויר בכל שנה בעונת הקיץ )יולי-אוגוסט(, בשעת צהריים. הצילום בעונה זו נועד להקל את ההפרדה בין המרכיב המעוצה למרכיב העשבוני בצומח. תצלום האוויר המיושר )אורתופוטו( יעבור קלסיפיקציה להפרדה בין צומח מעוצה לשטח פתוח )"כל השאר": פוטנציאל עשבוני או סלע(. ההפרדה תתבצע בתכנת ERDAS INAGINE או בתכנה מקבילה. 93

מהשכבה המיוצרת יחושבו, באמצעות תכנת FRAGSTAT )או תכנה מקבילה(, אחוז הכיסוי של הצומח המעוצה לכל שטח מרעה ומדדים אקולוגיים-נופיים שונים: גודל הכתמים ומספרם, המרחק הממוצע בין הכתמים, צפיפות הדופן ועוד. 2. פרופיל מבני בחתך )ראה איור( הרעיון הוא לייצג את המבנה התלת-ממדי של הצומח, ולא להסתפק במדד הכיסוי, שאינו נותן תמיד ביטוי להשפעת העיזים, אשר אוכלות מתחת לגובה של חופת הצומח )עד 2 מטרים(. הפרופיל ישורטט בשטח בעיפרון על גבי טופס פרופיל מבני )2007 al., )Henkin, et ויכלול את המיקום, הגודל, המין והצורה המדויקת של כל פרט מעוצה בחתך )4 חתכים באורך 30 מטרים בכל שטח מרעה(. כל החתכים יסומנו ב- GPS ובשטח, בקצותיהם ובמרכז. אחת לכמה שנים יש לחזור ולבצע את הפרופיל המבני ולערוך השוואה בין השנים באשר לשינויים המבניים בנוף ובהרכב של מיני הצומח. מדדים שאפשר לחשב מתוך הפרופיל המבני: א. הרכב של מינים מעוצים בחתך )זיהוי המינים וחישוב אחוז הכיסוי היחסי של כל אחד מהם בחתך(. ב. אחוז הכיסוי הכללי, גובה הצומח וממדי המרווחים בין השיחים. מדדים נוספים שאפשר לבחון בהתאם ליעדי הממשק 1.1 ביומאסה עשבונית על-אדמתית: אף שרעיית העיזים ממוקדת ומכוונת למרכיב המעוצה, ישנן השפעות ישירות ועקיפות גם על הצומח העשבוני, דרך שינויים במבנה המעוצים, אכילה ישירה ורמיסה. הביומאסה העשבונית העל-אדמתית תידגם בכל שנה בנקודות קבועות בשטחים הנתונים לרעייה ובשטחי ביקורת, בשני תאריכים: בשיא עונת הירק ובסתיו, לפני עונת הצימוח. בכל שטח מרעה יידגם הצומח העשבוני העל-אדמתי מ- 20 ריבועים אקראיים בגודל 25X25 ס"מ: הוא ייקצר, ייובש בתנור ויישקל )או שיחושב עבורו אומדן שיכויל בהתאם למשקל הקציר(. 2.2 השפעות אקולוגיות: דגימת העושר של מיני הצומח העשבוני ו/או של קבוצות נוספות כדי להעריך את השפעת הממשק של רעיית העיזים על המגוון הביולוגי בשטח המרעה. יש לבנות פרוטוקול ניטור מובנה לניטור המגוון, בהתאם ליעדי הממשק ולאופי השטח. א. ב. דוגמה לפרופיל מבני של הצומח המעוצה בחתך. א: טופס לשרטוט ולרישום בשדה. ב: דוגמה לטופס לאחר ביצוע החתך )ע"פ הנקין, הדר ונוי-מאיר, 2002(. 94

נספח 1: קטגוריות לניצול המרעה ע"י עיזים. דרגה 0: ללא סימני אכילה של עלים או ענפים דרגה 1 : כ- 25% מקצות הענפים, אכולים )ללא עלים( דרגה 2: כ- 50% מקצות הענפים אכולים דרגה 3: עלים מעטים מאוד, כ- 75% מקצות הענפים אכולים דרגה 4 )אופציה א'(: ענפים חשופים, ללא עלים כלל )אופציה ב'(: כל הענפים אכולים בקצותיהם, אך ישנם עלים רבים וצפופים הצמודים לענף המרכזי 95

צפיפות הנוף עד לגובה האכילה )קטגוריות "L" - קו אכילה( דרגה 0: קו אכילה בלתי מובחן )אין תמונה( דרגה 1: אפשר להבחין בשינוי גוון הדרגתי בין החלק התחתון לחלק העליון של השיח. דרגה 2: קו אכילה )בגובה של כ- 180-150 ס"מ( מובחן אך לא בולט בחלקו התחתון של השיח דרגה 3: קו אכילה קל להבחנה, ישנם מעט עלים דרגה 4: קו אכילה ברור מאוד, חלקו התחתון של השיח ללא עלים כלל 96

היקף הסרת הקליפה )Debarking( - קטגוריות "D" דרגה 0: ללא סימנים בקליפה דרגה 1: ישנם סימני גירוד ספוראדיים בקליפה דרגה 2: ישנם סימני גירוד באזור מרוכז בקליפה דרגה 3: הקליפה הוסרה באזורים מרוכזים ונחשף כחצי מקוטר הענף/גזע דרגה 4: הקליפה הוסרה בכל היקפו של הענף/הגזע: חיגור מלא 97

98 נספח 2 פקודת הרועים )מתן רישיונות( 1946

99

100 נספח 3 "חוק העז השחורה": חוק להגנת הצומח )נזקי עיזים( תש"י )1950(

101

102

נספח 4 "חוק המרעה החדש": הצעת חוק להסדרת הרעייה במקרקעי ציבור תש"ע )2010( 103

104

105

106

107

108

109

110

111

112

113

114

115

116

117

118

119

120

121

122

נספח 5 מילון למונחי גידול צאן - ועד הלשון העברית - 1942 כל הזכויות על המילון למונחי גידול צאן שמורות לאקדמיה ללשון העברית 123

124

125

126

127

128

129

130

131

132

133

satisfy very different demands from those confronted by traditional agriculture. Today farm products must be inexpensive, with long shelf-lives and the ability to be marketed in distant locales. They require expensive branding and advertising. Successful competition in today's economic systems calls for a high level of efficiency, as seen for instance in industrial farms that raise large numbers of animals and seek ever cheaper ways to feed them while achieving higher levels of productivity and financial profit. Accordingly, the contemporary farmer must make a huge financial investment, use specialized breeds of animals, and rely on the most professional knowledge. All of these factors have led to a decline in the number of farms and an increase in their size (USDA, 2012). Not unique to livestock farming, this phenomenon exists in other branches of agriculture and industry as well. After more than a decade of research on goats' grazing behaviour, we have decided to publish this booklet in the hope that it will illuminate the subject of grazing in Mediterranean shrublands in general, and on the grazing of goats in particular, from both agricultural and eco-environmental perspectives. In these pages the reader will find information on grazing studies conducted at Ramat Hanadiv which have added significantly to the scientific knowledge in this field. Among the topics they deal with are the food preferences of different breeds; the ways that animals cope with plants' defense mechanisms; and how animals heal themselves by eating certain plants of the shrubland. There are also studies of innovative technologies for tracking herds and investigations of their behaviour in pasture. The reader will further discover a glossary of basic concepts in the field plus an extensive list of references for further study. The first part discusses the management of goat grazing and includes practical information about constructing a grazing plan with specific goals. We also present tools and methodologies for monitoring and tracking the achievements of grazing, along with its impact on the ecosystem and landscape, in order to help preserve the qualities of the past while answering the needs of the present. We hope that this publication will be a source of enrichment and useful information for all of our readers goat breeders, researchers, teachers, pupils, and anyone else who is interested in this subject. Tzach Glasser and Liat Hadar 134

Grazing: The Link between History, Agriculture and the Environment "When tending Jethro's flock in the wilderness, Moses proved himself a tender shepherd. He was not above carrying a little lamb, becoming footsore in its search for water, on his shoulder back to the flock. God said, 'This tender shepherd of man's flock shall be the shepherd of my own flock." Exodus Rabba 2 Herding, an agricultural pursuit thousands of years old, is deeply embedded in the culture of our region. Aside from its importance as a source of food, people often wonder whether this type of farming (or research about it) is relevant to modern humans. Are there still shepherds roaming our land? What differentiates ancient pastures from those of our own day? How do grazing flocks affect the environment? And what exactly is there to study about grazing? Many researchers have pointed out the environmental and ecological contributions of livestock grazing to the prevention of wildfires and the preservation of Israel's open landscapes and rich variety of habitats and plant species (Perevolotsky, 2006). Grazing flocks, moreover, are an integral part of our landscape and culture. They encapsulate the values and heritage of the past and bear witness to the lifestyles and agricultural systems that existed here millennia ago. In those days, most knowledge was passed on by parents to children including breeding methods and personal innovations that made some people who raised or herded flocks more successful than others. Today, much of that traditional knowledge has been forgotten and lost. We believe that in order to preserve sheep and goat herding as an agricultural sector, not just from the cultural standpoint but also as an element of the contemporary Israeli agricultural experience, we have the responsibility to document and study the traditions of the past as well as current methods, to investigate the impact of grazing on the ecosystem and the landscape, and to examine its suitability for our era. Some research methods are simple: we can learn much from interviews with elderly shepherds and documentation of their experience in various aspects of animal husbandry, e.g., breeding methods, traditional medicine, etc., or by direct observation of animals and their grazing behaviour. Other methods are more sophisticated: utilizing new scientific tools, for example, facilitates our understanding of the complex interactions between animals and plants. What foods do grazing animals prefer? How do these change from season to season or from one breed to another? How does goat grazing change the composition and structure of the vegetation community? It is clear that in agriculture in general, and in animal husbandry in particular, not only methods have changed, but needs and goals have changed too. In the distant past, sheep and goats were raised for their meat, milk, fiber and skins. Later, flocks of sheep and goats helped conquer the land and strengthen claims to it (Sadan, 2006). With the cultural and economic developments of the 21st century and increasing urbanization, modern agriculture faces the complex challenge of producing food while preserving the health of the ecosystem within which it exists. Compared to the past, agriculture nowadays is highly intensive and industrialized, and it must 135

Goat grazing in the Mediterranean shrubland Research and Application Tzach Glasser Liat Hadar 2016 136

סביב אחוזת הקבר של הברון בנימין )אדמונד( דה רוטשילד משתרע שטח פתוח פארק טבע המכוסה בחורש טבעי ובו מגוון עשיר של מיני צומח ובעלי חיים, אתרים היסטוריים וארכיאולוגיים ושבילי טיול מסומנים. פארק זה מנוהל תוך יישום תפיסת עולם אקולוגית ושימוש במכלול כלי ממשק מתקדמים. רעיית עיזים באזור הים-תיכוני מתקיימת מזה אלפי שנים ומשפיעה על נוף הצומח בחורש. שינויים חברתיים, כלכליים ותרבותיים גרמו לכך שגידול עיזים במרעה בישראל של המאה ה- 21 הפך נדיר ביותר ואף מוגבל על פי חוק. הפסקת הרעייה במאות אלפי דונמים של חורש טבעי הביאה לתוצאות בלתי רצויות כגון, הגדלת סכנת השריפות וירידה במגוון הביולוגי. השריפה שפקדה את פארק הטבע ברמת הנדיב בשנת 1980 הביאה לחשיבה מחודשת ולהבנה כי יש לטפל ולהתערב בנוף הצומח בפארק בכלים שונים, ביניהם רעיית עיזים. בשנת 2002 נרכשו ברמת הנדיב 14 עיזים לצורך מחקר ולימוד על תזונת העיזים בחורש. עם השנים גדל העדר וכיום הוא מונה 200 עיזים הרועות בשטחי הפארק ומייצרות חלב איכותי. בעדר מתבצעים מחקרים רבים ומגוונים בנושאי רעיית עיזים בחורש, כמו גם פעילויות חינוך ותיירות. בחוברת זו תמצאו רקע מפורט בנושא רעיית העיזים בחורש, סקירה של מחקרים שונים בתחום וכלים מעשיים לשימוש בעיזים בממשק של החורש והיער בישראל. ד"ר צח גלסר חוקר בתחום הזנה והתנהגות בעלי חיים במרעה. אחראי על עדר העיזים ברמת הנדיב משנת 2002. ליאת הדר אקולוגית ואדריכלית נוף, אחראית על תחום המחקר ועל תחנת הניטור ארוך הטווח ברמת הנדיב. 137